בני הזוג אלון ואמיר מיכאלי מוליאן שבו היום (שני) מנפאל לארץ עם בתם בת העשרה ימים מאיה ובתם בת השנתיים שירה בטיסת מד"א וחברת הפניקס. בריאיון מביתם ברמת גן הם סיפרו לדוב גיל-הר על רעש האדמה העז ועל השעות הקשות עד שנחתו כאן בישראל. בני הזוג סיפרו כי הם עוד לא מעכלים, "זה מעבר מאוד חד מהתופת לגן עדן. כל החילוץ הזה קרה מהר מאוד וזה כיף גדול להיות בבית".
אלון סיפר כי בזמן הרעש הם היו בדירת גן בבניין בגובה חמש קומות. הם שיחקו עם בתם הגדולה שירה בגינה, בעוד שמאיה התינוקת הייתה בחדר. "בתוך שניות, האדמה זזה. לא יכולנו לזוז. באינסטינקט נעמדנו מתחת למשקוף היציאה מהדירה אל החצר. אמיר חטף את שירה וצרח לאורלי, המטפלת שליוותה אותנו, להביא את מאיה. כמובן שזה היה בלתי אפשרי, היא נפלה כמה פעמים עד שהיא הגיעה לחדר ושלפה משם את מאיה".
לדבריו, "בדיעבד, זה היה נס גדול שהיא הייתה פה. היא הייתה בעריסה בין ארון למיטה שלנו. מעל הארון היו כל המזוודות הריקות שלנו, כך שהטלטול הזה בקלות יכול היה להפיל עליה משהו. אני יודע שזה נשמע אולי סובייקטיבי, אבל אלו היו דקות ארוכות שבהן פשוט ראינו את המוות בעיניים".
בן זוגו, אמיר, הוסיף: "שירה הייתה על הידיים שלי ובדיוק אכלה שניצל והיא כמעט נחנקה מהבכי וההיסטריה. לא ידענו מה לעשות, את מי להחזיק קודם ואיפה להחזיק כדי לא ליפול. הסתכלנו על התקרה וראינו את הסדקים נוצרים בזמן אמת, כמו בסרט אמריקני. זה היה נצח הדבר הזה".
בני הזוג סיפרו כי הם שבו לדירה רק כדי לקחת ציוד בסיסי ואת הלילה הם העבירו בשדה פתוח עם זוגות נוספים, תוך כדי שהם משכיבים את הילדים בתוך כלי רכב שהיו שם. לדבריהם, הנפאלים היו אדיבים וסייעו להם. כמה הורים החליטו שהם נוסעים לשגרירות להשתכן שם באוהלים, אך בני הזוג מיכאלי מוליאן החליטו להישאר סמוך לבית המלון כדי שתהיה להם גישה למים ולציוד שלהם. את הלילה הבא העבירו באחת הדירות שנמצאות בקומת הקרקע. "ברעידות המשנה החזקות יצאנו החוצה כולם. זה היה כל הלילה. מיותר לציין שלא ישנו קרוב ל-72 שעות".
בני הזוג סיפרו על המפגש עם נציגי המשלחת הישראלית שהגיעו אליהם לבית המלון. "זה באמת מלאכים, שנחתו אצלנו בלילה, ברגעים מאוד קשים. העמדנו כוסות מים כדי לראות את התנודות, ופתאום הם הגיעו ופשוט שמו אותנו על ג'יפים, כמו במבצע צבאי מסודר".
בני הזוג ביקשו גם להודות למנכ"ל מד"א, אלי בין: "הוא פשוט הגיע, ארז איתנו את הדברים, סחב מזוודות, לקח אותנו יד ביד לתוך המטוס. זאת תמיכה שטרם נתקלתי בה, ברגישות רבה ובהמון קור רוח, ממש באהבה. אני רוצה גם להודות לגיל, המשנה למנכ"ל מד"א, שפשוט שכנע אותנו לעלות על הטיסה הזו. אני רוצה להודות גם להודות לאורלי, המטפלת שלנו, שנשארה בנפאל. באצילות נפש היא ויתרה על מקומה לטובת פעוטות ותינוקות נוספים שיוכלו לעלות על הטיסה הזו".