מקורביו של מרואן ברגותי, בכיר פתח הנמצא בכלא בישראל מאז 2002 לאחר שנגזרו עליו חמישה מאסרי עולם, ואחד המועמדים המובילים להחלפת אבו מאזן, הגיעו להבנות עם צמרת חמאס והג'יהאד האסלאמי בחו"ל על תכנית כוללת למאבק "בכיבוש הישראלי", עד לסיומו - כך נודע לוואלה NEWS. התכנית כוללת צעדים בלתי-אלימים למימוש ריבונות פלסטינית ב"שטחים הכבושים ובראשם ירושלים", ובמסגרתם ישובשו החיים בהתנחלויות ותימנע היכולת של ישראל להפגין ריבונות ביהודה ושומרון, עד להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967.
מדובר למעשה במשנה מסודרת שאמורה להוביל לראשונה לאינתיפאדה מפוקחת, שתפעל על פי הוראות של הנהגה פלסטינית מאוחדת, שתקבע בכל פעם את הצעדים שיינקטו נגד ישראל. אם אכן יצאו הצעדים אל הפועל, הם צפויים להציב את מערכת הביטחון והממשלה בישראל במבוכה גדולה ובמצוקה. זאת מאחר שאין מדובר בהתנגדות חמושה, אלא בפעולות שנחשבות לא אלימות ונועדו לפגוע בתדמיתה של ישראל בעולם.
עוד בוואלה! NEWS:
המענה של ישראל לאיום האווירי של חמאס: "כיפת ברזל" נגד רחפנים
כאלף איש בהפגנת הלולנים בצפון: "הממשלה תוקעת סכין בגוף החקלאות"
איראן: קיבלנו את המשלוח הראשון של מערכת ה-S-300 מרוסיה
את המגעים ניהלו בחשאי בחודשים האחרונים ארבעה בכירים בפתח: אחמד רנים, כדורא פארס, סרחאן דוויכאת ומוחמד חוראני. כולם נחשבו לבכירים בתנזים של שנות ה-90 ומוכרים כחבריו האישיים של ברגותי. הארבעה נפגשו עם כל צמרת חמאס, ובה יו"ר הלשכה המדינית חאלד משעל, היושב בקטאר. פגישות נוספות נערכו גם באיסטנבול, בהשתתפות מוסא אבו מרזוק, סאלח אל-ערורי - הנחשב למי שעומד מאחורי רבים מניסיונות הפיגועים נגד מטרות ישראליות בגדה ובתוך הקו הירוק, אוסאמה חמדאן, חוסאם בדראן ועוד.
במהלך המפגשים הגיעו הצדדים להסכמה על תכנית כוללת תחת הכותרת "מהפכת העם בדרכי שלום". מטרות התכנית, נוסף על "סיום הכיבוש", היא ביצוע כל ההחלטות הבינלאומיות הנוגעות לפלסטינים, ובכלל זה החלטה 194 של מועצת הביטחון הנוגעת לזכות השיבה, וכן שחרור כל האסירים הפלסטינים. התכנית עצמה גורסת כי דרך המשא ומתן עם ישראל אינה אפשרית בשל ממשלת "הימין הקיצונית", ועל כן יש לשנות את כל דרכי הפעולה.
בין היתר הסכימו המשתתפים בשיחות על צעדים כמו חסימת כל צירי הגישה להתנחלויות על ידי אזרחים, שמשמעה נהירה של פלסטינים לעבר הכבישים הראשיים. כמו כן, הסכימו הצדדים על פגיעה בתשתיות של ההתנחלויות כמו חשמל, טלפון ואינטרנט, יציאה מאורגנת של הפגנות המוניות לעבר ירושלים וצעדים נוספים.
כמו כן, עוד לפני מימוש סעיפי התכנית, המחברים סבורים כי על הצד הפלסטיני לנקוט כמה צעדים דרמטיים שיביאו לשינוי מהותי ביחסים עם ישראל. בין היתר, מדובר על ביטול הסכמי אוסלו וכל ההסכמים הקשורים אליהם, כמו הסכם פריז, חזרת אש"ף מההכרה בישראל עד להכרה ישראלית במדינה פלסטינית, הפסקת התיאום הביטחוני, נכונות למשא ומתן עם ישראל, אך במסגרת חדשה שתיקבע בוועידה בינלאומית מבלי ש"המהפכה העממית" תיפסק, וסעיפים נוספים.
יישום התכנית תלויה בהגעה לפיוס בין כל הפלגים הפלסטיניים. כמו כן, היא לא מתוכננת לצאת אל הפועל בתקופתו של יו"ר הרשות אבו מאזן. ניתן להבין מדרכי הפעולה המוצעים בה כי מתכנניה והוגיה אינם מצפים שאבו מאזן יוביל אותה, אלא מדובר כבר על השלב הבא, שלאחר הפסקת כהונתו של יו"ר הרשות מסיבה כזו או אחרת.
בשונה מהסכמים קודמים שאליהם הגיע ברגותי עם נציגים של חמאס, אין מדובר הפעם בקיום בחירות כלליות, או בפיוס פנים-פלסטיני בלבד, אלא בתכנית כוללת ל"סיום הכיבוש", המדגישה את החשיבות בנקיטת צעדים לא-אלימים. מעל הכול, נראה שאנשיו של ברגותי, המכינים את הקרקע לקראת בחירתו לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית, נוקטים מהלך אסטרטגי מתוכנן לעילא ולעילא, שיחזק את מעמדו של ברגותי עצמו ויגרום למבוכה רבה לישראל.
החזון הזה יכול להישמע כמו פנטזיה משעשעת לנוכח הפיצול העמוק בפוליטיקה הפלסטינית. עם זאת, אם חמאס והג'יהאד יתמכו בהנהגתו של ברגותי, התכנית הזו עוד עלולה לקרום עור וגידים. מחר אמורים להכריז מקורביו של ברגותי ומשפחתו על קמפיין בינלאומי להרצתו כמועמד לפרס נובל לשלום. זה אולי נשמע כמו בדיחה לאוזן הישראלית, בשל הרשעתו של ברגותי בחמישה מעשי רצח. הבעיה היא שהציבור הפלסטיני וחלקים בקהילה הבינלאומית לוקחים את היוזמה הזו ברצינות.