לא בקלות רבה מגדיר האו"ם פשעים המבצעות מדינות שונות בעולם כרצח עם. יש לכך השלכות משפטיות ובינלאומיות מרחיקות לכת, ועל כן הגדרות אלו נבחנות בקפידה ומתקבלות בתום תהליכי חקירה ממושכים.
שנה שלמה נדרשה לפאנל מומחים של האו"ם כדי לקבוע שפעולות צבא מיאנמר והמיליציות הבודהיסטיות הנתמכות על ידו ביצעו פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, שלפי החשד מהווים רצח עם מתוכנן נגד מיעוט הרוהינגיה המוסלמי.
המומחים התבססו על מאות ריאיונות עם פליטים במחנות בבנגלדש, שחזרו על עדויות הזוועה והסיפורים המבעיתים על שריפת בתים על יושביהם, הוצאות להורג ללא משפט, מעשי אונס המוניים ורצח של תינוקות.
הם דורשים מהקהילה הבינלאומית לפעול, אך לנוכח האינטרסים השונים והפילוג המעמיק בין המעצמות טחנות הצדק לא צפויות להתקדם בתקופה הקרובה ולהותיר את מאות אלפי הפליטים והקורבנות ללא צדק, בעוד שהצלקות הנפשיות והפיזיות שלהם מסרבות להגליד.
אלו סיפוריהם של חלק מהפליטות והפליטים.
רצח העם במיאנמר
האו"ם: להעמיד לדין את מפקדי צבא מיאנמר על רצח עם נגד הרוהינגיה
מאות נשים עמדו בנהר, הוחזקו באיומי רובה, קיבלו הוראות שלא לזוז.
קבוצת חיילים התקדמה לעבר אישה קטנה וצעירה, ששמה רג'ומה. המים הגיעו עד לגובה החזה שלה, כשיא אוחזת בבנה התינוק, בעוד שכפרה עולה באש מאחוריה.
"את", הצביעו החיילים לעבר רג'ומה, שקפאה במקום. היא קפאה במקומה.
"את!", צעקו לעברה שוב, כשהיא אוחזת חזק יותר בבנה.
כמה רגעים מאוחר יותר, החיילים הכו אותה בפניה, תלשו את בנה התינוק מזרועותיה והשליכו אותו לאש וגררו אותה לאחד הבתים, שהם היא נאנסה על ידם.
בסופו של אותו יום, היא רצה ערומה בשדה, כשהיא מכוסה בדם. היא הייתה לבדה, אחרי שאיבדה את אמה, את בנה, את שתי אחיותיה ואת אחיה הצעיר. כולם, כך סיפרה לניו יורק טיימס ממחנה פליטים בבנגלדש, מתו מול עיניה.
"אנשים אחזו ברגלי החיילים, התחננו על חייהם. אבל הם לא הפסיקו, הם רק בעטו בעם והרגו אותם. הם חתכו אנשים, הם ירו באנשים, הם אנסו אותנו, הם השאירו אותנו חסרי רגש".
נור קדיר הצליח לזהות סוף סוף את חבריו רק בזכות הצבע של מכנסיהם הקצרים.
קדיר ועוד 14 אנשים, כולם מוסלמים רוהינגים מהכפר גו דאר פיין שבצפון מיאנמר, התחלקו לקבוצות לקראת משחק כדורגל מקומי כשהיריות החלו והתפזרו לכל עבר בשאון שהזכיר גשם זלעפות המצליף בגג דק. כשצבא מיאנמר הפסיק את הירי, רק קדיר ושניים מחבריו נותרו בחיים.
כמה ימים לאחר מכן, קדיר מצא שישה מחבריו בשני קברים המוניים. "זאת הייתה ערימה של גופות, שהיו אחת על השנייה", סיפר לסוכנות הידיעות אי-פי קדיר, בן 24, שאסף עצי הסקה למחייתו. "הרגשתי צער כה רב עבורם".
החיילים נכנסו לכפר צ'וט פין בסביבות השעה 14:00, מדרום ומצפון. יחד עם אנשי משמר הגבול. הם שלפו את הגברים ואת הנערים הבוגרים מבתיהם, הוציאו להורג במקום את חלקם ואחרים נלקחו ולא נראו מאז.
החיילים שבו גם נשים ולקחו אותן למבנה בית ספר מקומי, ששימש בסיס צבא זמני. שם, הם אנסו בתורות את הנשים.
ק"פ, כבת 25, הייתה אחת מהן. היא סיפרה לאמנסטי כי אחרי שהיא יצאה מהמבנה, "ראיתי גופות רובות מול בית הספר. חלק מתו מירי, אחרים מדקירות. כולם היו קשורים. היו קליעים על הרצפה בכל מקרה. היה כל כך הרבה דם. הגופות היו כמו אבנים בשדה. חשבתי שאני עומדת להקיא, אבל הבכי עצר אותי".
עם מנוסתם של הרוהינגיה מהכפר, כוחות הביטחון פתחו באש על משפחות שלמות שרצו יחד. כמה ילדים סיפרו כי ראו את הוריהם ואחיהם נורים ונהרגים ממש לידם.
א"ז, בת 21, אחזה בבנה בן השנתיים וחצי כשכדור חדר דרך הבטן שלו ופגע ביד שלה. הוא מת בהמשך אותו יום.
בסך הכול, יותר מ-200 רוהינגים נהרגו במתקפה על הכפר ביום אחד.
עאישה אכלה ארוחת ערב עם ארבע מגיסותיה בכפר טמי כשהחיילים תקפו, נכנסו לבית שלהן והעבירו אותן לחדר. הם תלשו את התינוק מזרועותיה ובעטו בו כמו בכדורגל.
החיילים הפשיטו את הנשים, ואחד מהם הצמיד סכין לגרונה והתחיל לאנוס אותה. 12 חיילים התחלפו ביניהם כדי לאנוס את הנשים במשך כמה שעות.
"הרגשתי שהם הולכים להרוג אותי", סיפרה לרשת אל-ג'זירה. "פחדתי שהילד שלי מת", אמרה בזמן ששמה יד על ראשו, במחנה פליטים בבנגלדש שם היא שוהה עם אמה, אחיה, אחותה ובעלה.
הם הגיעו לבנגלדש אחרי שמונה ימים, אך במהלך המסע שתיים מגיסותיה של עאישה, שנאנסו יחד עמה, מתו. "הן היו כה חלשות עד שהן מתו".
רדיפת הרוהינגיה, הקבוצה האתנית חסרת הזכויות, אינה חדשה. מקורה עוד במלחמת העולם השנייה, כשהרוהינגים נלחמו לצד הבריטים ואילו הבודהיסטים לצד כוחות הכיבוש היפני בבורמה. למרות תקוותיהם לזכות במדינה עצמאית או לחבור לפקיסטן המוסלמית, הרוהינגים נותרו חלק מבורמה, שזכתה בעצמאות מבריטניה ב-1948.
הרוהינגים אינם נחשבים למיעוט מוכר על ידי השלטונות במדינה, שהחליפה את שמה למיאנמר, אלא למהגרים בלתי-חוקיים מבנגלדש. כשהם משוללי זכויות וחסרי מקום אחר לחיות בו, היו הרוהינגים נתונים לרדיפה מתמדת, שהגיעה לשיאה בשנה שעברה.
אחרי מתקפה של חמושים משורות הארגון הבדלני "צבא הישועה הארקני של הרוהינגיה" על עמדות משטרה ב-25 באוגוסט אשתקד, פתח הצבא במתקפה נרחבת. הצבא טוען כי זהו מאבק לגיטימי בטרור,אך לפי ארגוני זכויות אדם, ועתה גם האו"ם, הייתה זו מתקפה מתוכננת וחסרת פרופורציות, שנועדה לטהר את האזור מבני הרוהינגיה.
את מספר ההרוגים קשה לאמוד, וההערכות המינימליות הן של כעשרת אלפים קורבנות. מאחר שהמשטר אינו מאפשר גישה חיצונים לאזורי הלחימה ולכפרים החרבים, לא ניתן לדעת מהם הנתונים האמתיים.
כ-700 אלף רוהינגים נסו על נפשותיהם מאז תחילת אותה מתקפה, רובם לבנגלדש השכנה שבה כבר שהו מאות אלפים מבני המיעוט שברחו בסבבי אלימות קודמים. הם חיים בתנאים ירודים וצפופים, ושובם למה שנותר מבתיהם לא נראה באופק.
יסמין, בת 26, הביאה לעולם תינוק בעודה שוהה במחנה פליטים בבנגלדש. כשלושה שבועות לפני כן, היא עוד הייתה בביתה בעיירה הפאונג טאו פיין, כשהיא נאנסה על ידי קבוצת חיילים, בזמן שבתים בכפר נשרפו, אנשים נמלטו וקולות ירי מילאו את האוויר.
היא סיפרה ל"The Wire" כי היא הוכתה ונאנסה בעודה בחודש התשיעי להיריונה על ידי חיילים ממיאנמר. רק כמה עשרות נשים וילדים נותרו בעיירה אחרי שהגברים נמלטו ממנו מחשש שיעונו או ייהרגו.
"באותו ערב נורא, משאית של הצבא עצרה בשכונה שלנו והחיילים פשוט על הבתים", אמרה. "הייתי לבדי בבית ואחד החיילים נכנס לבית שלי וצעק לכמה אחרים כדי שיצטרפו ויאנסו אותי. לא העזתי להתנגד, הם כיווני נשק אליי בזמן שהעבירו אותי אחד לשני. אני לא זוכרת כמה מהם אנסו אותי, רק שבשלב מסוים איבדתי הכרה מרוב צעקות".
בעלה של יסמין נהרג על ידי צבא מיאנמר ב-4 בספטמבר, ככל הנראה על ידי מיליציה בודהיסטית שנתמכת בידי המשטר ונאבקת ברוהינגיה.
"הצבא הגיע ושרף את הבית שלנו", סיפרה ל-CNN רוהימה קדו, בת 50 מהכפר צ'ין חאלי. "חייתי עם בתי הבכורה, שהייתה חולה במלריה. היא הייתה חלשה מדי כדי לעזוב את הבית. היה עליי לקבל החלטה כך שתפסתי את נכדיי ונמלטתי ליער הקרוב", אמרה.
"הם שרפו את הבת שלי בחיים. כששבתי לבית, כל שיכולתי לראות היו שרידי הגולגולת שלה. הרגשתי כמו אם נוראית - הצלחתי את חיי, אבל לא את אלו של בתי".
חסינה בגום מתקשה להתאושש מהמראות המזוויעים שהיא הייתה עדה להם לפני שהיא נמלטה מביתה. היא הצביעה על הברך שלה, ואז על הירך שלה, כדי לתאר כיצד החיילים חתכו את הגברים שהם הרגו בכפר מגוריה בורה שידה.
הצבא, סיפרה חסינה בת ה-20 להאפינגטון פוסט ממחנה הפליטים בבנגלדש, "חתך את הגברים לארבעה חלקים וקבר אותם" כדי שלא ניתן יהיה לתעד את הזוועות. את הנשים והנערים הוא קשר, ו-13 חיילים אנסו שתי נערות בזמן שהיתר צפו בהן, כולל האימהות שלהן.
"ביקשתי מאללה שיהרוג אותי, שאלתי מדוע הוא מענה אותי", נזכרה חסינה בסצינת האימים ששבה אליה בסיוטים שלה. "אני לעולם לא אתגעגע למיאנמר. כל מה שאני רוצה כאן זה מזון, בגדים ובית שבו אהיה שמחה".
"הצבא תקף עם 150 חיילים", סיפרה צעירה בת 25 לרופאים ללא גבולות. "ראש הכפר קרא לכולנו להתאסף לגדות התעלה. הם (החיילים) נשאו נשק כך שלא נוכל לעשות כלום. הם התחילו להרוג את הגברים לנגד עינינו. הם שמו את הגופות על ערמה ושרפו אותן".
לאחר מכן, הצבא לקח קבוצות של נשים לבתים ודקר אותן במצ'טות. "מישהו דקר אותי ליד איבר המין שלי, אחר בגרון. החזקתי בתינוק שלי, שהיה בן 28 יום. הם הכו אותו במשהו כבד, זה פגע בראש שלו והוא מת. ראיתי את הגולגולת שלו נפתחת".
הדוח של מומחי האו"ם גם סימן את ממשלתה האזרחית של אונג סן סו צ'י, שאינה יכולה להיות הנשיאה בפועל בשל החוקה שניסח הצבא במיוחד בשביל למנוע זאת, אך היא זו שאחראית עליה בפועל. הוא האשים אותו בכך שכשלה במניעת האלימות נגד הרוהינגיה ולא השתמשה בסמכותה המוסרית.
כיום זה נראה כמו עידן אחר, אך עד לשנתיים האחרונות הייתה סו צ'י מהסמלים הבולטים ביותר של המאבק למען זכויות אדם. התנגדותה הלא-אלימה לחונטה הצבאית בארצה, שכלאה אותה למשך שנים רבות במעצר בית אחרי שזכתה בבחירות דמוקרטיות, העניקה לה את התואר היוקרתי כלת פרס נובל לשלום ב-1991.
לכן, רבים קיוו והאמינו שהיא תנווט את מיאנמר לדרך חדשה אחרי הבחירות ב-2015, שבהן זכתה בניצחון מוחץ. אבל הצבא נותר השחקן החזק ביותר במדינה, ושמר על תפקידי המפתח. אך היא אכזבה את רבים מתומכיה.
סו צ'י נאלמה דום וסירבה לגנות את המבצע נגד הרוהינגיה. היא התחמקה מלהופיע בפורומים בינלאומיים, והפכה למעשה למבלינת פניו של הצבא ושל העומד בראשה, כשאמרה שישנם עיוותים רבים ביחס למשבר בראקין ואמרה שהיא חשה צער על הסבל שנגרם "לכל המעורבים" בסכסוך האתני.