בשבוע שיחלוף עד מועד כינוס ועדת השחרורים ב-27 במרץ, ארגוני נשים, נפגעות תקיפה מינית, גורמים אינטרסנטים אחרים ומי יודע מי עוד יביעו מחאה נגד שחרורו המוקדם של הנשיא קצב.
"אנס". "עבריין מין מורשע". "לא ביקש סליחה מקורבנותיו". "ניצל את מעמדו". "ביזה את מוסד הנשיאות". "רמס את המין הנשי". "נשפט לשבע שנים, שישב שבע שנים". ושאר שברי ביטויים ימהלו להם בין כותרות העיתונים, מבזקי האינטרנט, הסיקור המיוחד "ונעבור לכתבתנו שמחוץ לכלא מעשיהו, שם מתכנסת ברגעים אלו ממש ועדת השחרורים" ואפילו בעמוד הראשי של "המקור קריית מלאכי", אם כי בו יוצנעו הדברים ובעיקר ייחלו לשחרורו.
אבל רגע לפני שהטירוף מתחיל, אולי כדאי שנחשוב קצת יחדיו.
חוק שחרור על תנאי מגדיר שני עקרונות-על, לקבלת שחרור מוקדם: האחד, האסיר ראוי לשחרור מוקדם; והשני, שחרורו אינו מסכן את הציבור.
ואני טוען שלא יכול להיות ספק שקצב היה אסיר למופת בארבע השנים וחצי האחרונות ולא הפר את הכללים. ובאשר לשאלת מסוכנותו, נזכיר את שוודאי יושכח בתהום הקמפיין את העבירות החמורות בגינן הורשע (שני מעשי האינוס כלפי א') ביצע בשנת 1998, לפני כמעט שני עשורים, בשעה ששימש כשר התיירות. ועוד נזכיר כי גופי התביעה הבכירים במדינה, מפרקליטים מכובדים ועד ליועץ מזוז (שהיום מכהן כשופט מוערך בבית המשפט העליון), סברו על בסיסו של חומר הראיות כי ניתן לסיים את עניינו של קצב בעונש של מאסר על תנאי. מאסר על תנאי! לא יום בכלא ואפילו לא עבודות שרות. ומי זוכר את דברי כב' השופטת שבח מבית המשפט המחוזי בת"א אמנם בדעת מיעוט, אבל עדיין - מבקשת להטיל עליו מאסר בן ארבע שנים, אותו כאמור כבר סיים לרצות.
להורות על שחרורו של קצב לתכנית טיפולית
אני רואה את נציג היועץ המשפטי לממשלה, במהלך הדיון בוועדה. הס באולם והוא זועק מרה נגד השחרור המוקדם, מסביר שהמדובר בפריבילגיה ולא בזכות מוקנית, חוזר לדברי בית המשפט העליון אודות חומרת המעשים, מפנה לדברי נפגעות העבירה המביעות את חששן לו ישוחרר קצב, ובעיקר מדגיש שההכחשה הגורפת מלמדת כי המסוכנות המינית עוד מפעמת בקצב, כי לא נרתם ודאי לא נתרם לטיפול מפחית מסוכנות וכי שחרורו יפגע באמון הציבור שכן המדובר במקרה "בעל חומרה ובנסיבות מיוחדות", כאמור בסעיף 10(א) לחוק.
אולם האם בכך נחרץ גורלו של קצב להיוותר בבית האסורים עוד כמעט שלוש שנים?
ובכלל. רגע לפני שאנחנו מתלהמים, אבקש לטעון כי קשה להתייחס לקצב כעבריין מין רגיל כמי שמשחר לטרף בפינת יער חשוכה. האם מישהו באמת חושב ברצינות שקצב ישוב למעמדו או לתפקיד שיאפשר לו להיות ביחידות במחיצתה של אישה ששמה אינו גילה?
ועוד. מדמיין את קצב מול המראה, זאת שבביתו באחת מחופשותיו, או זו שצופה בפניו בעת הגילוח בכלא, רגע לפני שאמור היה לעטות את המדים הכתומים, אלמלא היה מסרב לעשות כן - אפשר שהייתה שומעת את וידויו הבלתי-דמיוני: "בי נשבעתי, גם אם יענוני, גם אם ישלחוני לגרדום, לא אודה לעולם. לא אפגע בגילה, לא בבני משפחתי ולא בכל מכריי ומוקיריי שהביאוני להיות האזרח מספר 1".
אף אם הדבר אינו שכיח, ניתן יהיה להורות על שחרורו של קצב לתכנית טיפולית מחוץ לכתלי בית הסוהר, חרף הכחשתו. ועדת השחרורים אף תוכל להטיל עליו מגבלות, לרבות השמתו במעצר בית ואף באיזוק אלקטרוני. לכך יתווסף פיקוח מכוחו של חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, אשר מאפשר לבית המשפט לקבוע מגבלות נוספות.
קצב - יחריש הקמפיין - יוצא לחופשות, מדי חודש, כבר במשך שנתיים ומחצה. גם אם "חופשה קטנה אינה דומה לחופשה גדולה" כמאמר נציגי היועץ המשפטי בוועדות - עדיין יש בכך כדי ללמד כי עמידתו בכללים במהלך עשרות חופשות, מבלי שסיכן איש או אישה, ליתר דיוק מצביעה על כך שניתן להורות על שחרורו המוקדם, תוך שמירה על אינטרס הציבור.
אז רגע לפני שהקמפיין יוצא לדרך, אציע לכולנו לגלות קצת צניעות, לא להתלהם, להיות קשובים למציאות המשפטית האמיתית, לא לזו של "בית דין של פייסבוק", אלא לזו שאולי תבחן את עניינו של קצב כאילו היה "בוזגלו", זו שתדון אותו לפי אמות מידה שוויוניות, זו שתכריע על פי נתוני אמת שיעמדו בפני ועדת השחרורים ולא בפני ציבור צרכני התקשורת.
ואולי, מי יודע, תתקבל זו הפעם החלטה בלתי פופולרית בעליל, אך כזו המתכתבת עם הצדק.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.