עם הקראת גזר הדין - אשם, אשם, אשם - לוסיה אדמונדס לא הייתה יכולה להסתיר את אנחת הרווחה שלה. אחרי 91 שנים שבהן ראתה תיקים דומים נגמרים באופן אחר, אדמונדס, אישה שחורה, הייתה מוצפת ברגשות כשהשוטר לשעבר דרק שובין הורשע ברצח של ג'ורג' פלויד במיניאפוליס.
"הייתי מוכנה לאפשרות שלא תהיה הרשעה משום שזה קרה פעמים רבות בעבר", אמרה אדמונדס, תושבת וושינגטון הבירה. היא נזכרה בהלם שנגרם אחרי התיק של רודני קינג לפני כמעט 30 שנה, אז זוכו ארבעה שוטרים בלוס אנג'לס מתקיפתו של קינג, נהג שחור.
"אני לא יודעת איך הם צפו בסרטון שבו מכים את רודני קינג ולא גבו מחיר מהשוטרים", הוסיפה. על גזר הדין נגד שובין, אמרה: "אני מקווה שהמשמעות היא שיש שינוי במדינה הזאת, אבל מוקדם מדי בשבילי להניח זאת". עם זאת, היא הוסיפה: "משהו מרגיש שונה".
אותה אנחת רווחה מעשיית הצדק והימנעות, לפחות זמנית, ממשבר, נשמעה ברחבי ארצות הברית אחרי ההחלטה של חבר המושבעים. שובין הורשע ברצח של פלויד אחרי שהצמיד את ברכו לצווארו של הגבר השחור במשך דקות ארוכות, עד שנפח את נשמתו.
עם זאת, התגובה הייתה יותר מהוססת ביחס למה שצופן העתיד לאמריקה. חלקים בציבור היו אופטימיים והצביעו על ההפגנות והזעם המתמשך על מותו של פלויד כסימן לשינוי במדיניות השיטור ובתחומים אחרים. אחרים היו יותר זהירים, ותהו אם משפט אחד מעיד על שיפור בארצות הברית, שלה היסטוריה של אי-צדק גזעני, במיוחד ביחס של רשויות אכיפת החוק לקהילה השחורה.
ההקלה והכרת התודה שחש קמפ האריס, מורה בגן ילדים בגמלאות בן 68, ביחס לגזר הדין נפגמה בשל מה שקרה רק לאחרונה: מותם של דונטה רייט במינסוטה ואדם טולדו בן ה-13 בשיקגו.
"אני חושב שהתקרית הספציפית הזאת הגיעה לסיומה, אבל אני לא חושב שהיא תשים קץ לכל מה שמתרחש", אמר האריס, תושב קיימברידג', מסצ'וסטס.
בעיר קולומבוס, אוהיו, חלק מהתושבים עצרו את החגיגות אחרי דיווחים על מותה של נערה שחורה בידי המשטרה. "בזמן שקיבלתי שיחת טלפון אחת שהוא (שובין) אשם, השיחה השנייה שקיבלתי הייתה שזה קרה בשכונה שלי", אמרה קימברלי שפרד. שעות לאחר מכן, המשטרה שחררה תיעוד ממצלמת גוף שבו נראית הנערה מאיימת על מישהי אחרת עם סכין לפני שנורתה.
בוורלי מילס, בת 71 מפנינגטון, ניו ג'רזי, ואליין באק, בת 67, מהופוול בורו, ניו ג'רזי, מצאו את עצמן חושבות על אירועי עבר בעת שבחנו את גזר הדין במשפט הרצח של פלויד.
"נערכתי למה שיקרה אם הוא לא יורשע", אמרה מילס. "לא יכולתי אפילו להתמקד בזה משום שאם ככה, חשבתי, אין תקווה". היא סיפרה כי היא הייתה בטיול עם כיתתה בוושינגטון הבירה, רק אחת מתוך ארבע נערות שחורות מתוך כיתה של כ-200 תלמידים, כשמרטין לותר קינג נרצח ב-1968.
"וושינגטון וכל הערים הגדולות החלו להתפרץ והם רצו להחזיר את הילדים לניו ג'רזי. כשהרכבת עזבה, אפשר היה לראות את העשן בשמיים", סיפרה מילס. "האם גזר הדין ישנה משהו?", אמרה באק. "הוא יגרום לכולם להיות מודעים לכך שאנחנו צופים בכם. אנחנו מסריטים. אחרת מה אנחנו אמורים לעשות?".
אסים טיווארי, תסריטאי ממוצא הודי המתגורר בלוס אנג'לס, משוכנע שהדברים השתנו ועוד ישתנו. הוא סבור שהזעם על מותו של פלויד לא ישכך, אפילו אם ההפגנות המתמשכות והכלל ארציות שפרצו בשנה שעברה לא יחזרו על עצמן.
הוא הצביע על עצמו כדוגמה לשינוי. לדבריו, הרצח של פלויד גרם לו להיות מעורב יותר ולדבר יותר מבעבר, אפילו בזמן מגיפת הקורונה. הוא נזכר בהפגנה אחת, שלפניה אמו שאלה אותו: "'האם אתה מוכן להידבק בקוביד ולמות בזמן שאתה מפגין על זה?' ולא מצמצתי לשנייה". הוא אמר כי הנחישות הזאת לא הולכת להיעלם.
ג'ונתן הר-אבן, תושב גלן רידג', ניו ג'רזי, אמר כי יש עדיין דרך ארוכה קדימה, וכי גזר הדין, חשוב ככל שיהיה, לא בהכרח מרגיש כמו ניצחון. "זה מרגיש כמו צעד בכיוון הנכון, זה מרגיש חיובי, אבל קשה להרגיש ניצחון".