לפחות רבע מיליון טורקים נמלטו מהמדינה מאז ניסיון ההפיכה נגד הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, בשל החשש מרדיפת השלטונות והמשבר הכלכלי. לפי תחקיר של ניו יורק טיימס, רבים מהעוזבים הם סטודנטים ואנשי אקדמיה, יחד עם בעלי עסקים אמידים, יזמים ובעלי הון, שמוכרים את כל רכושם ובורחים עם משפחותיהם והכסף שלהם.
"בריחת המוחות היא אמיתית", הזהיר איברהים סירקצ'י, מנהל החוג ללימודי מעבר במכון רגנט באוניברסיטת לונדון. הוא ומומחים אחרים סבורים כי בניגוד לגלי עזיבה קודמים בעבר, זה הנוכחי נראה כמו שינוי יסודי של החברה המאיים להשיב את טורקיה כמה עשורים לאחור. עזיבת ההון האנושי והכלכלי מעידה על התנגדות גוברת לחזון שמציג ארדואן ב-17 שנות שלטונו ועל הייאוש בקרב יריביו ומתנגדיו - רבים מהם לא מכירים מישהו אחר מלבדו.
אל תפספס
נתוני המכון הלאומי לסטטיסטיקה של טורקיה הראו כי כ-113 אלף אזרחים עזבו את המדינה ב-2018, עלייה חדה בהשוואה ל-2017, שבה עזבו 69 אלף איש. בשנים שחלפו נעצרו והודחו מהשירות הציבורי ומכוחות הביטחון מאות אלפי אנשים, כולל אנשי אקדמיה והוראה רבים, במקביל לירידה בערך הלירה והרווחים שגרפה משפחתו של ארדואן וחוג מקורביו. אלו דחקו הצדה את האליטה החילונית, לראשונה מאז הקמת הרפובליקה לפני כמעט מאה שנה.
"אנחנו מוכרים הכול", סיפרה לעיתון מרווה ביינדיר, מעצבת כובעים מצליחה מרובע האופנה ניסנטסי באיסטנבול. היא החליטה לעזוב ללונדון, סגרה בעת ביקורה באיסטנבול בחודש שעבר את מה שנותר מהעסק שלה, שאותו ניהלה עם אמה, ומכרה את הבית בן ארבע הקומות שלה.
ביינדיר בת ה-38 הייתה אחת מני אלפים שיצאו לרחובות ב-2013 כדי למחות נגד תכניתו של ארדואן לפתח את כיכר טקסים באיסטנבול, אך היא נותרה בטראומה בשל האלימות הקשה שהופעלה על ידי כוחות הביטחון. העיר שלה אינה בטוחה עוד עבורה. ארדואן מכנה את המפגינים טרוריסטים ורבים מהם נמלטו מטורקיה בשל דיכוי תנועת המחאה ההיא, שהייתה המשמעותית ביותר נגד שלטונו. מאז הוא לקח את טורקיה לכיוון אוטוריטרי, תוך מחיצת מתנגדיו.
"אי אפשר להתמודד עם כל הזעם והאלימות הזו", אמרה. "אם היה לך משהו טוב ואתה רואה אותו מתפורר, זו דרך חסרת תקווה".
אלפי אזרחים טורקים ביקשו לקבל אשרת עסקים בבריטניה או ביוון, פורטוגל וספרד, שמעניקות אשרת מגורים למהגרים אם הם רוכשים נכסים מסוימים. בשלוש השנים האחרונות הוכפלו מספר בקשות המקלט של טורקים באירופה. מבחינה טכנית, בקשתה של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי עדיין קיימת, אך המרחק בין ערכי הגוש לבין אנקרה מעולם לא היה רב כל כך, גם אם בריסל לא ששה להעניש את אנקרה ולהטיל עליה סנקציות. עצירת זרם המהגרים לאירופה היא עדיין אחד הקלפים הטובים ביותר שיש לארדואן בשרוול.
שתיים מהקבוצות המסומנות ביותר, שאותן מקיא משטרו של ארדואן, הן תומכיו של המטיף פתהוללה גולן - או אלו המואשמים בכך בלי קשר למציאות - וגורמים המזוהים עם הבדלנות הכורדית. עשרות אלפי מורים ואקדמאים שזוהו כאוהדי איש הדת, הגולה בארצות הברית מאז שחל קרע בינו לבין שותפו בעבר ארדואן, סולקו מעבודותיהם מאז ההפיכה. תנועתו של גולן הוגדרה ארגון טרור (FETO), על אף שבמערב מטילים ספק במעורבותה בניסיון ההפיכה, למורת רוחו של ארדואן.
אחת ממטרות העל שלו היא לקבל את גולן בחזרה, וממשלת טורקיה מפעילה לחצים רבים על הממשל האמריקני כדי לקדם זאת. לפי דיווחים שונים, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שוקל זאת ברצינות, אם כי יש לכך קשיים משפטיים רבים. עתידו של איש הדת החי באחוזתו בפנסילבניה בעשור האחרון היא אחד משורשי המשבר הממושך בין ארצות הברית לבין טורקיה, שאינו עושה סימנים לפתרון בעקבות העיכוב בנסיגה האמריקנית מסוריה.
בין אותם אנשי הוראה שטוהרו על ידי ארדואן גם מאות מורים שחתמו על עצומה הקוראת לחדול מהפעילות הצבאית נגד המחתרת הכורדית בדרום-מזרח המדינה. הפסקת אש שברירית בין הצבא ללוחמי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) קרסה בצורה מחשידה בסוף 2015, כשרבים חושדים שהנשיא רצה להכשיל את תהליך השלום כדי להצדיק את היד הקשה שהוא מפעיל נגד מתנגדיו.
במקומן של השכבות הישנות, ארדואן מנסה ליצור חברה שמרנית ודתית יותר בטורקיה, כחלק משאיפותיו האזוריות מלאות הנוסטלגיה לימיה של האימפריה העות'מאנית. אזורים בצפון סוריה שאליהם פלש צבא טורקיה בשני המבצעים שניהל נגד הכורדים בסוריה ודאעש בשנים האחרונות נתונים לכיבוש טורקי דה-פקטו, תוך לימוד השפה והתרבות הטורקיים והקמת מערכי תרבות טורקיים. הוא פרס כוחות צבאיים בבסיסים בקטאר ובסומליה, ומנהל קרב ראש בראש מול ערב הסעודית, שמתחרה עמו על הנהגת העולם הסוני והמוסלמי בכלל.
כדי להקים את האליטה החדשה סביבו, ארדואן ריפד את כיסיהם של מקורביו וסייע לעסקים חדשים לקום תוך עזרה במכרזים ומתן מענקים. "זאת הנדסה מחדש של החברה ושל הפוליטיקה", הסביר בקיר אגרידיר, מנהל מכון הסקרים "קונדה" לניו יורק טיימס.
אחד הפליטים הוא איקר בירביל, מתמטיקאי שמואשם בעבירות ביטחוניות בעקבות חתימתו על העצומה למען השלום עם הכורדים. הוא עקר להולנד ומשהם הוא מזהיר מההשפעות ארוכות הטווח של העזיבה ההמונית.
"אנשים שעוזבים לא חוזרים", אמר. "זה מדאיג עבור טורקיה. קיבלתי כל כך הרבה מיילים מסטודנטים ומחברים שמנסים לצאת מטורקיה".
אלו לא רק אנשי אקדמיה ורוח שנוטשים את מולדתם המשתנה לבלי הכר, אלא גם עשיריה הוותיקים. דוח שנתי של בנק "אפראסיה" העלה כי ב-2016 ו-2017 העבירו 12 אלף מיליונרים (12% ממעמד בבעלי ההון במדינה) את עסקיהם מעבר לים. הם חוששים שהם יהיו הקורבן הבא שיאבד את כל מה שבנה במשך דורות.
רוב המיליונרים שעזבו התמקמו מחדש באירופה או באיחוד האמירויות הערביות, שלצד ערב הסעודית לא חוסכת בביקורת על מדיניותו של ארדואן. איסטנבול, הלב המסחרי של טורקיה, היא אחת משבע הערים המובילות בעולם בכל הנוגע לעזיבתם של בעלי הון. סימן מדאיג מאוד עבור הנשיא הזקוק לכספי המשקיעים למימון הפרויקטים הגרנדיוזיים והמגלומניים שלו.
"אם בוחנים את קריסתן של מדינות גדולות לאורך ההיסטוריה, הן לרוב מתחילות בהגירות מאסיביות של בעלי ההון", הזהיר הדוח המהדהד ממה שצופן לטורקיה בעתיד הנראה לעין.
באוגוסט האחרון חוותה הלירה סחרור וצנחה לשפל היסטורי בעקבות סנקציות שהטיל ממשל טראמפ בתגובה למעצר הכומר אנדרו ברונסון. האגו של נשיא טורקיה לא נתן לו לרדת מהעץ בצורה גלויה, אז הוא המתין לשעת כושר וחיכה ל"החלטה עצמאית" של מערכת המשפט לשחררו. העיצומים הוסרו מאז והמטבע התאושש, אך האימפולסביות של ארדואן והעובדה שמהלכיו אינם צפויים מרתיעה את אלו שהונם חשוב להם. טורקים ולא טורקים.
בשפתו של ארדואן, לא יכול להיות להם תיאור אחר פרט לבוגדים. "אנחנו לא נסלח", הזהיר בכנס כלכלי באיסטנבול שהתקיים באפריל, עוד לפני המשבר המדיני מול ארצות הברית שזעזע עוד יותר את השווקים. "ידי האומה שלנו יאחזו בצוואריהם בעולם הזה ובעולם הבא. להתנהגות כזו לא יכול להיות הסבר".
הוא לא דיבר רק בצורה מטפורית ורוחנית. סוכני הביון הטורקי חטפו בשנים האחרונות מתנגדי משטר במקומות שונים בעולם, והם עוקבים אחריהם דרך נציגויותיה הדיפלומטיות של טורקיה. כולם, לכאורה, תומכי גולן, שעליו מפיל המשטר את כל הצרות שרק ניתן לדמיין. הנשיא הכמו-סולטני אינו פוסח גם על ספורטאים בכירים.
אחד מהם, הכדורסלן אנס קנטאר, המשחק בניו יורק ניקס, לא חוסך בדימויים השליליים נגד נשיא מולדתו, שאותו הוא מכנה "היטלר של זמננו". העימות הגלוי והמתוקשר שלו עם ארדואן עלה לו בגלות כפויה בארצות הברית, שאותה הוא מסרב לעזוב. בקיץ 2017 הוא היה קרוב ליפול למארב של סוכנים טורקים, שעקבו אחריו מאינדונזיה ועד רומניה. משפחתו משלמת את המחיר, אך הוא מסרב לשתוק.
החודש הוא שב לעשות כותרות אחרי שסירב להצטרף למסע של קבוצתו אל לונדון. הסיבה: החשש שאנשי ארדואן ירצחו אותו. גם בהנחה שהפחד שלו מופרז - אם כי אי אפשר לפסול את האפשרות שארדואן למד מהטובים ביותר כיצד לחסל מתנגדי משטר בגלות - הוא אומר רבות על החברה החדשה שיוצר נשיא טורקיה בצלמו ובדמותו.
(עדכון ראשון: 17:00. 10.1)