אחד ההישגים הסמליים ביותר של מהפכת תחריר במצרים היה ביטול מצב החירום השנוא, ששרר במדינה מאז ההתנקשות באנוואר סאדאת ב-1981 ועד שיורשו חוסני מובארק העביר את המושכות. הוא סימל את כוחו הבלתי-מרוסן של השלטון, שיכול היה באמצעותו לדכא את רוב החירויות והזכויות הבסיסיות. הכל בשם הזכות המקודשת לביטחון, שרחוק מלאפיין את עריה של המדינה הערבית המאוכלסת ביותר.
עד אתמול, מצב החירום הושב על כנו לתקופה מוגבלת בלבד, לאחר הדחתו של הנשיא הנבחר הראשון מוחמד מורסי ביולי 2013 - מהלך שדישן את הקרקע בזרעי פורענות שנקצרים בשנים האחרונות. איש "האחים המוסלמים" נעצר ונשפט לתקופות מאסר ממושכות - כולל עונש מוות שלא יושם - ובמקומו עלה הגנרל הנערץ עבד אל-פתאח א-סיסי. הוא זכה בתחילת שלטונו לתהילה מצד חלקים רחבים בציבור, שראו בו כמי שיושיע את מצרים מגורל דומה לאלו של לוב, סוריה ועיראק.
איש הברזל החריב ללא רחמים את תנועת "האחים המוסלמים" במחיר של מאות הרוגים ואלפי עצורים, הוציא אותה מחוץ לחוק והגדיר אותה ארגון טרור אך התוצאה הייתה הפוכה. לא רק שמצרים לא הפכה לבטוחה יותר, אלא להיפך. ארגונים אסלאמיים חמושים קיצוניים החלו לשגשג בחצי האי סיני הכאוטי, ואחד מהם - אנסאר בית אל-מקדס - הקצין והתאהב ברעיון החליפות של "המדינה האסלאמית" (דאעש).
ככל שא-סיסי צבר עוד סמכויות ודיכא עוד זכויות בסיסיות, כך גם התגברה פעילות שלוחת דאעש במדינה וארגונים אחרים. אלפי פעילים פוליטיים, ליברלים שהביאו להפלת מובארק ותומכי "האחים המוסלמים", נזרקו לכלא, אך כוחות הביטחון המשיכו לספוג אבידות כבדות בסיני, וגם מעבר לה. נשיא מצרים לא הצליח למגר את הסכנה האמתית של ארצו, והחליט להיאבק באלו שמבקרים את אוזלת ידו בעט או במקלדת. לא ממש ממשיך דרכו של גמאל עבד א-נאצר, יותר מנהיג חלש ומפוחד שמעבר איים מצריים לידי ערב הסעודית כדי לקבל נפט חינם.
כבר לפני שנתיים, אחרי שדאעש הוציא להורג 21 נוצרים קופטים שחטף בלוב, הבטיחה קהיר תגובה נחרצת נגד הארגון וא-סיסי הודה כי המאבק יהיה ממושך. בכך לפחות הוא צדק, מאחר שאתמול פגע דאעש בלבה של החברה המצרית, בשתי כנסיות עמוסות במתפללים שמציינים את תחילת שבוע הפסחא, במטרה לשסות את חלקיה אלו באלו כפי שעשה במדינות אחרות באזור.
הנוצרים הקופטים, המהווים כ-10% מכלל אוכלוסיית מצרים המונה כ-90 מיליון איש, הם הקהילה הנוצרית הגדולה והמבוססת ביותר במזרח התיכון. אחרות התנדפנו ונכחדו מאז התפשט דאעש בעיראק ובסוריה, ובחודשים האחרונים הקופטים במצרים משמשים עבורו מטרה קלה ונוחה. בפברואר אירע גל רציחות של קופטים בסיני ובדצמבר, ערב חג המולד, התפוצץ מחבל מתאבד בקתדרלה הקופטית בקהיר.
עם התפוררות החליפות, ארגון "המדינה האסלאמית" חוזר לטקטיקה שאפיינה אותו בגלגוליו הקודמים בתור שלוחת אל-קאעדה בעיראק - יותר פיגועי התאבדות נגד מטרות אזרחיות ורכות, פחות ניסיונות לכיבוש שטחים. במצרים ממילא הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחות מעיראק, מסוריה ואפילו מלוב השכנה, ולהחזיק בשטח של ממש, ועתה הוא מבטיח להמשיך ולרדוף אחרי הנוצרים, שכבר נמלטו במאותיהם מסיני. חלום "המדינה האסלאמית" הולך ומתנפץ, אבל אין זה מונע מהארגון לפורר את החברה המצרית ולהחריב את כלכלתה.
כדי למנוע זאת, הכריז אתמול א-סיסי על מצב חירום זמני - לרוב, אין יותר קבוע מזה - ושלח חיילים לרחובות כדי להגביר את האבטחה. הפרלמנט, חותמת הגומי של א-סיסי, עוד צריך לאשר את החזרת מצב החירום, אך למעשה זהו שלטון צבאי לכל דבר. הזכות המצומצמת שעוד נותרה לאזרחים צפויה להיעלם כמעט לגמרי, ועוד רבים ימצאו את עצמם מאחורי הסורגים. בתי המשפט אולי יאיצו את עונשי המוות על מי שיורשע בטרור, אך כל עוד הגבולות של מצרים עם לוב הכאוטית ועם רצועת עזה לא ייאטמו להברחות נשק, דאעש ינצל את המרחב הענק במדבריות כדי לפגוע במצרים.
בשונה משנים עברו, תחת ממשלו של ברק אובמה, לא-סיסי יש יד נרחבת יותר לפעול כאוות נפשו נגד דאעש. לוושינגטון מפריע פחות הפרות זכויות האדם הנרחבות של משטרו ודונלד טראמפ מיהר לגנות ולשוחח עם א-סיסי לאחר הפיגועים הקטלניים אתמול. נשיא מצרים גם קיבל חיבוק חם כשביקר בבית הלבן בתחילת החודש והבטחה לשיקום היחסים בין שתי המדינות. ועדיין, האפשרויות הניצבות בפניו לא רבות ומלאות סיכונים, כמו למשל פעולה צבאית בלוב השכנה. ולכן, בתקופה הנראית לעין, אזרחי מצרים צפויים להמשיך לסבול. הן מנחת זרועו של דאעש, והן מהדיכוי המתמשך של הפרעה מנייר.
