סיני, חג הפסח. הישראלים נמלטים בהמוניהם אל החופים, החושות והבקתות. בכל שנה, משרד החוץ מוציא הודעה של המטה ללוחמה בטרור על אזהרת מסע חמורה לסיני, ובכל שנה מספרים הישראלים עד כמה הם אינם חוששים מהמצב. השנה, הצטרפנו אליהם למשך החג.
בכניסה למעבר טאבה משתרך תור ארוך של ישראלים, בהם משפחות עם ילדים, צעירים שמחפשים "להיזרק", ערבים ישראלים שנוסעים לשארם א-שייח או לאזור טאבה וסתם אנשים שרוצים להתבודד. מי שמגיע בבוקר יכול לעבור בצורה חלקה, אך בצהריים זה כבר נראה אחרת: הישראלים ממלאים את אולם המעבר, מה שמצריך לא מעט סבלנות ואורך רוח.
"סיני מדהימה, חוויה אחרת לגמרי. מי שמחפש לו"ז פעילויות ואקשן יכול לשכוח מזה. זה מקום שבו הזמן עומד מלכת, הזמן להירגע", אומרת אחת הישראליות בתור. "האקשן והאטרקציות נמצאות בערים הגדולות, בדהאב ושארם".
עוד בוואלה! NEWS:
למרות מזג אוויר סגרירי: עשרות אלפים יצאו לטייל | מזג האוויר לחג
"מבצע מצה": כשחיילים יהודים חגגו סדר פסח ענק במלחמת קוריאה
אחרי מעבר הגבולות רואים את דגל מצרים, ונהגי טנדרים שמחפשים לאסוף כמה שיותר תיירים ולמלא את רכביהם. הם יודעים שזה המאני טיים שלהם, וגם הזמן להעלות את המחירים. "כשיש גשם צריך לאסוף כל טיפה, אתם מגיעים בפסח ואנחנו צריכים לעשות את הקופה", אומר אחד הנהגים בתגובה לטענות על המחיר המופקע.
בסוף אנחנו פוגשים את סולימאן, הנהג שאיתו דיברנו עוד בישראל וקבענו שיבוא לאסוף אותנו. עם חיוך גדול, עברית מצחיקה ושירים של עומר אדם ברכב, הוא סוגר איתנו על מחיר של 100 שקלים לשלוש בנות בדרך לראס א-שטן.
הכביש האדום, שהישראלים סללו עוד בשנות ה-70, מלא במחסומים של הצבא המצרי, ששומרים ובודקים רכבים חשודים. "יש פה הרבה סיירים ומשטרה שעוברים בכביש ליד החושות. המצרים רוצים שישמרו על הביטחון והסדר באזור, חשוב להם שיבואו הרבה תיירים", אומר סולימאן.
ומה עם דאעש? "את הראשונה ששואלת אותי על זה מזה שנתיים", הוא משיב. "דאעש נמצאים ליד עזה, לא פה. מדי פעם אנחנו שומעים על אירועים, אבל הם לא בחופים. אם לא מתאים לך, תחזרי הביתה".
במקום חושות - אמבטיות, אח לחורף ונוף לים
בדרך לראס א-שטן ניתן לראות שורה של מבנים, מלונות וביתנים שהחלו להיבנות, אך ננטשו באמצע, ועומדים ריקים מול החופים. "בתקופה שבה מובארק היה נשיא, הוא הפקיע את כל האדמות שהיו של הבדואים ונתן אותם לחברים שלו", מספר סולימאן. "הם התחילו לבנות פה ופתאום נגמר להם הכסף, ומאז המבנים האלה נטושים".
איתנו נוסעת גם משפחה שהגיעה מרעננה יחד עם הסבתא. "אנחנו נוסעים לטאבה הייטס (מתחם יוקרתי של מלונות - ד"י). לקחנו מלון. ביום רגיל, לילה במלון עולה 100 שקלים, אבל בגלל החגים הם העלו את המחיר ל-55 דולר ללילה", אומרת קרן, האימא, כשעליה תינוק.
בניגוד אליהם, אנחנו נוסעים ל-New moon island. "איזה כיף לכן", אומרת לנו קרן. "היינו שם בעבר, אבל עכשיו עם ילדים זה יותר קשה".
ב-New moon island מקבל אותנו פרג', אחד מבעלי המקום. "אנחנו פה כמו משפחה. אתם צריכים משהו, אתם באים אליי", הוא אומר. אם בעבר במחנות כאלו היו רק חושות, כעת החלו בני המגזר הבדואי באזור להבין את הפוטנציאל העסקי, ולבנות בתי אבן בתוך ההרים עם שירותים, אמבטיה ומיטות עם נוף לים. המחירים, כמובן, בהתאם.
"אנחנו כבר תשע שנים כאן", מספר פרג'. "נכון, אנחנו עושים שינויים, אבל עדיין רוצים לשמור על הטבעי. אנחנו בונים פה וילה, הבאנו בנאים מהאסוואן שיבנו בטיט ובקש כמו פעם, עם אמבטיה, שירותים, אח שיחמם את המקום בחורף. היום ומחר צפויים אינשאללה להגיע הרבה ישראלים והמקום הולך להיות בתפוסה מלאה. אנחנו כל הזמן מתגעגעים לחברים שלנו בישראל. אני כבר מדבר עברית מכל הישראלים והחברים שמגיעים לכאן במשך שנים".
על עליית המחירים הוא אומר: "הייתה גם עליית מחירים אצלנו במצרים. יש אינפלציה, אז גם אנחנו היינו חייבים להעלות את המחירים. זה לא בגלל שמגיעים הרבה ישראלים".
"יש פה אוכלוסייה שרוצה את אילת בזול"
מי שמסתובב בחופים רואה בעיקר משפחות עם ילדים, קטנים כגדולים, שמסתובבים בחופשיות גם לבדם. "התבגרנו", מספר רני, שהגיע עם המשפחה שלו. "פעם היינו באים לפה רק זוגות. היום אנחנו מגיעים עם הילדים".
אפרת מאזור השרון, שהגיעה גם היא עם הבנות שלה, מספרת: "מהרגע שאני עוברת את הגבול יש בי מעין שקט ושלווה. זה יכול להיות לא קשור למציאות וזה לא מעניין אותי. חוץ מזה, בואו נהיה מציאותיים, הפיגועים שיש בעולם בשנים האלה הם כל כך הרבה אינטנסיביים ממה שקורה פה. אני גם חושבת שבאמת יש פה חיבור אמיתי. השלום הוא בין האנשים, הפוליטיקה היא מחוץ לספירה פה".
במחנה פגשנו את גולן, מרצה לחינוך ופסיכולוגיה שמגיע לפחות עשר פעמים בשנה לסיני. "יש פה משהו בחיבור לטבע שקשה למצוא במקומות אחרים", אמר גולן. "גם כשיש פה הרבה אנשים, עדיין יש לך תחושה של מרחב. כל אחד יכול למצוא את הפינה שלו ולהרגיש טוב עם עצמו".
"מה שהרבה אנשים לא מבינים, זה שלסיני יש איכויות נפשיות מאוד חזקות. היא מאפשרת לאנשים להיות עם עצמם בשקט שלהם. רק שהרבה אנשים מפחדים מזה, ויש מחפשים את האטרקציות והלו"ז, ולא מבינים שזה לא עובד ככה בסיני", הוא מסביר. "יש משהו מאוד מאיים בלהיות עם עצמך. השקט של החוץ מקרין גם על השקט הפנימי. ואם בפנים רועש, אנשים נלחצים מכך".
לדבריו, "יש גם תופעה חדשה היום של אוכלוסייה שלא ידעה את סיני, ומגיעה לכאן משום שמבחינתה זה יעד תיירותי זול. היא לא באה מתוך מטרה להשתלב בטבע, להכיר את המרחב התרבותי והאנושי. היא רוצה את אילת בזול".
"פתאום שמענו שני פיצוצים"
אנחנו נמצאים בחוף שבו אירע הפיגוע הגדול בשנת 2004, שבו נהרגו 34 בני אדם. מאותה המתקפה, שבוצעה באמצעות שלוש מכוניות תופת במוקדי התיירות המרכזיים, הישראלים כמעט ונעלמו מחצי האי. רק ב-2015, בחסות הרשתות החברתיות שבהן נפתחו דפים של "אוהבי סיני", התחילה לאט-לאט התעניינות הולכת וגוברת באזור. אנשים ראו שתיירים ישראלים נוסעים לסיני וחוזרים ולא קורה להם כלום, זאת בנוסף למחירים הנמוכים.
"אני הייתי כאן ב-2004, אני לא אשכח את זה בחיים", מספרת מעיין מתל אביב. "ישבנו בחוף ופתאום שמענו שני פיצוצים. אנשים לא הבינו במה מדובר, חשבו שזה ירי ארטילרי מלמעלה, ואז התחילו הצרחות. אנשים רצו לתוך הים, ושם הם דרכו על קיפודי ים, והתחילו לצרוח שוב. לא היו אז טלפונים, לא ידענו מה קורה".
מעיין סיפרה כי התושבים הבדואים הורו להם להיכנס לחושות ולא לצאת מהן. "ישבנו שם עד הבוקר, עד שאחד מהם החליט לאזור אומץ ולקחת רכב אל הגבול. כשהגענו, נשמנו לרווחה".
סיפור נוסף שעולה הוא של אחד מהמלצרים הבדואים שנפצע בפיגוע. אחרי האירוע, הוא עזב את סיני, החלים והתחתן. "בסוף הוא חזר לפה. הלב שלו כאן".
יחד עם ההמונים, הגיע גם היזם הישראלי, זה שמחפש לעשות רווחים קלים עם עסקים קלים - מה שהתברר לרבים פה כבלתי אפשרי. "אנשים שנתפסו בניסיון לעבוד כאן גורשו חזרה לארץ. מאותו רגע, הם לא יכולים להיכנס חזרה לסיני, קיבלו חותמת שחורה", מספר גולן. "למשל, משפחה ששהתה באחד מהחופים, ובעל המשפחה עסק בצילום. מהרגע שנודע להם שהוא עוסק בזה כעסק, הוא גורש חזרה לארץ".
גולן מוסיף כי "כל בוקר מגיעים חבר'ה 'על אזרחי' לחוף. יש פה משטרת תיירות, הם מסתכלים ורואים. יש גם חשש ממעשי ריגול, והם מקפידים שאסור להכניס אמצעי צילום מתוחכמים או רחפנים. היה פה מישהו שהטיס רחפן בחוף. זה מלחיץ אותם. הם תפסו אותו, לקחו אותו למעצר וגירשו אותו".
באחת הסככות עומדת קבוצת ילדים עם הורים שמחזיקים שירונים ומתאמנים לקראת ערב פסח בשירת 'ניצנים נראו נראו בארץ'. "לא היינו פה 11 שנים", מספרת חופית מפרדס חנה. "אנחנו לא מבינים איך הרחקנו את עצמנו מהמקום הזה במשך עשור, אבל המחירים עלו טילים. עכשיו הילדים מתכוננים לקראת פסח ומכינים את השירים. באנו לעשות את הסדר פה, בסיני".
ערב פסח, גם כאן מתכוננים לחג. פרג', הבעלים של החוף, מחליט לכבד את האורחים בצלחת סדר פסח עשויה כהלכתה: כרפס, מרור, ביצה ואפילו חרוסת שהוא ביקש מאחד האורחים להכין עם שף המטבח. "תגיד לי, מה אתם אוכלים בחג? אנחנו נעשה לכם", הוא אמר. "חשוב לנו שתרגישו בבית. אם אפשר, תביאו גם מצות".