משפחותיהן של התלמידות שנרצחו בפיגוע בנהריים חזרו הבוקר (ראשון) ליום אסונן עם שחרורו של אחמד מוסא דקאמסה, המחבל שרצח את שבע הנערות בטיול השנתי. "התחושות קשות מאוד, אנחנו חוזרים 20 שנה אחורה. זה לחזור לאותו יום", אמרה אתי מלכה, אחותה של עדי מלכה, שנורתה למוות במרץ 1997 על ידי החייל הירדני.
"משבע בבוקר אני לא מצליחה לעכל את הבשורה הזו. אני לא יכולה להסביר מה אני מרגישה. כולנו מפורקים, כולנו שבורים. אימא שלי חזרה היום לאותו היום. כמה מוזר שזה בדיוק 20 שנה. יש כעס עצום, זה לא נתפס, ראיתי איך הוא נראה היום ואני מדמיינת איך אחותי הייתה נראית אחרי 20 שנה. התחושות הן בעיקר כעס. חשבתי שיקרה נס, ואז אני רואה איך מקבלים אותו בחגיגות כגיבור", הוסיפה.
לקריאה נוספת:
20 שנה אחרי - רוצח הנערות בנהריים ישתחרר: "מגיע לו להירקב בכלא"
שלומית ססקין, אחותה של סיון פתחי, אמרה כי עונש המאסר לא משפיע על הכאב המשפחתי. "שישחררו אותו. העובדה שהוא יושב בכלא לא מחזירה לי את אחותי, בטח לא בכלא הירדני", סיפרה. עם זאת, היא אמרה כי "ההורים שלי לא מרגישים בדיוק כמוני. הם בטח לא מסכימים לשחרר אותו, אבל אני לא רואה טעם להמשיך בכלל לחשוב עליו ולתת לו יותר מדי תשומת לב".
ואולם, שחרורו אינו סוף פסוק מבחינתה. "אני מאוד מאמינה שישראל תעשה משהו, כמו שעשו עם כל טרוריסט שרצח יהודים. אולי היה עדיף לו להישאר בכלא, כי אני מאמינה שהממשלה לא תשב בשקט כל עוד רוצח ילדים כל שכן רוצח ילדות בטיול שנתי חופשי".
על העובדה כי נחלץ מעונש מוות בטענה כי פעל בחוסר שפיות אמרה ססקין: "אני רואה בו טרוריסט לכל דבר. משוגע או לא, זה לא העניין, כי אם נקרא לו משוגע אנחנו ניתן הצדקה. הוא עשה את זה בכוונה שלמה".
