600 מבקשי מקלט עזבו הבוקר (שלישי) את מתקן חולות בעקבות פסיקת בג"ץ מלפני שבועיים, לפיה כליאתם למשך יותר משנה איננה חוקתית. למרות השחרור מן המתקן, נראה כי למבקשי המקלט צפויה עוד דרך ארוכה אל החיים שהם שואפים לחיות. עבור חלקם, מוטב יהיה אם יישארו בחולות, לדבריהם, משום שאין להם לאן ללכת, לאחר שמשרד הפנים התנה את שחרורם בהרחקה מהערים תל אביב ואילת.
מחוץ למתקן ניתן היה למצוא גם עובדי מלונות, שהגיעו למקום על מנת לנסות לגייס עובדים. "באנו לפה כדי לעזור להם למצוא עבודה בים המלח, אנחנו מחפשים עובדים", אמרה אחת המגייסות במקום. כעת, לא יכולים מבקשי המקלט לשוב למקומות העבודה שלהם בתל אביב ובמלונות באילת, כך שאזור ים המלח, ערד ובאר שבע, מסתמנים בתור היעדים הבאים. "בכל בתי המלון בים המלח יש סודאנים, אריתראים ופליטים מכל המקומות", אמר איהאב, נציג מלונות ישרוטל ים המלח שהגיע למקום לגייס עובדים והבהיר כי תמיד יש צורך בהם. ג'וש, נציג עובדים נוסף עבור גיוס עובדים למלונות בים המלח, הגיע למקום על מנת למצוא 100-80 עובדים. לטענתו, קיים ביקוש רב באזור.
סיגל אביבי, פעילה למען זכויות אדם, הגיעה למקום על מנת לתמוך במשוחררים. "אני בעיקר דואגת", אמרה. "אני דואגת כי האנשים האלה יקרים לי. הם במבוכה, הם חיכו הרבה זמן כדי להשתחרר. הם לא רוצה להעיק על אף אחד, הם פשוט רוצים לשרוד". לדבריה, תושבי ערד שחוששים מכך שמבקשי המקלט יעברו להתגורר בעיר לאחר שיחלו לעבוד בים המלח, לא צריכים לדאוג. "תושבי ערד, כמו בכל מקום אחר, צודקים שלא צריך להיות אצלם ריכוז", אמרה. "אבל אנחנו חייבים לקלוט אותם כחברה. יש בישראל 43 אלף מבקשי מקלט, זה לא סכומים כל כך גדולים. אם הם יהיו מפוזרים זה לא יהווה עול על אף אוכלוסייה".
לדברי אביבי, "חלק ממדיניות הממשלה היא לגרום לסירי לחץ. הפנו אותם לתל אביב כדי ליצור סיר לחץ שם, ועכשיו הם רוצים ליצור סיר לחץ במקום אחר. המדיניות היא לרצות לגרום להתנגשות בינם לבין תושבי ערד. אנחנו יודעים שבאילת זקוקים להם, זקוקים לזה שהם יעבדו שם. לממשלת ישראל לא אכפת לא מתושבי דרום תל אביב, לא מתושבי ערד ולא מתושבי אילת. הממשלה רוצה ליצור לחץ על מי שייאלץ להישבר ולעזוב. ובשנה האחרונה באמת עזבו 10,000 איש. היא הוסיפה: "האנשים האלה לא רוצים לפשוע, הם רוצים לא לחזור למדינות שלהם. הם רוצים לא לרעוב, זה הגיוני. יש עבודות, רוצים אותם בעבודות שלהם. אז כן, יש פה תחושה מאוד קשה".
"אני רוצה להישאר כאן", אמר מבקש מקלט שעשה דרכו החוצה ממתקן השהייה. "אין לי לאן ללכת. למרות שהתנאים פה קשים מאוד, זה עדיף מאשר לישון על הכביש". גורמים במתקן לא הביעו פליאה מהדברים, והבהירו כי למרות השחרור, חלק מהאזרחים הזרים ישובו כבר היום למקום תחת זהות בדויה, משום שאיסור הכניסה לתל אביב ולאילת יקשה עליהם מאוד.
עם זאת, יש מי שאיסור הכניסה לא עושה עליו רושם. "אני מתכוון ללכת לתל אביב", הבהיר אחד המשוחררים. "יש לי שם עבודה ואני מכיר אנשים. אין לי מקום אחר ללכת אליו". עם זאת, הוא ככל הנראה בדעת מיעוט. חלק גדול מהמשוחררים פנה לערד ולבאר שבע, וחלקם עצרו בפשטות על המדרכה מחוץ למתקן על מנת לחשוב ולכלכל את הצעדים הבאים.
פייסל, אזרח סודאן ששוהה במתקן חולות זה 19 חודשים והגיע לארץ לפני שבע שנים וחצי, סיפר כי כעת אין לו לאן ללכת. "קודם כל, תודה רבה מאוד. זה שלב חשוב וזה השלב הראשון. הבעיה היא שאין לי מקום ללכת אליו. לאילת ולתל אביב אמרו שאסור, לאן נלך? אנחנו לא מכירים אנשים במקומות אחרים", אמר. "אין לנו כסף, 64 שקל זה מה שקיבלנו. מה נוכל לעשות עם זה? להגיע לבאר שבע ולאכול ארוחת בוקר?". לדבריו, אין לו כל תכנית להמשך, ועל אף השחרור יעצור לזמן מה כדי לתכנן את המשך צעדיו. "אני רוצה להישאר כאן ולחשוב לאן אני רוצה ללכת".
על האפשרות לחזור לסודאן, אמר כי למרות שהיה רוצה היא איננה באה בחשבון. "אם לא הייתה מלחמה, והיה ביטחון, הייתי רוצה לחזור כבר היום, לפני מחר", אמר. "אבל כל העולם יודע, וראיתם ושמעתם. אם היה לי ביטחון, הייתי חוזר, אבל יש כבר מלחמה 11 שנים".