מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, עדכן בחשבון הפייסבוק שלו שהוא מתכוון לקחת חופשת לידה של חודשיים, לאחר הולדת ביתו. מרגע שפרסם את ההודעה, הנושא הפך לציבורי, זכה לכותרות רבות ומרבית התגובות כללו שבחים מקיר לקיר. צוקרברג נימק את החלטתו בכך ש"מחקרים מראים כי כאשר הורים עובדים לוקחים חופשה כדי לבלות עם הרך הנולד, התוצאות טובות גם להורים וגם לילדים. בפייסבוק אנו מציעים 4 חודשי חופשה בתשלום".
מחיאות הכפיים שקיבל צוקרברג עומדות בניגוד צורם לנזיפה הציבורית שקיבלה מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, כאשר הודיעה לפני מספר חודשים שתיקח חופשת לידה קצרה לאחר שתלד ותעבוד מהבית בכל התקופה. היו כאלה שטענו נגדה שחזרתה המהירה לעבודה משדרת מסר בעייתי ואפילו פוגעת במעמדן של נשים במקום העבודה.
אם נניח לרגע בצד את העובדה שמדובר באנשים מפורסמים, ההחלטה האם לצאת לחופשת לידה או לא היא בבסיסה החלטה אישית. אלא שהנורמה שנוצרה, להפוך כל החלטה שכזו לסוגיה הראויה לדיון ציבורי, והתגובות הקולניות המבקרות או מחזקות כל החלטה בנושא, אינן במקום. אין דין מארק צוקרברג כדין מאריסה מאייר או כדין כל אדם אחר. כל אדם הוא עולם ומלואו, עם רצונות שונים, העדפות שונות ויכולות שונות ובעיקר - לכל אחד יש את הזכות לנהל את חייו כראות עיניו.
נשים וגברים כאחד אינם צריכים להרגיש לחץ או אשמה על קיצור או ויתור על חופשת הלידה שלהם. אין דרך אחת נכונה לגדל ילדים והניסיון של קבוצות מסוימות בחברה לייצר מציאות בה התנהגות אחת נחשבת רצויה ומקובלת, בעוד התנהגות אחרת נחשבת בלתי-רצויה, היא התערבות בחירות הפרט.
למען הסר ספק, זה נפלא בעיניי שמארק צוקרברג לוקח חופשת לידה. נפלא עוד יותר שפייסבוק מאפשרת עד 4 חודשי חופשת לידה בתשלום לעובדיהם, אבל יש לשער, שכמו נשים רבות שהקריירה חשובה להן, גם מנכ"ל פייסבוק לא יתנתק לגמרי מהעבודה במהלך חופשת הלידה שלו. האם צריך להאשים אותו על כך? האם על כל מייל או שיחת טלפון בענייני עבודה שיקבל במהלך החופשה, הוא מזניח את חובותיו כאב? האם צריך לבקר אותו על כך שבחר לקחת רק חודשיים מתוך 4 חודשים שעומדים לרשותו, כחלק ממדיניות שהוא קבע בעצמו?
ייתכן שבעתיד גבר שלוקח חופשת לידה תהיה הנורמה ולא משהו לשמוע עליו בחדשות, אבל בינתיים, במציאות חיינו, עול הפרנסה מוטל בדרך כלל על הגברים. גם היום, הציפייה החברתית היא שגבר יהווה את עמוד התווך הכלכלי של המשפחה, אפילו אם האישה תורמת לפרנסת הבית באותה מידה כמוהו. לא פעם, דווקא כשהמשפחה מתרחבת, גברים עשויים להרגיש צורך לחזק את הביטחון הכלכלי של המשפחה ולעבוד אפילו שעות נוספות. גם המעסיקים עדיין אינם סובלניים להיעדרות ממושכת של גברים ממקום העבודה, אפילו לא כשמדובר בשירות מילואים.
חברות רבות הכריזו לאחרונה שהן מאריכות את חופשת הלידה לעובדיהם. אלא שאם העובדים אינם מרגישים שהם מסוגלים לממש את הזכות הזאת מדובר בלא יותר ממס שפתיים. בכדי ליצור שינוי אמיתי, המעסיקים צריכים להנהיג תרבות ארגונית המאפשרת לעובדים לנהל אינטגרציה בין החיים הפרטיים לבין חיי העבודה. זה נכון לא רק במקרה של חופשת לידה, אלא לאורך התקופות השונות בחיי העובדים, על מגוון צרכיהם ושאיפותיהם. מילות המפתח הן הקשבה וגמישות. כל עוד העבודה מתבצעת, צריכה להיות יותר מדרך אחת לבצע אותה.
תרבות ארגונית כזו תאפשר ליותר גברים להרגיש בנוח לצאת לחופשת לידה, אימהות ואבות יוכלו לחלק ביניהם את הזמן ולצאת לחופש בתורות, כך שכל אחד מהם יזכה לבלות את התקופה היקרה עם הילד מיד אחרי שנולד. גם אם עוד חזון למועד, חשוב לזכור, שלעובדים, נשים וגברים, צרכים ורצונות שונים ושמה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר, לכן כדאי שנוותר על הביקורת על מי שבחר בחירות שונות משלנו. כך ייטב לכולנו גם במישור האישי וגם במישור החברתי.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.