נושאים חמים

עזבו את הקופסאות: הרכבת היא הפתרון לבעיות בישראל

הרכבת מלמדת אותך זמנים מהם, מראה לך את נופי ישראל, מפחיתה את זיהום האוויר, מורידה את מחירי הדיור, חוסכת פקקי תנועה ומספקת שלווה. המסר לשר ישראל כץ: המשך את מהפכת הרכבת, כלי הרכב ימותו בעוד כמה עשורים

מקום לרגליים, כורסא מרווחת, אינטרנט כמעט חופשי ואפשרות לעבוד בדרך לעבודה - כן, זו רכבת ישראל. הופתעתי. במשך שנים הרכבות היחידות שפגשתי בהן היו רכבות צעצוע, שתמיד הקסימו אותי כילד, או בביקורים קצרים בחו"ל. אז החלטתי לעשות מעשה. זרקתי את הקופסה שנוסעת על ארבע גלגלים, שדי התמכרתי אליה ב-20 השנים האחרונות, ועברתי לנסות את כלי התחבורה העוצמתי.

לפני חודש קיבלתי החלטה לתת למישהו אחר לקחת אותי ממקום למקום. אדוני הקטר – מעכשיו זה אני ואתה. אני בידיים שלך, אז קדימה – סע. ומאז אותו רגע אני רק נוסע. רכשתי כרטיס "רב-קו" ואני אדם מאושר ונטול דאגות. אני לא עסוק יותר בחיפושים אחרי מקום חניה, הפקקים לא מדאיגים אותי ואת אפליקציית "ווייז" החלפתי בזו של רכבת ישראל.

רכבת ישראל גט טקסי מונית (יח"צ)
ברכבת פגשתי מדינה שפויה (צילום: יח"צ)

למי שיש בעיה עם זמנים, הרכבת תחנך אותו. "זמן הוא קודש" אומרים בצבא ובטירונות. החיים עם הרכבת הם כאלה - זמנים הם קודש. הרכבת תמיד תגיע בזמן, אתה הבעיה. אם תאחר היא לא תחכה לך. לא תוכל לדפוק על החלון, לא תוכל להתפרץ לפסים ואם תנסה זה ייגמר רע. אז בקיצור, פשוט תגיע בזמן.

מאז שהתפתח הרומן ביני לבין הרכבת, ראיתי את ישראל. מתוך הקופסה שהתמכרתי אליה ראיתי את ישראל רק דרך מפת הוויז. מפה לא אנושית של צבעים, עולם דיגיטלי. מתוך חלון הרכבת רואים את ישראל האמיתית - נופים ושדות חקלאים מוריקים בעמק, ים כחול שלא נגמר, הרבה יישובים והרבה סוגים של אנשים שקמים והולכים לעבודה. ברכבת פגשתי הרבה שלווה. לא את ישראל העצבנית של הפקקים, לא את ישראל הנרגזת של מחירי הדלק המאמירים, לא את ישראל של תאונות הדרכים ולא את הזיהום בכבישים.

פגשתי מדינה שפויה. פגשתי צעירים מצליחים שעושים עסקים, גם מתוך הקרון, פגשתי את אופנת האוזניות שמפארת את תנוכי האוזניים של הנוסעים, פגשתי נהגים עבריינים שמשטרת ישראל עשתה עמם חסד והורידה אותם מהכביש.

הנוסעים הם הפרזנטורים הטובים ביותר

הוגה הסלוגן "רק רכבת" הוא מדויק, ואני הייתי מוסיף "אין על הרכבת". ישראל כבר איננה יכולה להכיל את קופסאות הפח המתניידות. אם הייתי יכול להשיא עצה לשר ישראל כץ (גילוי נאות - אני מכיר אותו) הייתי אומר לו: תעזוב את כלי הרכב, תמשיך את מהפכת הרכבת שאתה מוביל. תעלה את המסים על כלי רכב, אל תפחד מלחץ של יבואני רכב. כלי רכב זה דבר שימות בעוד כמה עשורים. תגרום לישראלים לנסוע ברכבת.

תראה את פניהם של הנוסעים בבוקר ובדרך הביתה בסוף היום ותבין שהם הפרזנטורים הכי טובים שלך ושל משרדך. עזוב את הפרנזטורים ולך אל האנשים שיושבים בנחת בכורסה. תראה כמה הם מאוהבים בך, בנהג הקטר ובעיקר בשלוות הרכבת.

ראש הממשלה ושר התחבורה חנכו את קו הרכבת אשקלון-באר שעב, 17 בספטמבר 2015 (לשכת העיתונות הממשלתית)
הסיבה לקיומה של פריפריה במדינה כה קטהנה הוא היעדר תשתיות תחבורה. כץ ונתניהו בנסיעה ברכבת (צילום: לע"מ)

רכבת, כץ, היא הפתרון לכל הבעיות של ישראל. פחות קופסה אחת על הכביש - פחות תאונות. יותר רכבות גם יורידו את מחירי הדיור. יהיה פחות לחץ יותר שלווה. ככל שישראלים ייגמלו מהרצון לגור בגוש דן רבתי ולצאת החוצה אל ישראל האחרת, הם יגלו שהרכבת משנה את כללי המשחק.

במדינה כה קטנה אין מקום למילה "פריפריה". היעדר תשתיות תחבורה הם אלו שיוצרים את המרחקים, הם אלו שיוצרים את הפערים. הרכבת זה הפרויקט הלאומי. לפני חמש יחידות מתמטיקה, לפני שינוי שיטת הממשל, לפני תקציבי הקייטנות. את הטור הזה אני כותב עכשיו בקרון רכבת העמק בדרך לתל אביב. מהחלון אני מביט בפקק בלתי נגמר בכביש החוף. איזה מסכנים יושבי הקופסאות.