בערב שמחת תורה, 6 באוקטובר 1985, הלכו בני הזוג מישל ואדית דדון עם שלוש בנותיהם לחגוג עם הוריו של מישל. בני הזוג ובנותיו בגילאי שנה, חמש ושמונה, הלכו מרחק קצר מדירתם שברחוב הסנהדרין בשכונה ד' בבאר שבע לסבא וסבתא שהתגוררו באותה השכונה. סמוך לשעה שבע וחצי בערב שבו לדירתם עם שתי בנות. בתם הגדולה, בת השמונה, נשארה לישון אצל סבה וסבתה. בבוקר היא הודיעה לסבים שהיא הולכת הביתה.
שלמה גבעון, כתב עיתון "מעריב" בדרום, תיאר בכתבה שפרסם כיצד הילדה דפקה על דלת ביתה - וקול זר ענה לה: "מי שם?". לאחר שהזדהתה, שאל אותו קול שמאחורי הדלת אם היא לבדה. היא השיבה בחיוב ולאחר מכן שמעה את אחותה בת החמש אומרת: "זו אחותי, תפתח לה".
הדלת נפתחה, תיאר הכתב גבעון, ומולה עמד אדם שפניו מכוסות בגרב. הוא הכניס אותה פנימה ואמר לה שאמה נחה בחדר השירותים ואסר על הבנות להיכנס לשם. לאחר מכן אמר לשתיים שהוא הולך להביא ממתקים ומשחקים. אולם ככל שחלף הזמן והוא לא שב, פתחה הבת הבכורה את דלת השירותים ונחשפה למראה מזעזע: האם ישבה על האסלה וראשה היה שעון על ברז הכיור ושתת דם. שכנה ששמעה את צעקות הילדה מיהרה למקום וראתה את המחזה האיום.
האב מישל לא היה בבית, ונערכו מאמצים לאתרו. לאחר יום של חיפושים נמצאה גופתו בוואדי סמוך לעיר. הוא נורה בראשו פעמיים.
עוד בוואלה! NEWS:
הרצח המחריד ביער וגופת החברה בסיני: התעלומה שלא פוענחה
כמו אז גם היום, כ-35 שנה אחרי כן, נסיבות האירועים אינן ברורות והפשע טרם פוענח. רצח בני הזוג נדחק אז לשולי החדשות. כמה אירועים גדולים וקשים העסיקו אז מדינה שלמה: בשבת רצח שוטר מצרי שבעה ישראלים שטיילו בראס בורקה בסיני, ארבעה מהם היו ילדים. כמו כן, ביער רפאים שליד מבוא ביתר נמצאו לאחר שלושה ימי חיפושים גופותיהם של עדנה הררי ומוטי סויסה, שני צעירים שיצאו לטיול ונרצחו בידי חוליית מחבלים שפעלה במשך שנה וחצי ורצחה לפני כן שלושה ישראלים נוספים. יומיים אחרי מציאת הגופות, הגיעו כוחות הביטחון לחוליה והרגו את ארבעת חבריה.
זאת ועוד: בברצלונה רצחו מחבלים שני ימאים ישראלים שירדו לנפוש בעיר: ציון אבו, בן 36 מקריית ים, ויעקב אבו, בן 32 מחיפה, עונו ונרצחו בדירה בה לנו. במקביל התחוללה דרמה בלב ים כשמחבלים פלסטינים חטפו מול חופי מצרים אוניית נוסעים איטלקית ודרשו כי ישראל תשחרר אסירים ביטחוניים מבתי הסוהר, בתמורה לשחרור נוסעי האונייה. בהמשך הם רצחו נוסע יהודי בשם ליאון קלינגהופר.
השמועה על העבריין המקומי
רחוק מהכותרות, בבאר שבע, המשטרה עצרה שמונה חשודים ברצח. לעיתונות נאמר שבזירה פעל מקצוען שתכנן את הרצח זמן רב, ולא הותיר אחריו עקבות. הסברה הייתה כי הרוצח, או הרוצחים, הרגו קודם את מישל ולאחר שחששו כי אדית חשפה את זהותם - רצחו גם אותה.
אלפים הגיעו להלוויית השניים שנערכה יום לאחר מכן. שמונת החשודים שוחררו, והדלפות מהמשטרה העלו כי קיים חשד שהרצח בוצע על רקע סכסוך עם עבריינים. למישל הייתה חנות נעליים מצליחה בשם "במבינו" שפעלה בפסאג' "אוניקו" שבעיר העתיקה. עלתה גם הטענה כי הרוצחים סברו שבביתם של בני הזוג מוסתר כסף רב.
הרצח המזעזע שהותיר שלוש יתומות קטנות לא פוענח. דני בלר, אז כתב במקומון "כל-בי", מספר כי בעיר הילכה שמועה על עבריין מקומי שביצע את הרצח הכפול. כשאותו עבריין חלה בסרטן ושכב על ערש דווי, הגיע אליו חוקר משטרה וביקש ממנו שיתוודה אם אכן הוא זה שביצע את הרצח, אולם הוא שב והכחיש את מעורבותו.
שנה ושמונה חודשים לפני כן, במרחק של קילומטר מדירת משפחת דדון, אירע רצח מסתורי נוסף, כשאלמונים המתינו לשען ליאון סרברניק בן ה-66 בתוך דירתו שברחוב מבצע נחשון שבשכונה ו' בבאר שבע - והרגו אותו.
סרברניק היה סוכן של שעוני "סיטיזן". מדי ערב הוא היה מכניס את השעונים היקרים לתוך כספת גדולה שבביתו. כתב מעריב, אורי בינדר, סיפר בכתבה על הרצח כי כמה חודשים קודם לכן כבר ניסו פורצים לחדור לדירתו של הסוכן דרך קיר הדירה הסמוכה.
עוד נכתב כי השוד שהסתיים ברצח השען הוגדר כ"מתוחכם", ותוכנן בקפידה רבה ולאחר מעקב ממושך אחרי הקורבן. הפורצים הגיעו למקום בליל חמישי, 18 בפברואר 1984, ניתקו את רשת הטלפון בסביבה, נטרלו את האזעקה בביתו של סרברניק, טיפסו על סולם לחלון דירתו וניסרו את סורגיו. הם המתינו לו שישוב לדירה, אילצו אותו לפתוח את הכספת ושדדו ממנה מאות שעונים. לאחר מכן השכיבו אותו על מיטה, כשפניו מופנות כלפי מטה, כפתו את ידיו מאחורי גבו באמצעות חוטי טלפון ואת רגליו קשרו ברצועות עור.
סרברניק התגלה מת בדירתו. הוא הותיר אחריו אלמנה, בן ובת. גם רצח זה לא פוענח והרוצחים לא נתפסו מעולם.
