עורך הדין שנכנס באנשים שמחזיקים את הכסף שלכם

"המבט שלה בעיניים (מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח - ד"י) היה היום בדיון בבית המשפט בדיוק כמו המבט שהיה לך כשהבנק הגיע ורצה לקחת לך את הרכוש. הבטחתי לך - וקיימתי". את הדברים האלו אמר עו"ד ברק כהן, מוביל מחאת "באים לבנקאים", לבת זוגו מזה שמונה שנים, לאה, לפני כשבועיים ביציאה מדיון בבית משפט השלום בתל אביב בנוגע לבקשה לצו הרחקה לכהן, שהגישה רוסק עמינח.

מנכ"לית הבנק אמנם השיגה את מבוקשה, אך מבחינת כהן גם הוא עשה את שלו. הכותרות בכלי התקשורת השונים הציגו את מנכ"לית הבנק כמי שספגה קריאות מביכות כמו "גנבת ו"תתביישי" על ידי פעילים חברתיים, וזאת בעודה בורחת במהרה אל עבר רכב האאודי השחור שחיכה לה בחוץ.
בשבוע לאחר מכן, בדיון בבקשתו של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, להוציא צו הרחקה לכהן, הדבר רק התעצם. למרות שגם במקרה זה החליט בית המשפט לקבל את בקשתו של קינן לצו הרחקה, אפילו בכירים בבנק הפועלים הודו כי כהן עשה את הנזק. "אנחנו נביא לכאן אחד אחד ממנהלי הבנקים בישראל כדי שיבינו שהם בסך הכול בני אנוש, והכוח שלהם לא ינצח את בני האדם החלשים", אמר כהן בתום הדיון.

מה שהביא את כהן לסחרר את חייהם של בכירי המערכת הבנקאית בישראל ולהתניע את מחאת "באים לבנקאים", שסחפה אחריה תומכים נלהבים רבים, היה אירוע אישי שחווה מול בנק לאומי והותיר בו צלקת. במהלך חודש ספטמבר בשנה שעברה הגיעו נציגים מטעם הבנק אל בת זוגו לאה, וזאת כדי להיפרע מריבית שצבר כהן עצמו על חוב בגובה של כמה עשרות אלפי שקלים. הם ניסו לקחת את רכושה, בין היתר פסנתר שהיה שייך לה עוד מהתקופה שטרם הכירה את כהן. את רכושו של כהן הם החרימו כבר לפני כן, ומכרו בין היתר את רכבו המפואר שבגינו לקח את ההלוואה מהבנק, אשר שימש אותו עוד בימיו כעורך דין פלילי.

"אני מנסה להגיע איתם להסדר, אבל הם בשלהם - באים להיפרע מהיתרה, ומנסים לקחת את הרכוש של בת הזוג שלי", אומר כהן בזעם. "אנחנו מגישים סעד הצהרתי שמדובר ברכוש שלה, השופט מכריז על עיכוב הליכים והיא נרגעת, אבל תוך כדי עיכוב ההליכים הם מגישים בקשה ל'שפעול הליכים' כדי להמשיך בהליכי גבייה. זה היה כבר מוגזם".

"אני מנסה להסביר לה שככה הם עובדים, ושאני יודע שזה לא מגיע לה כי היא לא לקחה דבר מהבנק ולא חייבת להם כלום. שזו פשוט השיטה שלהם - לאיים על מרחב המחיה הפרטי שלה בכוח, זה לא באמת מעניין אותם של מי הרכוש או לא, אלו שיטות מוכרות של בנקים", מסביר כהן ומוסיף להיזכר: "אני מנסה להסביר לה שלא תיפגע. שהשיטה שלהם מנוולת, ככה הם עובדים ושיהיה בסדר".

בבוקר שאחרי הגעת המעקלים מטעם הבנק נגמלת בליבו של כהן ההחלטה לפתוח במחאה. "אני מתעורר בבוקר ואומר ללאה: 'זאת תהיה השנה של הבנקאים'", הוא נזכר. "'אני אגרום להם להיראות בדיוק כמו שאת נראית עכשיו. אני הולך להשתמש בכל כלי חוקי כדי לטעת בהם כל תחושה שהם גרמו לך. אני אעשה להם כל מה שאני יכול, מבלי לרחם עליהם ואפילו לא לרגע אחד'".

כהן מחליט להקים עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנקרא "באים לבנקאים". שם הוא הסביר כי הוא יוצא למאבק פוליטי אזרחי נגד הבנקים, כאשר בנק לאומי יהיה זה שיעמוד בחזית ולצדו גם הבנקים הנוספים. "זהו, הפיוז נשרף", כתב כהן. "אני יכול לכתוב מגילות על מערכת יחסי הכוחות הכלכליים המעוותת בארץ. על ריכוזיות, על הקצאת משאבים, על הליכי גבייה, על כל מרכיב בפאזל המעוות. לא אכתוב, לא אשכנע, לא אצטדק. אבל מעתה, גם אני אעשה מה שאני רוצה - לא הבנקאים, לא בני המשפחה שלהם ולא החברים שלהם. לא מוסר, לא נימוס – כלום, אפס. דבר לא יגיע ללבי בדרך לפעולות מול החלאות האלה, שהעלו על דעתם לפעול בלי גבול".

"בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, אתם הראשונים - רק בגלל מניע אישי", המשיך כהן. "כל היתר יסבלו מפעולות אזרחיות, רק בגלל רקפת. ציון (ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים – ד"י), סמדר (סמדר ברבר-צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי – ד"י), לילך (לילך אשר-טופילסקי, מנכ"לית בנק דיסקונט – ד"י), אורי (אורי פז, מנכ"ל בנק ירושלים לשעבר – ד"י), אלדד (אלדד רשר, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות – ד"י), נעים מאוד. אתם לא קורבנות. אתם תישאו באחריות למעשים שלכם. החוק הציוני מאפשר הרבה מאוד פעולות. במיוחד לאחד כמוני שלמד וסביבו יש ערימות של פעילים, חברים וסביבה תומכת. את מנת הפריבילגיה שלי אני מכיר. את כל מה שהחוק מאפשר אני אנצל עד הסוף. אתם תעמידו את כל הכוחות שלכם. אני אעמיד תפילה לבורא עולם, את נשמתי, את נפשי ואת גופי. הסיבוב הזה אישי".

הדברים הנוקבים הללו שכתב כהן זכו לאהדה גדולה בפייסבוק. עם זאת, אז – בתחילת המחאה לפני שנה, אף אחד, לא תיאר לעצמו, לא כהן עצמו, לא הפעילים ולא הבנקאים, שהפעילות תהפוך למאבק מתמשך, שיגרור אחריו עשרות אלפים שייקחו בו חלק - בין אם באופן פעיל ובין אם מאחורי הקלעים.

כהן מודה כי הוא הופתע מכמות האנשים שהתקשרו ליידע אותו ואת חבריו בפרטים הסודיים שקשורים להתנהלותה של רוסק עמינח ועמיתיה. "מאות אנשים משתפים אותנו על כל דבר כי הם שונאים אותם. זה דבר שלא עלה על דעתם שיקרה", הוא אומר. "התברר להם שהם בודדים בארץ, אין להם אוהד אחד. אנשים אומרים לנו איפה הם יושבים, באיזה כנסים הם יהיו, אנשים שולחים הודעות עם מידע, מרימים טלפונים. אנחנו בכלל לא מכירים אותם וזה מיוזמתם האישית".

"לדוגמה", הוא מסביר, "היא (רקפת רוסק עמינח – ד"י) החתימה אנשים על הסכם סודיות שלא יספרו איפה היא בונה את הבית החדש שלה. איך שאמרו לי את זה אמרתי שזה מפריע לה – ובום, העליתי צילום של הבית".

"אני בטוח שאם הם לא היו מקשים את עורפם כמו פרעה, והיו מתרככים מולנו, המחאה הייתה דועכת. אבל כל הכוח שהם הפעילו מולנו רק חיזק את המחאה", טוען כהן. הפעילות של כהן ושל הפעילים החברתיים שהצטרפו אליו החלה מפרסום טלפונים של בכירי הבנקים בפייסבוק, דרך ביצוע שיחות טלפונים אליהם וכלה בפרסום הקלטתם ברשת. בשלב הבא החלו הפעילים להגיע למשמרות מחאה מול ביתם או בכל מקום אחר שבו הם שהו, כשהם מוחים מולם עם מגפון ומכנים אותם, בין השאר, "גנבים".

"זה החל בפעולות הומוריסטיות", מספר כהן. התקשרנו לסמדר ברבר-צדיק. אמרתי לה שאנחנו מתכננים מחאה אזרחית, שאלתי אותה באיזה אופן היא מעדיפה את זה? מה הסגנון שלה? האם הפרעה בכנס או מחוץ לבית שלה? לרקפת רוסק עמינח הצעתי לשתות קפה איתי. הן כמובן ניתקו לי את הטלפון בפרצוף".

בקורות החיים של רקפת", הוסיף, "היא נחשבת למי שמומחית בתורת המשחקים ובקבלת החלטות, אבל בפועל הקדוש ברוך הוא סידר לה כזה שיעור בתורת המשחקים, שלא כהנמן וטברסקי (דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, חתני פרס נובל לכלכלה בתחום שיפוט וקבלת החלטות – ד"י) ולא ישראל אומן (חתן פרס נובל לכלכלה בתחום תורת המשחקים – ד"י) לא יעזרו לה לקבל את ההחלטות המתאימות".

לדבריו, "מזל שהיא לא הסכימה לשתות איתי קפה, כי זה היה הורס את כל המחאה. גם הבחור שהיא לקחה בתור מומחה לניהול המשברים שלה, טיראן פרטוק, רק עשה לה נזק. אני רואה בו המתנה שלי, הוא ריסק לה את כל הקו מהתחלה, כי הוא כוחני , איים עליי שהוא יכניס אותי לכלא. זה התחיל מזה שהוא הלך לאבא שלי וניסה לקנות אותו בכסף כדי שיגרום לי להפסיק את הפעילות, הוא כמובן סירב".

כהן, בן 38, ירושלמי במקור וכיום מתגורר בתל אביב, אומר כי הוא קיבל את ההשראה לפעילות חברתית מאביו, הרצל כהן. "משם החינוך האנרכיסטי", הוא מסביר. "הוא דמות מוכרת בירושלים, הוא היה אקטיביסט משכונות המצוקה". לצד החינוך האנרכיסטי, מעיד כהן כי אביו ייעד אותו להיות עו"ד.

"מגיל צעיר הבנתי שאני צריך להיות עו"ד, אבא שלי דחף אותי לזה", הוא מספר. "בימי החופש הגדול בתור ילד הייתי מתלווה לעו"ד לבית המשפט. אני זוכר את ההחלטה הראשונה שחזיתי בה בבית המשפט. מישהו מהשכונה שלנו שבלע חשיש חויב לאכול סובין", נזכר כהן בחיוך.

בגיל 20 הוא הגיע למרכז הבינתחומי בהרצליה כדי ללמוד לתואר ראשון ושני. לצד הלימודים, הוא מספר, ניצת בו שם הלהט לפעילות פוליטית. לדבריו, מי שהשפיעו עליו היו נשיא המכללה, אוריאל רייכמן, ואחד ממוריו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק. "הם דחפו אותי לפעילות פוליטית, רייכמן כנשיא המכללה כינס ועודד את הבוגרים ללכת ולהתפקד למפלגות פוליטיות כדי לעשות שינוי בתוך המערכת. אני מתחיל לפעול במפלגת קדימה ופוקד כמה מאות אנשים לפוליטיקה. אני מבין שאין כאן בעיה של זכויות, אלא אנשים שלא רוצים שיהיו כאן זכויות כי הם רוצים להמשיך ולהחזיק את השלטון בעצמם". ואז מגיעה מחאת האוהלים בשנת 2011. "ירדתי לשטח והבנתי שהבלוף הזה של שינוי מבפנים הוא קשקוש. במחאת האוהלים זה היה פשוט תהליך של לימוד, הכרות עם כל הקהילות בארץ. אני מתחיל לטוות קשרים פוליטיים כמעט עם כולם ומעורב כמעט בכל המאבקים".

לצד המאבק בבנקאים, נוטל כהן חלק במחאות פוליטיות וחברתיות נוספות, שלדבריו מעוררות בו רגשות עזים אף יותר, בין השאר: מאבק החרדים נגד הגיוס, סוגיית חופש הביטוי של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, המחאה נגד מתווה הגז הטבעי ומחאת מבקשי המקלט מאפריקה. בבסיס הפעילות הפוליטית של כהן עומדת תפיסת עולם מהפכנית שמבקשת לכונן משטר חדש. מין מסגרת על-מדינתית שאינה מקושרת ללאום מסוים.

למרות כל המאבקים האחרים שבהם הוא לוקח חלק, הוא מזוהה יותר מכל עם המאבק בבנקאים. כשהוא מתהלך במסדרונות בית המשפט הוא מקבל קריאות מעורכי דין עמיתים. "וואי וואי מה שעשיתם להם (לבנקאים - ד"י) בשבוע שעבר אה? זהו, הם השיגו את הצו?", מסנן לעברו עו"ד. לאחר מכן, בבית הקפה בקומה התחתונה של בית המשפט, מגיע עו"ד נוסף, חבר שלו, שאומר לו בבדיחות הדעת: "תפסיק לעשות בלאגן, ברק".

אותו עו"ד, שמעיד על עצמו שהוא לא אמיץ כמו כהן, מבקש גם להישאר בעילום שם. "העיתונות בתקופה האחרונה מתחילה לחשוף כל מיני פרשות שרק מחזקות את זה שצריך יותר ויותר אנשים כמו ברק", הוא מפרגן לחברו. "אבל צריך לזה אומץ עצום שיש לברק ואין לאחרים. קול שיתרומם מעל הממוצע ויתריע על ניהול המערכת. זה תמיד מבורך כי זה רק יעזור לנו בתור חברה. הוא סובל מזה אישית, נפגע מזה ומשלם מחיר - אבל כך היה לכל הנביאים שזעקו בשער. הם אמנם עשו דבר מבורך, אבל שילמו מחיר כבד".

בשלב זה מצטרף כהן לדברי חברו ומודה: "כן, אני משלם מחירים בזה שעזבתי את הקריירה בתור עו"ד. נעצרתי על ידי המשטרה לא פעם ויש לי בעיות כלכליות. אני משלם את כל המחירים האישיים שאפשר, בעיקר גשמיים".

כל הפרסום הזה לא הביא לך יותר לקוחות, אני שואלת אותו. "הפוך, זה מפחיד את הלקוחות", הוא מבהיר. "יש 40 אלף עורכי דין, למה הבנאדם צריך לבוא אליי. הוא אומר לעצמו מה אני אלך אליו, ידפקו לי עונש כי אולי הוא רב עם השלטונות. ככה זה, כולם מדברים דמוקרטיה אבל מפחדים מהשלטון". כשאני תוהה איך הוא מתפרנס, הוא משיב: "אני לא מתפרנס, כי יש צורך לסדר את החברה הזאת. ככה זה, יש לי תסביך. ברוך השם אני בן 38, ואם הקדוש ברוך הוא לא המית אותי עדיין ברעב ויש לי עדיין כרס, אז הכול בסדר".

אני מנסה להקשות עליו ושואלת אותו אם הוא לא מגזים מעט בצעדיו במסגרת המאבק. הרי בסופו של דבר מנכ"לי הבנקים רק מבקשים לעשות את עבודתם, שחלק ממטרותיה היא השגת כמה שיותר רווחים לבעלי המניות. "היא עושה את עבודתה, אוקיי, אז גם אני עושה את עבודתי במאבק האזרחי, והיא לא צריכה למנוע את זה ממני. שלא תגיד לי לא להיות פעיל פוליטי".

בצו ההרחקה שהגישה רקפת רוסק עמינח בחודש האחרון לבית המשפט היא ביקשה, בין השאר, להרחיק את כהן ממסיבת הסיום של בתה, דנה, אליה הוא התכוון להגיע עם כמה פעילים כדי למחות. "כל הפעולות הכוחניות האלה שהיא מבצעת לא עוזרות לה", הוא אומר בזעם. "מי שרוצה יכול ללכת ולהפגין. זה חוקי. זה בכלל החל אחרי שהיא שכרה מאבטחים מול הבית שלה, אז העליתי בתגובה את ההזמנה של מסיבת הסיום לפייסבוק. תוך חמש דקות קיבלתי שטף תגובות. בעקבות הפוסט הזה היא רצה להגיש בקשה לצו הרחקה".

מיד אחרי רוסק עמינח הגיש גם מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, בקשה לצו הרחקה. שופטת בית משפט השלום בתל אביב אפרת בוסאני פסקה גם לטובתו צו הרחקה גורף, ובאופן תקדימי אף כתבה כי לא יוכל כהן לכתוב יותר נגד קינן בפייסבוק כיוון שדבריו מהווים "השפעה על החברה". ההחלטה שהביאה לגל תגובות מצד גולשים, שכתבו בעמוד הפייסבוק הפרטי שלהם נגד קינן.

"פסק הדין הזה רק חושף עד כמה השליטה של המערכת הבנקאית מסיבית על כל מערכות השלטון. זה ברור שגם טל לוי, השופטת בדיון של רוסק עמינח, וגם אפרת בוסאני, הן שופטות שלא היו מעזות לתת צו מנוגד למערכת הבנקאית", טוען כהן.

על השאלה האם את פסק הדין הזה אפשר לממש בפועל משיב כהן כי "ההזיה בהחלטה שלה היא מכיוון שיש השפעה בקול שלי אז היא סותמת לי את הפה. זו לא התנהלות של מדינה דמוקרטית, זו התנהלות של מדינה פשיסטית. מדינה שבה לפרט אין שום ערך מול השלטון. יושבת גברת שמעלה על דעתה שהיא תסתום לי את הפה בצו למניעה להטרדה מאיימת. אני בדעה שצריך לפתוח עוד התארגנויות, כמו לדוגמה 'באים למחוקקים' או 'באים לשופטים'. שיבינו שהם לא יכולים לסתום לנו את הפה בגלל כוח שלטוני שיש להם בידיים".

כהן מבקש להדגיש שהמכות שספג לאחרונה לא ירתיעו אותו, וכי המחאה שהוא מוביל רק תלך ותתרחב. "אנחנו נמשיך לצעוק. לא רק שזה לא נגמר, זה יתרחב", הוא אומר. "אם הם ישתמשו בחוק נגדנו גם אנחנו נשתמש בחוק נגדם". אני תוהה מה יגרום לכהן ולחבריו להפסיק עם המחאה. "אנחנו נפסיק עם הפעילות הזאת ברגע שנפסיק ליהנות ממנה", הוא מבהיר. "יש בזה חוויה מדהימה של היפוך יחסי כוחות. זה לא ייאמן".

לדברי כהן, "הם (מנכ"לי הבנקים – ד"י) פוחדים מהתפשטות ההכרה שמדובר בבני אדם רגישים. מדובר בסיטואציה שאני וציון קינן נמצאים באותו אולם, מסתכלים אחד על השני בעיניים ואני חוקר אותו. כמה שהוא חש את עצמו עליון, אני אעיר את הערות שלי וישאל שאלות. התחושה הזו של שווין בסיטואציה הזו היא מכת המוות עבורם. החבורה הזו רמסה פה מיליוני בני אדם וכל רגע שהם נראים פגיעים זה רגע של אושר למיליוני אנשים. עד היום התחושה הייתה שהם חסינים מפני פגיעה והם אלוהים. הם הובסו כאשר רקפת וציון הסתכלו במראה והבינו שהם אנושיים".

מבנק לאומי נמסר: "מדובר בטענות מופרכות שמועלות בידי אדם שבית המשפט כבר אמר את דברו באשר להתנהלותו הבלתי חוקית, וזאת בצורה החריפה ביותר, בשלוש החלטות נפרדות. זהו המשך מסע ההתחמקות של ברק כהן מתשלום חובותיו לבנק בגין הלוואה לרכישת רכב יוקרה, הלוואה שאותה הוא מסרב להחזיר".

לפניות לכתבת דנה ירקצי: danayark@walla.com