סדקים המופיעים לאורך כבישים וחורים עצומים באזורי הכפר שנראים מהאוויר הם חלק מהמציאות שבה מכירות עכשיו בגלוי הרשויות באיראן - האזורים סביב הבירה טהראן שוקעים. לחץ של 30 שנות בצורת ושאיבת מים מוגזמת הובילו לשקיעתה הדרמטית של האדמה המיובשת סביב בירת איראן. גורמים ברשויות מזהירים כי שקיעת האדמה מהווה סיכון חמור למדינה, שכבר חוותה הפגנות אלימות בשל המחסור החמור במים.
"שקיעת האדמה היא תופעה הרסנית", אמר סיאווש עראבי מהמחלקה הקרטוגרפית האיראנית. "ההשפעה שלה אולי לא תורגש מיד כמו רעידת אדמה, אבל כפי שניתן לראות, היא עשויה בהדרגה להוביל להשלכות הרסניות לאורך זמן". בין אלו, הוא מנה "הרס של אדמות חקלאיות, סדקים באדמה, נזק לשטחים מאוכלסים בערים וסדקים בכבישים ונזק לצינורות מים וגז".
טהראן, הממוקמת 1,200 מטר מעל פני הים, התפתחה במהירות במאה האחרונה למטרופולין אשר חיים בו 13 מיליון בני אדם. כל האנשים האלו הפעילו לחץ עצום על משאבי המים ברמה הצחיחה למחצה. הסתמכות יתר על אקוויפרים קרקעיים הביאה לשאיבה הולכת וגוברת של מים מלוחים מתחת לפני הקרקע.
לקריאה נוספת
"שנת הבושה" של איראן: 7,000 מפגינים נעצרו ב-2018
ותפער האדמה את פיה: ציידי הבולענים מול אזור הסכנה של ים המלח
"פני הקרקע מכילים מים ואוויר. כששואבים מים מתחת לפני הקרקע, נוצר שטח חלול בתוך האדמה", הסביר עראבי לסוכנות אי-פי. "בהדרגה, הלחץ מלמעלה גורם לחלקיקי האדמה להיצמד זה לזה, וזה מוביל שקיעה של הקרקע ולהיווצרות של סדקים".
גשם ושלג, אשר יכולים היו לסייע במילוי מחדש של האקוויפרים, כמעט ולא הגיעו: בעשור האחרון, איראן סבלה מהבצורת הארוכה והחמורה ביותר מזה 30 שנה, כך לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. כ-97% מאזורי הארץ מתמודדים עם מידה מסוימת של בצורת, לפי השירות המטאורולוגי האיראני. המצב הזה הוביל לבולענים וסדקים הנצפים כעת סביב טהראן.
"המשבר - תוצאת עשורים של סנקציות וניהול כושל"
הרשויות האיראניות מדדו כ-22 סנטימטרים של שקיעה שנתית ליד הבירה, בעוד הטווח הנורמלי אמור להיות כשלושה סנטימטרים בלבד מדי שנה. באזורים אחרים ברחבי המדינה נמדדו מספרים גבוהים אפילו יותר, כשבמערב המדינה אותרו בולענים בעומק של עד 60 מטרים. המספרים הללו מדאיגים מאוד את המומחים. "במדינות אירופיות, אפילו ארבעה סנטימטרים של שקיעה שנתית נחשבים משבר", אמר פעיל הסביבה האיראני מוחמד דרוויש.
את השקיעה ניתן לראות היטב משכונת יפתאבאד שבדרום טהראן, הסמוכה לאזורים חקלאיים ובארות מים בקצה העיר: סדקים בקירות ומתחת לחלונות, ותושבי המקום חוששים שהבתים הרעועים יקרסו. השקיעה מאיימת גם על תשתיות חיוניות נוספות כמו נמל התעופה הבינלאומי על שם האימאם חומייני בטהראן. מומחים גרמנים מעריכים כי שדה התעופה שוקע כחמישה סנטימטרים מדי שנה. גם בתי הזיקוק של טהראן, כבישים ראשיים, מפעלי מכוניות ופסי רכבות יושבים אף הם על אדמה שוקעת, לצד שני מיליון בני אדם, אומרים במשרד התחבורה האיראני.
הפוליטיקה האזורית משחקת אף היא תפקיד במשבר. מאז המהפכה ב-1979, ביקשה איראן להיות תלויה בעצמה, גם בתחומים כמו חקלאות וייצור מזון, כדי להיאבק באפקטיביות של סנקציות בינלאומיות. אלא ששימוש לא יעיל במים בחוות - יותר מ-90% מצריכת המים באיראן - הוא מקור הבעיה, לדעת מומחים.
הבצורת ומשבר המים כבר הזינו תסיסה ברחבי איראן בשנה האחרונה, כשביולי נערכו הפגנות אלימות במערב המדינה, סמוך לגבול עם עיראק, כשתושבים מחו על מים מלוחים ובוציים שיצאו מהברזים. זאת, על רקע המשבר הכלכלי שפרץ בעקבות יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין.
במקביל הציע לאיראנים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בסרטון שפרסם ביוני האחרון, להיעזר בטכנולוגיות ישראליות כדי לפתור את המשבר. "המשטר האיראני צועק: 'מוות לישראל', ובתגובה ישראל צועקת: 'חיים לעם האיראני'", אמר נתניהו בסרטון. טהראן דחתה את ההצעה, אבל מציאת פתרון לא תהיה משימה קלה.
גבריאל קולינס, חוקר עמית במכון בייקר באוניברסיטת רייס, אמר כי המשבר "נובע מעשורים של סנקציות וניהול פוליטי כושל, שעלול להקשות מאוד על הקלת המשבר המתפתח לפני שייגרם למדינה נזק מתמשך".
(עדכון ראשון 31.1, 17:00)
