רקמה ישראלית אחת

עריכת תוכן: סיגל סיריוס ויעל געתון
הפקת הפרויקט: שרון טרקניסקי וחגית ברק
עיצוב גרפי: דורון שיינר

בחרתי בפניה למרות שאני לא מכיר אותה ומעולם לא פגשתי בה. נחשפתי לכתיבתה ולדבריה בעיקר בזמן האחרון. מה שמאוד נגע לליבי זו הענווה שלה ולמרות שהיא אשת שמאל מובהקת, היא מדברת בלי טיפת שנאה ומזמינה אנשים מהימין להתווכח איתה כשהתנאי היחיד הוא שזה יהיה בלי אלימות ובלי גסות רוח. יש משהו מאוד יפה באופן שבו היא פונה לאנשים שהיא במחלוקת איתם.



רזי ברקאי הוא עיתונאי, מגיש תוכנית הרדיו "מה בוער" בגלי צה"ל.

פרופ' פניה עוז-זלצברגר היא סופרת והיסטוריונית מהפקולטה למשפטים והמרכז ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה. בתו של הסופר המנוח עמוס עוז.

עדינה היא אישיות ישראלית כלבבי. בוודאי איננו מסכימות בעניינים רבים, אבל בזמנים של קרע, שיסוי וזילות הדדית בחלקים גדולים של החברה הישראלית, עדינה היא לפיד בוער של רגישות חברתית, אהבת שיח מתון ואנושיות מאירת דרך. אם נשים ואנשים כעדינה, מכל שדרת החברה הישראלית, ינהלו את המדינה, הם ימצאו בי תומכת נלהבת.


עדינה בר-שלום הקימה את המכללה החרדית בירושלים. כלת פרס ישראל, השיאה משואה ביום העצמאות ה-66, בתו של הרב עובדיה יוסף המנוח.

עליזה היא מנהיגה מהשורה הראשונה. היא השיגה את מטרתה והפכה לראש עיר למרות הניסיונות למנוע זאת ממנה. היא ראש עיר של כולם, גם של אלה שלא בחרו בה. פועלת לקידום העיר במציאות בלתי אפשרית, חדורת שליחות.


עליזה בלוך היא ראשת העיר בית שמש.

סיגל היא דוגמה מצוינת של מנהיגה שמונעת מתוך תפיסות ערכיות ולא רק משיקולים פוליטיים. יש לה יכולת לקחת רעיונות גדולים וחזונות ענקיים ולהצליח לבצע אותם.


סיגל מורן היא ראשת המועצה האזורית בני שמעון לשעבר.

דניאל הקים את מפעל "סודהסטרים" באזור התעשייה המשותף של המועצה עם רהט. דניאל תמיד אומר שהם מייצרים שלום ועל הדרך גם בועות/סודה. הוא מנהיג שדרך הביזנס עושה דברים ענקיים.


דניאל בירנבאום הוא מנכ''ל חברת "סודהסטרים".

אוהב אדם, מבין המנהיגים הבולטים של העדה הדרוזית בישראל. חבר כנסת לשעבר, ששכל את בנו כמיל, לוחם מג"ב, לפני שנה וחצי בירושלים. שכיב נושא את דגל ברית האחים עם בני העדה הדרוזית, נאמן לביתו למדינת ישראל ולכל אזרחיה ללא הבדל דת או גזע. איש מופת אשר כל כולו אהבה ושלום.


שכיב שנאן הוא ח"כ לשעבר, בן העדה הדרוזית, ששכל את בנו שוטר המג"ב כמיל שנאן בפיגוע בהר הבית.

הכרתי את רוביק עוד כילד שהתדפק על שערי מפלגת העבודה. הוא צמח למופת והפך לעוזר מנהיג נאמן ואחר כך למנהיג בעצמו. המנהיגות שלו בהובלת העיר כבירת הסייבר - ראויה להערצה. אני מאחל לו הרבה הצלחה.


רוביק דנילוביץ' הוא ראש העיר באר שבע.

מרים היא אשת מופת שמסמלת עבורי את ישראל היפה. מרים מבטאת באישיותה הכובשת אופטימיות חסרת תקנה, מסירות נפש, אהבת האדם ואהבת המולדת. בעיניי היא סמל לאחדות העם.



מרים פרץ היא אשת חינוך. שכלה שניים מבניה בעת שירותם בצה"ל. כלת פרס ישראל.

רסאן מגלם בעיני את שותפות הגורל של תושבי מדינת ישראל. הוא מסמל את המנהיג: מצד אחד, רגיש ואמפתי ומחובר לחייו ועז כנמר. שלושת בני שירתו תחת פיקודו. בני אביחי היה הקשר שלו. ממש עם פטירת בעלי הוא שימש לו כאב, התעניין, שאל וניחם. עם ישראל התברך במנהיג צנוע, פשוט, ללא גינונים, מחובר לארץ הזאת ולמטרה, ומאמין בצדקת דרכנו כאן.


תת-אלוף רסאן עליאן הוא ראש מטה פיקוד המרכז. במבצע "צוק איתן'' שימש מח"ט גולני ונפצע בפעילות בעזה. לאחר טיפול חזר לפקד על חייליו.

במפגש קצר מאוד באחד האירועים בו נכחתי יחד עם פרופסור שכטמן, ניהלנו שיחת היכרות קצרה וגיליתי דמות צנועה, מעורבת חברתית שמדברת בגובה העיניים לצד אדם המצטיין בתחום המדעי והאקדמאי, זוכה פרס נובל לכימיה.

פרופ' שכטמן מאמין שהצמיחה החברתית והתרבותית במדינתנו חייבת להתחיל בחינוך הילדים והנוער להצטיינות, לעזרה הדדית ולערכים. לכן, הוא מקדיש את זמנו בהעברת שיעורים בעיירות הפיתוח ובפריפריה, ומוביל תוכניות מדע לילדים כבר מגילאי כיתה א'. הישראליות האמיתית בעיניי היא האמונה בחינוך הדור הצעיר: הילדים, הנוער, וגם החיילים אשר מגנים עלינו. כך מקיים פרופסור שכטמן במעשיו: מחנך את הדור הצעיר, דרכם נגיע לעתיד טוב יותר בהיבט החברתי, ובתחומי החינוך והתרבות.


פרופ' דן שכטמן הוא חוקר בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. חתן פרס נובל לכימיה.

כמפכ"ל, רוני הוביל את "תוכנית האמון", שבמסגרתה ניתן דגש לעבירות שמטרידות את "האזרח הנורמטיבי" - עבירות שונות באזורים שונים; וגם את תפיסת "המניעה המצבית" שרואה את תפקיד המשטרה לא רק באכיפת החוק, אלא גם במניעת העבירות. רוני גם קידם את שילוב מערך המודיעין כבסיס לעבודת היחידות בשטח. הוא עמד איתן והמשיך לממש את ייעוד המשטרה באופן מקצועי, מול מתקפות חסרות תקדים נגד משטרת ישראל ונגדו באופן אישי.


רב-ניצב בדימוס רוני אלשיך הוא מפכ''ל המשטרה לשעבר. קודם לכן, שירת במשך 27 שנים בשב''כ ושימש בין היתר סגן ראש הארגון.

דני מייצג בעיני את ישראל היפה. דני הוא אדם שמקדיש את חייו לחינוך הנוער, לערכי אהבת הארץ ואהבת העם והאדם באשר הוא, ולמנהיגות המגשרת על הפערים ומאחדת בין כל רבדי החברה הישראלית: דתיים וחילונים, מרכז ופריפריה, ותיקים ועולים חדשים.

חיזוק האחדות והערבות הדדית הוא חיזוקו של המרכיב היסודי ביותר לחוסנה של החברה הישראלית וחינוך הדור הבא לאור ערכים אלה, מתוך תחושת שליחות פנימית, והוא ראוי להיות סמל ומופת לישראליות.


דני זמיר הוא מחנך ויזם חברתי, מנכ''ל מועצת המכינות הקדם צבאיות הציוניות-ישראליות.

איה היא יוצרת נפלאה ורבת קסם. הייחוד שהופך אותה לדמות מופת הוא לא יכולותיה הווקאליות המרשימות, אלא דווקא החלטתה להיכנס לזירה החברתית ולהיאבק במעגל מתרחב, כנגד שעבודו של הפרט. כורם התחילה מזכויותיה שלה, אבל הרחיבה זאת לחקיקה ראשית בכנסת שתמנע מצב זה גם מאחרים, ולבסוף הצטרפה כחברת רשימה בהסתדרות העוסקת בהגנה על עובדים לסוגיהם.

דווקא כשאמנים, זמרים ואנשי תרבות משמעותיים, שבאופן טבעי נתפסים כעסוקים בעיקר בעצמם - נוקטים עמדה ופועלים בזירה החברתית כלכלית למען האחר, יכולתם לשנות מציאות היא דרמטית.
לכן, לטעמי, כורם ששילמה מחיר אישי כבד ולא נרתעה עד שניצחה, רשמה דף מופתי בהיסטוריה הלא ממש מדהימה של אמנינו בתחום המאבק החברתי וראויה להיות סמל ודוגמה.


איה כורם היא זמרת, מלחינה ופזמונאית.

אילנה פרצה אינספור תקרות זכוכית בעולם העיתונות הישראלי ולא פעם, לאורך השנים, היא גם הייתה זו שקבעה את סדר היום של החברה הישראלית. גם כשהתייצבה מול חזקים ממנה בהרבה, לא הרכינה ראש בהכנעה. במילים מדודות ונוקבות, היא נותרה נאמנה לאמת האובייקטיבית ולצדק.


אילנה דיין היא עיתונאית, מגישת תוכנית התחקירים "עובדה" בערוץ 12.

הכרתי את מזל קצת אחרי מבצע צוק איתן. עשינו כתבה על הקרב של סיירת גבעתי ברפיח שבו נהרג בנה ליאל, יחד עם מפקד סיירת גבעתי בניה שראל, ועם הדר גולדין שגופתו לא הושבה עד היום.

ומזל שבתה את לבי. בגלל האופן שבו היא נושאת את אסונה. בגלל שהיא לא מייפה שום דבר, ולא מוכנה שאחרים ייפו עבורה. בגלל שהיא לא מחפשת נחמה במה שאין בו נחמה. ובעיקר בגלל שהיא כל כך צודקת.

בכל פעם שאני נכנסת לדירה של מזל ואלי בקטמונים, העיניים נפגשות בתמונה הגדולה של ליאל. נער מתוק עם חיוך שובה לב, שידע את כל המערכונים של הגששים בעל פה, וגם את של "ארץ נהדרת", שהיה שרוף על הפועל ירושלים, וידע שיילך ללמוד רפואה. ליאל אהב את הסיירת ואהב את החיים, והיה ראוי להם יותר משהם ידעו לתת לו. כן, מזל וליאל שלה הם עבורי תמצית הישראליות; תמצית היופי, והעבודה הקשה, והירושלמיות והחן הפשוט של החיים. וגם תמצית ההחמצה של אובדנם.


מזל גדעוני שכלה את בנה סמ"ר ליאל גדעוני במבצע "צוק איתן" בעזה.

יותם הוא הילד שגדל במכבי תל אביב וכבש את לבבות אוהדי הפועל ירושלים בחמש שנים מופלאות. השחקן שלא הפסיקו לספר עליו שהוא "קופא ומתחבא" ברגעי האמת למרות קריירה מקצועית עתירת הישגים.

אני פגשתי את יותם באוגוסט 2014, בשבעה של בני האהוב ליאל שנפל במבצע "צוק איתן". 1.93 מטרים של צניעות, חום ואהבה נכנסו לביתנו. ליאל, כמו שלושת אחיו, היה אוהד מושבע של הפועל ירושלים והעריץ את יותם. ומה הפלא? הם כל כך דמו. מלאי נתינה, צניעות, נימוס והקשבה וחום.

רגעי הביקור של יותם היו מהבודדים בתקופה הזו בהם מבטם של בניי האחרים לא היה חלול. מאותו ביקור בנסיבות ארורות, יותם לא הרפה מהמשפחה, בטלפונים, ביקורים וכמובן במשחקים. הוא לא שכח את ליאל בתואר הראשון שבו זכתה הפועל בארנה, גם לא באליפות הראשונה. לאורך השנים נדהמנו לגלות את כמות המשפחות, הילדים החולים שיותם מלווה. אינספור התרומות, החיבורים והמעשים שיותם עושה.

ישנם "כוכבים" רבים בארץ ובעולם, יותם מינף את מעמדו לעשיית כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים - ולכן, אף אחד לא יכול לומר לו שהוא לא הופיע ברגעי האמת - אני אחת מהעדים שיספרו שהוא מופיע שם, תמיד, בכל גדולתו.


יותם הלפרין הוא המנהל המקצועי של קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל, ולשעבר שחקן המועדון.

זיו הוא דוגמה לניצחון הרוח, ולכוחם של פעילות גופנית ואתגרים פיזיים להעצים את האדם. למרות אובדן היד, זיו לא נותן למגבלה הפיזית לעצור אותו והשתתף אפילו בתחרות איש הברזל - אתגר ספורטיבי שרק מעטים מסוגלים לו. זיו הפך את הפציעה לכוח מניע אישי וחברתי הוא פועל למען נכי צה"ל וצעירים ומקדם ערכים של אהבת הזולת ואהבת ישראל.


זיו שילון הוא פעיל חברתי. שירת כקצין בחטיבת גבעתי, נפצע במהלך הלחימה ברצועת עזה ב-2012 ואיבד את ידו השמאלית.

על כל פועלו, דורון ממחיש את כל מה שיפה וטוב במדינת ישראל. שימושו באתגריו הפרטיים, על מנת להכווין דרך ולהעניק תקווה לאחרים, המתמודדים עם קושי דומה, הוא השראה עבורי ואני סבור שגם עבור רבים. אדם שמנצח את הקושי שלו בחיים ראוי להערכה. אדם שמשתמש בקושי שלו על מנת לסייע לאחרים ראוי להערצה.


אלוף (במיל') דורון אלמוג שימש בתפקידו האחרון בצה"ל אלוף פיקוד הדרום. הוא אחד ממייסדיו של הכפר השיקומי "עלה נגב נחלת ערן", שנקרא על שם בנו ערן אלמוג, שהיה מדייריו הראשונים של הכפר. חתן פרס ישראל.

קרן, אמא לשניים שהיא גם סמג''דית גדוד קשר בפיקוד העורף, נפצעה קשה מאוד בתאונת דרכים משפחתית. היא עוברת תהליך שיקום מדהים ויוצא דופן בעלה נגב נחלת ערן, כדי להגיע למידת העצמאות שהייתה לה. קרן היא לוחמת אמיתית עם רצון ברזל, עקשנות, אמונה והשראה בדבקותה לחזור ולתפקד כאמא, כמפקדת וכמנהיגה.


קרן קדמי שימשה סמג''ד קשר במפקדת פיקוד העורף. נסעה לחגוג יום הולדת לאמו של אביעד בעלה, יחד עם שני ילדיהם - גאיה, בת ארבע, ואדר, בן שלוש. בדרכם חזרה לביתם במושב נבטים בנגב, נפגעו בתאונת דרכים.

צופית היא אישה עוצמתית אשר יש לה הרבה אמביציה ורצון להשפיע. בעיניי, הדרך שלה מדהימה. כאישה חזקה, היא מראה לשאר הנשים מהו כוח נשי ולהיכן ניתן לשאוף.


צופית גרנט היא עיתונאית, שחקנית ומגישת תוכניות הטלוויזיה "אבודים", "קפיצה למחר" ו"קשר השתיקה" בערוץ 13.

דויד הוא המודל שלי לאיך בן אדם צריך לחשוב, להתנהג ולהתנהל. הוא מייצג רב תרבותיות כאמן וכסופר, הספרים שלו תמיד דיברו אליי. איש שוחר שלום ומאמין בבני אדם. למרות שאיבד את בנו במלחמת לבנון השנייה, הוא אחד האנשים שזועק את המשמעות של להיות עם נבחר בבחירה בדרך הרוח ובדרך של כבוד ואהבת אדם. זה בא לידי ביטוי בספריו ובאומץ הבלתי רגיל שלו לבטא את דעותיו הפוליטיות בתקשורת. אני אוהבת אותו והוא איש מיוחד בעיניי.


דויד גרוסמן הוא סופר ומשורר. קיבל פרסים רבים, ביניהם פרס ישראל ופרס מאן בוקר הבינלאומי.

בשנים האחרונות, בעקבות מחלה ואשפוז של קרובת משפחה, פגשתי רופא שמחזיר למילה "רפואה" את משמעותה הראשונית, זו שהייתה לה בטרם נפרטה באופן כה מבזה לכסף, לתקציבים, לתקנים.

פרופסור אריה בן יהודה, מנהל האגף לרפואה פנימית בבית החולים הדסה בירושלים, מומחה לגריאטריה, רופא שעובד לא לפי הספר ולא לפי השעון, בימים ובלילות, בשבתות ובחגים (ומגיע לבית החולים ברגל, ביום כיפור). הבטתי בו כאשר עבר מחולה לחולה, שוחח עם כל אחד מהם שעה ארוכה, התעניין בחיים שהיו להם, טרם המחלה, האיר פניו אליהם.

והם באמת הוארו, בתוך מועקת המחלה, בתוך הפחד וההשפלה שיש לא פעם בזקנה ובאשפוז, הביט בהם רופא של אמת, ראה אותם במבטו המיטיב, הקשיב להם, במעשים פשוטים כל כך החזיר להם את כבודם העצמי, את אנושיותם.


פרופ' אריה בן יהודה הוא מנהל האגף לרפואה פנימית במרכז הרפואי הדסה.

מרסל הינה מדענית בכירה בטכניון ומשמשת כדיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון.

היא עושה ימים ולילות בחיפוש אחר פתרונות למחלת הסרטן וחידוש הרקמות וזאת באמצעות אריזות ביולוגיות המתבייתות לתאי המטרה ומשחררות שם חומרים שיכולים להשמיד או לשגשג בהתאם לצורך. בימים אלו, בהם רצונות, תחושות ושאיפות הינם הכוחות המניעים העיקריים, דרך אחרת של חקר האמת הבנת העובדות וחידושים בתחום המדע עם השלכות לתחום הרפואה ראויה להערכה רבה ביותר. במיוחד כשדרך זו נסללת בדם ויזע וממרחק רב. בשנה שעברה זכתה מרסל להדליק משואה ביום העצמאות.

הגאווה היא לא רק של משפחתה של מרסל, אלא של כולנו.


פרופ' מרסל מחלוף היא דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. השיאה משואה בשנת ה-70 לישראל.

סמדר היא התגלמות הישראליות: אהבת הארץ, השקעה בתלמידיה, בעתיד האקדמאי ובחינוך. אני מתה עליה, היא מודל לחיקוי והערצה, אהבת האדם הגדולה ביותר שראיתי.


פרופ' סמדר כהן היא חוקרת במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

רבקה שימשה במשך 12 שנים כנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, היא פעלה רבות לקידום האוניברסיטה, לקידום נשים כחברות סגל באוניברסיטה ולחיזוק הקשר בין האקדמיה לקהילה בבאר שבע ובסביבתה.


פרופ' רבקה כרמי היא נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לשעבר, רופאה מומחית בגנטיקה.

יהודית היא פילנטרופית שהקימה את עמותת נט"ל. הפרויקט הוא ממש מפעל חייה - לא רק השקעה כספית אדירה, אלא כל חייה. הטיפול בפוסט-טראומה ובמניעתה הוא פרויקט לאומי חשוב אשר קריטי לחוסן הקהילה בישראל.


יהודית יובל רקנאטי היא מייסדת ויו''ר עמותת נט''ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי.

לוסי היא אשת תקשורת מצליחה, אמיצה ובלתי אמצעית, שדואגת להשמיע דעתה בנושאים הקרובים ללבה באופן אותנטי, מרגש ומעורר השראה. היא פועלת בדרכה הייחודית לקירוב וקידום השיח בין יהודים וערבים בישראל.


לוסי אהריש היא עיתונאית, מגישת טלוויזיה ושחקנית. השיאה משואה ביום העצמאות ה-67.

אילנה מבחינתי מסמלת את האמא הישראלית. זאת שלא תוותר על ילדיה, זאת שתילחם עבורם, זאת שלעולם לא תוותר עליהם. תילחם על האמת שלה, כנגד כולם. תמשיך במאבק כשכל העולם כבר אומר "די, תפסיקי אין לזה סיכוי...".

אילנה היא סמל לכאב גדול מנשוא, אבל באותה הנשימה סמל לאומץ חוזק ואהבת אם אינסופית, ומי שהספיק להכיר אותה יודע, שבנוסף לכל זה יש בה לב עצום, טוב ונתינה שהופכים אותה לאישה גדולה מהחיים ולישראלית הכי יפה שיש.


אילנה ראדה היא אמה של הנערה תאיר ראדה, שנרצחה ב-2006 בקצרין.

עדי היא עולם של נתינה וטוב. פעילה חברתית ברמות. כשפניתי אליה להגיע ליום עיון לזכרה של תאיר נענתה מיד. היא הביאה לנו פרויקטים כמו "כנפיים של קרמבו", לילדים עם מוגבלויות, ו"יושבים בסלון", לאירוח ניצולי שואה בבתים. כן ירבו כמותה.


עדי אלטשולר היא אשת חינוך, מייסדת התנועה ''כנפיים של קרמבו'' לשילוב ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים.

דן הוא השראה גדולה עבורי ואדם יוצא דופן. במיוחד בכל הקשור לחשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות. העשייה שלו מלווה אותי הרבה שנים, המחקרים, הספרים, ההרצאות וגם הוא כבן אדם, עומדים לצידי בכל מה שקשור לבתי הספר המכילים, בנדיבות אין קץ. לא במקרה, הוא גם שגריר שלנו בעולם, ומראה את הפנים הנבונות ופורצות הדרך של ישראל בחו"ל.


דן אריאלי הוא פרופ' לכלכלה התנהגותית. ספריו הפכו לרבי מכר עולמיים ותורגמו לשפות רבות.

אבי משקף מצד אחד מקצוענות שכולנו שואפים אליה, אבל גם את היכולת לשלב, תוך כדי כך, שמחה, משחק וילדותיות שמשקפים את הרוח היצירה הישראלית.


אבי סינגולדה הוא מוזיקאי וגיטריסט.

אבשלום הוא איש מקסים, יצירתי, מצחיק ומלא שנינות. הוא המומחה מספר אחת לעברית. אני מודה לו שהוא מלמד את כולנו לדבר עברית תקנית, זה תענוג וממכר.


אבשלום קור הוא ד"ר ללשון עברית, שדרן רדיו ויועץ לשוני בגלי צה"ל. זוכה פרס סוקולוב. השיא משואה בשנת ה-70 למדינה.

יורם משלב באישיותו הרבה מן הטוב בעולמנו. מילדי הקיבוץ הגדול יגור, שהיה מוקד לחימה נגד הכובש הבריטי ובית זמני אוהב לקליטת מעפילים ("צל ומי באר"). ממעצבי הזמר העברי הציוני, שסחף את כולנו במשך עשורים באופנות הלהקות הצבאיות, מטובי הכותבים עשירי המלים הנטועים על פלגי מקורותינו, מתעד נקודות אור בתולדות העם: "קום לך אל נינוה", "הבלדה על יואל משה סלומון", "אנשי הדממה", "גבעת התחמושת", "על כפיו יביא" ועוד.

מראשוני אנשי הרוח שפעלו מעבר למסך הברזל (בשיריו "בללייקה", "אנחנו ואתם" ועוד) ומנחיל ומעודד באהבה ובחיוך. זה מכבר היה ראוי להעניק לו פרס ישראל.


יורם טהרלב הוא משורר, פזמונאי וסופר. מכותבי שירי המולדת הבולטים בזמר העברי.

ציפי מככבת על בימותינו חמישים שנים כשהיא נושאת שליחות: להכניס שמחה לחיינו. תחילה, בלהקה הצבאית, שימחה את לב החיילים, אחר כך במשך עשרות שנים את לב הילדים וכיום את לב המבוגרים. עיצבה דמויות ישראליות באפיונים שרק היא מסוגלת להם, וידעה להעביר מסרים בעדינות כשצריך ובכוח כשצריך. שרה, רקדה והצחיקה - הכול כדי לעשות אותנו שמחים. ואנחנו שמחים!


ציפי שביט היא שחקנית, קומיקאית, מדבבת וזמרת.

שלמה הוא מלך ישראלי. מצליח, חתיכת ישראל כמו חומוס ודגל, כולם נהנים ממנו - גדולים וקטנים. תמיד גאווה לראות אותו, זו לא הופעה אלא תפילה. לזמזם כתפילה אחת גדולה את כל המילים, מוכרות ואהובות עם ריח של ישראל. הוא הסטארט-אפ הכי טוב שלנו.


שלמה ארצי הוא זמר ויוצר.

אהוד הוא כובש, חכם, יצרי במוזיקה ובמילים שלו. יש באהוד פשטות כובשת שמחברת מסורת עם חילוניות וכתיבה שירית עם פזמונאות. אהוד הוא יוצר נפלא שלא התפשר מעולם, אם זה בשירי הפליטים ועד בלוז כנעני. היכולת לחזור אחורה בזמן או להתבונן במרחב של היום עושה את אהוד בנאי הישראלי שלי. חוץ מזה, אביו היה קריין התנ"ך הכי טוב שהכרתי.


אהוד בנאי הוא זמר ויוצר.

הדסה ממשיכה באמונה ובאהבה את דרכו הייחודית של בעלה, רבי מנחם פרומן זצ"ל. יש בהדסה אהבה גדולה לארץ ישראל, ללא קנאות וצרות עין. היא לא חוששת מהנוכחות של עם אחר לצדנו. להפך, היא רואה בכך מבחן חשוב ומהותי לרמה המוסרית והרוחנית שלנו. להדסה יש קול נשי, צלול, נקי, מואר. רבי מנחם כבר לא איתנו, לא בגופו, אבל יש לנו את הדסה, שממשיכה את רוחו.


הדסה פרומן היא מורה ויוצרת, אלמנתו של הרב מנחם פרומן, שהיה פעיל שלום ומשורר.

רוני הוא אדם עם מסירות נפש רבה שבאה לידי ביטוי בתפקידים שעשה בצבא. העשייה שלו בצבא משולבת בראייה רחבה של עם ישראל בארץ ישראל אל מול התושבים האחרים כאן. הוא מחויב לשלומם הטוב של האנשים בפיקוד המרכז האזרחים ואלא שאינם אזרחים. פעל בנחישות להגן ולשמור ועל כל אדם באשר הוא אדם. בעיניי הוא שותף ומורה גדול.


רוני נומה הוא אלוף במילואים, בתפקידו האחרון בצה"ל שימש אלוף פיקוד המרכז.

גילה מסמלת עבורי את תמצית סיפורה המופלא של מדינת ישראל. צברית, ציונית, לוחמת ויוצרת תרבות עברייה שהשפיעה בהופעותיה על בימת התאטרון ומסכי הקולנוע על מיליוני צופים במשך דורות. עבורי גילה הינה דוגמה ומופת.


גילה אלמגור היא שחקנית תיאטרון וקולנוע, סופרת ותסריטאית.

איש חינוך, בנה של שולמית אלוני, איש מופלא בעיניי.


פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים, בנה של השרה לשעבר שולמית אלוני המנוחה.

מרדכי הוא מופת ללוחם למען משפט צדק ודמוקרטיה מתוקנת, כולל נכונות לרדת ממגדל השן ולפעול בכל החזיתות הציבוריות ולשלם מחיר אישי.


מרדכי קרמניצר הוא משפטן, פרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

יאיר נבחר על יסוד תרומתו לביטחון המדינה, על חדות הראייה של תהליכים בעייתיים שעוברים עלינו ועל אומץ הלב האזרחי להגיד אמת גם כשהיא מרגיזה וגובה מחיר אישי.


יאיר גולן הוא אלוף במילואים, בתפקידו האחרון בצה"ל שימש סגן הרמטכ''ל.

גיורא הוא איש של בינה טהורה, אוהב אדם ומכבד כל אדם. אדם נטול אגו ומופת של צנעה ויושרה. מפקד בכיר שמעולם לא הפעיל שררה, ולעולם סמך על יכולתו להסביר ולשכנע. התמודדותו כיום עם מחלתו היא מופת לרוח איתנה.


גיורא איילנד הוא אלוף לשעבר, שבתפקידו האחרון בצה"ל שימש ראש אגף המבצעים. כשהשתחרר, שימש ראש המועצה לביטחון לאומי.

פעם הערצתי קיסרים, מצביאים וכובשים גדולים. אחר כך הבנתי כי מי שהשפיע על האנושות הם הפילוסופים הגדולים כמו אריסטו בעת העתיקה ודקארט בעת החדשה. כיום אני מבין שמי שגורם לחברה האנושית, וכן לחברה הישראלית להיות טובה יותר, הם אנשים פשוטים שמשלבים באישיותם אמפתיה יוצאת דופן לסבל הזולת יחד עם אנרגיה פנימית המתרגמת זאת למעשים של ממש.

האדם שמייצג בעיני את הפן החיובי הזה הוא העיתונאית אורלי וילנאי. וכך היא אמרה: "אני לא יכולה לחיות בסיטואציה שבה אחרים נמצאים במצב מזעזע ואני לא עוזרת להם". אחרים הם כל בני האדם, אך גם בעלי חיים. המיוחד באורלי הינה העובדה שהיא עצמה סובלת מכאב ומבעיות רפואיות רבות, ועדיין כל כולה מאבק ונתינה לאחרים.


אורלי וילנאי היא עיתונאית ופעילה חברתית, מגישת התוכנית "אורלי וגיא" יחד עם בעלה גיא מרוז בערוץ 13.

מעבר לכשרונה האדיר ותרומתה לעולם התרבות הישראלי, אורנה היא אישה אמיצה שאינה נרתעת מאמירת דעותיה וממאבק למען השלום ובכך מהווה השראה. ובעיקר על מסירותה האינסופית לבעלי החיים וזכויותיהם ותרומתה האדירה למסר החשוב כל כך של חמלה ואהבה טהורה.


אורנה בנאי היא שחקנית וקומיקאית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, פעילה למען זכויות בעלי חיים.

הנשיא ריבלין מייצג בעיני אנושיות, שפיות, צניעות, אהבת אדם באשר הוא ואהבת בעלי חיים. רובי הוא איש חם וחכם ובתקופה האחרונה בעיקר חשתי שהוא המבוגר האחראי בסביבה במקום המאוד לא פשוט שאנחנו חיים בו. תודה על כל זה רובי. מאחלת לך בריאות ושקט נפשי.