האימהות ילדו תינוקות מתים. ואז הם נעלמו

כששיר ילדה את בתה ענבר בלידה שקטה עולמה התמוטט. "זה משהו שהולך איתי כל הזמן. אין רגע שזה לא שם, אין יום שאני לא חושבת עליה", היא מספרת בשיחה עם וואלה! NEWS. "גם שלוש ומשהו שנים אחרי, היא כל הזמן איתי. והגילוי הזה שאין לה קבר, זה היה למוטט את הכול מחדש. הרגשתי אמא נוראית. איזו מין אמא אני שאני לא יודעת איפה הקבר של הבת שלי? אחר כך הבנו תוך כדי התביעה שבית החולים לא הוציא לה רישיון קבורה - כלומר שאף אחד לא קיבל כסף על זה ואין רישום של זה בשום מקום. אין וגם לא יהיו לי תשובות".

שיר כגן ובעלה אסא נאלצו להפסיק את ההיריון בשל פגם חמור שהתגלה במוחה של בתם העוברית בשלב מאוחר ביותר - השבוע ה-32. באותם רגעים כואבים אישרו לבית החולים שבו ילדו לטפל בסידורי הקבורה. אלא שמאוחר יותר, כשניסו לגלות היכן נקברה בתם, הם גילו שבין בית החולים שבו ילדו, "כרמל" בחיפה", לבין בית החולים "מאיר" בכפר סבא שבו נערכה הנתיחה שלאחר המוות ובין חברה קדישא שאמורה לבצע את הקבורה בפועל - מישהו איבד את גופתה של בתם, ואף אחד לא יודע לומר היכן נקברה, אם בכלל.

"כשהייתי בחדר הלידה עם הצירים שאלו אותי מה יהיה אחר כך", אומרת כגן. "המיילדת והרופאה הסבירו לי 'או שאת חותמת עם בעלך ובית החולים מטפל בכל', או שבסוף הנתיחה נצטרך לדאוג לקבורה בעצמנו. הם גם טרחו להגיד שרק אנשים שאינם יהודים בדרך כלל דואגים לקבורה לבד. הבנתי על מה אני חותמת, אבל ביקשתי שיגידו לי איפה ומתי זה יקרה, ואני אבוא. בתפיסה שלי זאת הילדה שאני לא אזכה ללוות לכיתה א', לא לחופה, לא בכל התהליכים בחיים שלה - אז המינימום כאמא שלה זה שנלווה אותה לקבורה. אמרו לי 'אין דבר כזה, זה לא באופציות'. בראש שלי זה הצטייר שאחרי חצי שנה אני אצטרך לבוא לאסוף את התינוקת שלי בקרטון ולחפש לה קבר. אז חתמנו. בלב כבד, אבל חתמנו".

שיר ואסא, כמו שני זוגות נוספים שהסכימו להתראיין לכתבה זו, תובעים כעת שורת גורמים שהיו מעורבים, לכאורה, באובדן גופתה של בתם התינוקת: בית החולים "כרמל" שבו התבצעה הלידה, בית החולים "מאיר" שבו התבצעו כל הנתיחות, חברה קדישא "חסד ואמת לב אהרון" שמספקת שירותי קבורת עוברים לבתי חולים שונים וכן משרד הבריאות והמשרד לשירותי דת.

מי שמייצגים את המשפחות הם עורכי הדין ירון אלון וספיר אסיף ממשרד הורוביץ, אבן, אוזן ושות'. "התביעות מדגימות את הפגיעה החמורה באותן משפחות אשר ילדיהם נולדו דוממים בלידה שקטה", אמר השבוע עו"ד אלון. "במקום להפגין את הרגישות המתאימה ולטפל במשפחות בהתאם - נוקטים כל הגורמים באטימות מוחלטת, אשר מגיעה עד כדי אובדן גופות הילדים".

לפי נהלי משרד הבריאות, תינוקות שנולדו מתים לאחר השבוע ה-20 להיריון, או במשקל של יותר מ-500 גרם, מוגדרים "עובר מת" וצריכים להיות מטופלים ככל אדם שמת. בכל שנה ישנן כאלף לידות של עובר מת, ובכ-600 מתוכן משקל העובר במשקל של יותר מקילוגרם אחד, מה שמצביע על כך שרוב לידות העוברים המתים מתרחשות בשלבים מאוחרים יותר של ההיריון.

לפי הנהלים, בתי החולים מחויבים להנפיק לעוברים המתים רישיון קבורה, והם אמורים להיטמן "בנפרד בחלקה ייעודית", ובאופן שבו "ניתן לזהות מיקום קבורה מדויק". נוהל מקביל של המשרד לשירותי דת אף קובע מפורשות כי "כל עובר או תינוק רך ייקבר במקום נפרד, ובמובחן מיתר העוברים או התינוקות הרכים. חלקת הקבורה תחולק לשורות ולטורים באופן שיאפשר זיהוי מדויק של מקום הקבורה". נוסף על כך, על בית החולים גם לנהל רישום מדויק של מועד ההעברה לקבורה, עובד בית החולים שמסר את העובר, ועובד חברת הקבורה שקיבל אותו לידיו.

הנהלים מיועדים להבדיל את העוברים שמתים לאחר השבוע ה-20 מאלו שנולדים מתים לפני השבוע ה-20, או במשקל של פחות מ-500 גרם, ומוגדרים "נפלים". אותם, לפי הנוהל, ניתן לקבור בקבר אחים ובאופן שלא מאפשר לזהות את מיקום הקבורה המדויק. לפני כשנתיים חשף עיתונאי וואלה! NEWS יקי אדמקר תביעה של תשעה זוגות שילדיהם נולדו בלידה שקטה בשלבים מאוחרים מאוד של ההיריון, ולמרות זאת נקברו בקבר אחים משותף בבית העלמין בבית שמש, לכאורה בניגוד לנהלים. אותו קבר, שבמשך שנים היה נטוש ומוזנח, זכה לכינוי "הבור".

לבני הזוג כגן, שהיו חלק מאותה תביעה ונחשפים כעת לראשונה, לא הייתה אפשרות אפילו ללכת להתאבל בקבר האחים. בני הזוג פנו לארגון "עתים", שמסייע לפונים אליו מול רשויות הדת בישראל, ובסיועו קיבלו מבית החולים "מאיר" את התשובה כי בתם נקברה בבית העלמין בבית שמש. ביום השנה ללידתה החליטו לעלות לקברה, אך כשביקשו לברר היכן בדיוק נמצא הקבר - הדבר לא עלה בידם. לדברי כגן, אנשי החברה קדישא "חסד אמת" התחמקו, ובמקום לתת תשובות דרשו עוד ועוד פרטים. בני הזוג פנו לבית החולים "מאיר" וקיבלו אישור כי בתם נמסרה לאנשי "חסד אמת" לצורך קבורה בבית שמש. אולם כשהציגו את המסמך לנציג העמותה, טען האחרון כי למרות האישור מבית החולים - בתם לא נקברה בבית שמש על ידי העמותה. גם כיום אין בידיהם תשובות.

"הכי נורא שלאף אחד לא אכפת שבישראל של היום תינוקות נעלמים", אומרת כגן בעצב. "ומה שעוד זעזע אותי זה שאני חשבתי שזה הסיפור שלנו - שיר ואסא איבדו את ענבר. ואז מצאתי עוד בנות. זה כבר לא רק הסיפור שלנו. זו מלחמת חיי, זה המעט שאני יכולה לעשות בשביל ענבר".

בשבוע שעבר הוגשה תביעה נוספת מטעם שני זוגות שטוענים כי בתי החולים ו"חסד אמת" איבדו את גופות ילדיהם שנולדו מתים. אחד הזוגות הם שני ואלי זאורוב ממרכז הארץ. בנובמבר 2014 גילו בני הזוג כי התינוקת שנושאת שני ברחמה סובלת מפגם מוחי חמור. שני, שהייתה אז בשבוע ה-35 להיריונה, הופנתה לוועדה הפסקת היריון, שאישרה את ההליך.

"במהלך ההיריון קראנו לה ליהי", נזכרת זאורוב. "היינו ממש מוכנים אליה. הלידה השקטה התרחשה בהפתעה. זה היה היריון קשה, והיא הייתה קטנה אמנם, והייתי בשמירת היריון, אבל לא האמנו שהיא לא תגיע בסוף. אמרנו שאולי היא תגיע לפגיה, אבל זה לא היה במחשבות בכלל, לא ידעתי שדברים כאלה קורים".

כחצי שעה לאחר הלידה, כאשר שני עדיין שוכבת על מיטת חדר הלידה וסובלת מכאבים, הגיעה פקידה מטעם בית החולים "איכילוב" כדי להחתים אותה על הטפסים לגבי הטיפול בקבורה. לדבריה, לא ניתנו לה הסברים על מה היא חותמת, או אפשרות לקרוא את הטפסים, וכששאלה על מה היא חותמת השיבה לה הפקידה בקצרה כי מדובר בטופס המאפשר לבית החולים לטפל בקבורה. לדברי בני הזוג זאורוב, לא הוסבר להם כלל שיש להם אפשרות לקחת חלק בהליך ולבחור את מקום הקבורה, והם חשבו שמדובר בקבורה רגילה ומכובדת.

הקבורה הייתה אמורה להתבצע לאחר נתיחה שלאחר המוות, אשר בני הזוג הסכימו לה בהמלצת הרופאים כדי לנסות לאתר את מקור הפגם שהתגלה בבתם. הם כלל לא ידעו שלצורך הנתיחה תועבר גופת הבת מבית החולים איכילוב לבית חולים אחר - "מאיר" בכפר סבא. כמו בני הזוג כגן, גם זאורוב החלה לחפש את מקום קבורתה של ביתה סביב יום השנה ללידתה. כמוהם, גם היא נתקלה באותו קושי לקבל תשובות, וכמוהם - גם לה נאמר בבית החולים "מאיר" כי בתה הועברה לקבורה בבית שמש, אף שב"חסד אמת" אומרים כי אין בידיהם כל מידע המצביע על כך.

"יש לבית החולים חתימה של חברה קדישא (הכוונה לעמותת "חסד אמת", ד"ד וי"ג) מבית שמש", אומרת זאורוב. "אבל חברה קדישא טוענים שהיא לא אצלם. או שבית החולים טעה ברישום או שבית שמש איבדו אותה. וגם באיכילוב לא סוגרים את הפינות האלה. אחרי הכול היולדת עברה דרכם. הייתי רוצה לגלות אולי שהיא במקרר, אבל סביר להניח שהיא זרוקה בבור. לא רוצה לחשוב על הגרוע מכל, שהיא נשכחה בהובלה או מכוניות או נזרקה בחוץ. אם נגיד מחר יגידו לי שמצאו אותה, לא באמת אאמין לזה. הרי זה לא עובד ככה, זה לא נראה לי הגיוני".

זוג נוסף שמופיע בתביעה שהוגשה בשבוע שעבר הם לורה ויואב (השמות בדויים, לבקשתם) מתל אביב. במקרה שלהם התגלה בשבוע ה-30 להיריון פגם חמור בלבה של בתם התינוקת, יובל. הם פנו לחוות דעת של רופא נוסף וגם הוא המליץ להפסיק את ההיריון, לאחר שהעריך שהתינוקת לא תשרוד את הלידה. באותו לילה, עוד לפני שקיבלו החלטה סופית, החלה לורה ללדת. היא הובהלה ל"איכילוב", ובחדר היולדות ליד מיטתה נערכה לה ועדה להפסקת היריון, שאישרה את ההליך. באמצעות זריקה שניתנה דרך בטנה ללב של העוברית, הופסקה פעולת לבה, והיא נולדה מתה בפברואר 2015.

"לפני הלידה, לא זוכרת בדיוק מתי, החתימו אותי על זה שאנחנו לא רוצים לקבור", משחזרת לורה. "היום לא הייתי חותמת על זה, מהמקום של אחרי - שאין לי קבר. אבל אז רציתי רק שיניחו לי ואני אבוא לשם כשאוכל. לא מסבירים כלום, לא הרבה. נראה לי שלא הסבירו לנו כי התחילה אצלי לידה כבר. אמרו שהם קוברים, חברה קדישא, כי אמרתי שאני לא מסוגלת להתעסק בזה. זה היה מאוד טכני, לא אינפורמטיבי, ואני הבנתי שאני אוכל לאתר את הקבר ולבקר אותו בעתיד". למרות זאת, ללורה חשוב להבהיר כי אין לה טענות כלפי "איכילוב", שם לדבריה התייחסו אליה ולבעלה באדיבות רבה, וכי הנהלים הם שצריכים להשתנות.

לפני שנה, כשלוש שנים לאחר הלידה, החליטו לורה ויואב לאתר את קברה של יובל ולהתקין לה מצבה. "הייתי בטוחה שהיא קבורה בחולון, והסתבר שהיא לא קבורה שם", מספרת לורה. "התקשרתי לחברה קדישא שעובדת עם בית החולים 'מאיר' והם אמרו שאין להם שום רישום על הדבר הזה, אבל שנבדוק עם בית החולים. התקשרתי לבית החולים ושם הפנו אותי לרופאה שניתחה אותה. היא זכרה אותה ואמרה לי 'תראי, אנחנו לא רושמים כל דבר, אולי לא רשמנו'. כאילו שאני מבקשת שני תפוחים ואבוקדו, ואולי לא רשמנו את
זה בחשבון".

באותו רגע, מספרת לורה, הבינה כי "משהו נוראי קרה. מהרגע שסיימו את הנתיחה שלה אין שום רישום לגביה. אולי היא בקבר אחים, אולי היא בבית חולים, אני לא יודעת כלום. אף אחד לא הוציא רישיון קבורה, שזה פלילי. לא דמיינתי את הדבר הזה. מכל הקושי של לאבד ילד והכל, אני מרגישה שזה לנעוץ את הסכין עד הסוף. לקחתם לי הכול. הייתי בשוק, כל כך לא ציפיתי לתשובה הזו".

לורה ויואב, כמו בני הזוג כגן וזאורוב, תובעים חצי מיליון שקלים לכל משפחה. אך הפיצוי הכספי הוא רק חלק קטן מהעניין. "הדבר היחיד שהיה יכול לתת איזושהי נחמה, זה שיהיה לה מקום, ופשוט לקחו לנו את זה", אומרת לורה. "לנצח אני אצטרף לחיות עם זה שסמכתי עליהם, ושאין לה מקום. זה הכי קשה לי. אין תשובות ואני כנראה לעולם לא אדע, וזו עילת התביעה. לא אכפת לי מהכסף, רק שזה לא יקרה לאף אחד יותר".

"אני רוצה שמישהו ייענש על זה", אומרת זאורוב. "אולי אם מישהו ייענש, זה לא יקרה יותר. זה מחדל, ביזיון, אחד הדברים הכי מכוערים. היא אדם, לא שק תפוחי אדמה. היא שקלה שני קילו וחצי, היא כבר ממש הייתה תינוקת, עם אצבעות ורגליים ופנים. אסור שדבר כזה יקרה שוב, לכן צריך שמישהו ייענש ויבין שזה לא יכול לקרות יותר בחיים".

בבית החולים "מאיר" מסרו בתגובה לדברים כי "שמירת כבוד האדם בחייו ובמותו הינו בבסיס העשייה של בית החולים. ההליכים הנהוגים בנפטרים בכלל ובעוברים שנפטרו בפרט, נבדקו ביסודיות הן על ידי בית החולים והן על ידי משרד הבריאות ונמצאו תקינים. צר לנו על תחושותיהן של המשפחות הפונות. לאור העובדה שהנושא נמצא בהתדיינות משפטית, יציג בית החולים את הנוהל הנהוג בשלמותו במסגרת המשפטית".

בעמותת "חסד ואמת לב אהרון" שבו ואמרו כי לא קיבלו לידיהם את העוברים במקרים המדוברים. "העמותה מכבדת את המשפחות ומשתתפת בצערן ובכאבן", נאמר, "אולם כפי שנמסר להן - העמותה לא קיבלה את העוברים הנ"ל לקבורה, ואנו מאמינים כי הדברים יתבררו בבית המשפט".

מבית החולים "איכילוב" נמסר כי "בית החולים פועל ברגישות רבה מול כל יולדת וזוג שנאלצים לעבור לידה שקטה. כל המידע הכרוך בהליך זה עובר לבני הזוג בהתאם למידת הרצון שלהם להיות מעורבים ושותפים להמשך ההליך הרגיש
והכואב".

עוד הוסיפו ב"איכילוב", כי "להליך זה קיים נוהל מובנה בהתאם להנחיות משרד הבריאות במסגרתו, בעיתוי מתאים לאחר סיום הפרוצדורה הרפואית, פונה איש צוות (רופא/אחות/עובד סוציאלי) לזוג ומביא לידיעתם מהן אפשרויות הקבורה לרבות זכותם להשתתף בהליך הפרידה. במקרה שבו בוחרים ההורים באפשרות זו - מפנה בית החולים את המשפחה לאחת מחברות הקבורה בהתאם לרשימת החברות אשר מפרסם המשרד לשירותי דת. במידה ולא, בית החולים פועל להבאת העובר לקבורה במהירות האפשרית תוך תיאום מול הגורמים הרלוונטיים. במידה וההורים מחליטים על ביצוע נתיחה, הדבר נעשה אך ורק תוך הסכמתם המלאה כשמיקום הנתיחה הינו לפי שיקולים רפואיים בלבד. בית החולים טרם קיבל את התביעה ולכשיקבלה יגיב כמקובל ובהרחבה בבית המשפט".

מבית החולים "כרמל" נמסר: "בית החולים פעל ופועל בעניין המדובר על פי הנחיות משרד הבריאות. טענות התביעה, שמופנות ממספר זוגות כלפי מספר בתי חולים ומשרד הבריאות, נבדקות במסגרת הליך משפטי, ויש להמתין בסבלנות לסיומו".

במשרד הבריאות השיבו כי המשרד " לומד את כתב התביעה ויגיש את התייחסותו במסגרת כתב הגנה כמקובל. משרד הבריאות מסר את עמדתו במסגרת כתב ההגנה בהליך המשפטי ולו מטעם חיסיון וצנעת הפרט אנו מנועים מלהתייחס לגופם של דברים ומקרים".

תגובת המשרד לשירותי דת טרם נמסרה.