בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (רביעי) את המחבל שדקר למוות את החייל אלמוג שילוני בסמוך לתחנת רכבת ההגנה בתל אביב בנובמבר 2014, ברצח בכוונה תחילה. השופטת מרים דיסקין אמרה כי זוהי "פרשת רצח נוראה ומכמירת לב". המחבל, נור א-דין אבו חאשיה, ביקש לקבל את ההחלטה בדבר עונשו כבר היום, אך הפרקליטות התנגדה לכך וגזר דינו יינתן בהמשך.
במהלך המשפט הודה אבו חאשיה במעשה. "נכון שרצחתי את אלמוג שילוני ורציתי לקחת את נשקו", אמר. "הסיבה היא מה שהרבנים שלכם עושים באל-אקצה. עכשיו כל האנשים בגדה חושבים את אותה מחשבה".
עוד בנושא:
הפיגוע בתל אביב: נקבע מותו של החייל שנפצע אנוש
תיעוד: המרדף אחרי המחבל שרצח חייל בתל אביב
נקבר החייל שנהרג בפיגוע: "איך לקחו לנו אותו?"
משפחתו של שילוני אמרה לאחר ההכרעה: "הכאב הוא עצום, האובדן עצום, את אלמוג אי אפשר להחזיר. אנחנו סומכים גם על הפרקליטות וגם על בית המשפט שימצה את הדין. אנחנו בוחרים בחיים ומודים לעם ישראל על התמיכה ועל העידוד, קשה לראות אותו מחייך. לשנות אותו ואת עמדתו לא נוכל. לומר קבל עם ועולם שאנחנו חיים ולא נשברים וזה הניצחון".
עו"ד לאה צמל, שייצגה את אבו חאשיה, מסרה: "ההחלטה לא מפתיעה וקולעת ללב הקונצנזוס, בדיוק כפי שהנאשם בהתוודותו קלע ללב הקונצנזוס".
לפי כתב האישום שהוגש נגד אבו חאשיה, שוהה בלתי-חוקי ממחנה הפליטים עסכר בשכם שהיה בן 18 כשהוציא לפועל את הפיגוע וללא עבר פלילי, הוא נכנס לישראל באופן בלתי-חוקי וניסה למצוא עבודה ביפו. הוא כשל ונאלץ לישון בדירה ריקה, ולמחרת החליט לבצע פיגוע. מכתב האישום עלה כי אבו חאשיה תכנן לרצוח חייל באמצעות סכין, מתוך תקווה שכתוצאה מהמעשה "ייהרג ויזכה למעמד של 'שהיד'".
לצורך כך רכש המחבל סכין בשוק הפשפשים ביפו, החליט לנסוע למקום מרכזי בתל אביב ובחר בתחנת הרכבת העמוסה. הוא הבחין בשילוני,בן 20 ששירת בחיל האוויר והתגורר במודיעין, שנשא רובה מסוג 16-M, והחליט לרצוח אותו, לחטוף את נשקו ולרצוח יהודים נוספים. הוא אכן ניסה לקחת את הנשק, אך אזרח שהתערב והכה אותו מנע זאת ממנו. אבו חאשיה נמלט מהזיקה והשליך את הסכין. כעבור זמן מה הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון.
תחילה הוצא צו להריסת ביתו של אבו חאשיה, אולם בדצמבר האחרון קיבל בג"ץ את העתירה שהגישו בני משפחתו בנושא וביטל את הצו. זאת בשל השיהוי הרב - 11 חודשים - מרגע קבלת ההחלטה, שלטענת השופטים יוצר מראית עין שההריסה נועדה לענישה ולא להרתעה.
