ניצולי השואה בישראל הולכים ומתמעטים, וכך גם עדויותיהם סיפורים שאילו סופרו בגוף שלישי ספק אם היה מי שיאמין או אפילו יקשיב. לכל אחד מ-185 אלף הניצולים החיים בינינו יש סיפור משלו, והחיים שאחרי המלחמה הביאו אותם למקומות שונים, אך בין אם הם חיים ברווחה או בעוני, בודדים או בעלי משפחה ענפה ותומכת, המסר שלהם אחיד: "אל תשכחו מאיפה אנחנו באנו ולאן אתם הולכים". לרגל יום השואה החל מחר (חמישי) הביאה וואלה חדשות את סיפוריהם של עשרה ניצולים מהמלחמה ואת המסר שלהם לעולם.
שם: שלמה אדלר
שנת לידה: 1930
ארץ מוצא: פולין
שנת עלייה: 1947
מגורים: כפר סבא
מצב משפחתי: נשוי, אב לשניים
הכנסה: 8,000 שקל
לעולם לא אשכח
"הפרידה מאימא שלי בערב ליל הסדר הייתה אירוע שלא אשכח. אימא הסתתרה כי חיפשו אותה בטענה ששיחדה שוטר כדי לשחרר את אבא שלי, שהיה עצור. בערב ליל הסדר היא הגיעה אלינו, ושאלתי איך היא מסתובבת ככה בחוץ. 'אתה יודע איזה יום היום? היום ערב פסח', ענתה. זמן קצר לאחר מכן באו לקחת אותה. אמרו לי שהיא בתחנת הרכבת. רצתי לשם והתחננתי לשוטר שייתן לי לדבר אתה. היא חיבקה אותי ונישקה אותי ואמרה: 'הם לקחו הכול, אבל מה שהשארתי אצל אחותך יספיק לכם לשנתיים', והוסיפה: 'קריר, רוץ הביתה, תביא לי כמה זוגות גרביים'. ואני ניסיתי להתנתק, והיא החזיקה אותי חזק. התנתקתי ורצתי הביתה. חזרתי לתחנה אין אימא, אין שוטר, אין רכבת, ואני עומד על הרמפה עם גרביים בידיים".
מסר שארצה להעביר
"והגדת לבנך. כל יהודי, בייחוד צעירים שהולכים לצבא, חייבים לדעת מה הייתה השואה ומה יש להם היום ביד. המדינה שלנו ממש לא מובנת מאליה ולא הוגשה על מגש של כסף לאיש. כל אדם וכל חייל חייב לדעת מאיפה באנו ועל מה יש לשמור ולהגן".
שם: מיכאל אוריך
שנת לידה: 1934
ארץ מוצא: פולין
שנת עלייה: 1946
מגורים: בני ברק
מצב משפחתי: אלמן, אב לשלושה ילדים
הכנסה: 8,000 שקל
לעולם לא אשכח
"בגיל עשר נאלצתי לקבל החלטות גורליות על חיי. הוריי מסרו אותי לאישה גויה, ועמה הייתי במשך שנתיים. בשנה האחרונה היינו בבוכנוואלד. בשל התקוממויות שהיו בוורשה שלחו הגרמנים עשרה פולנים למחנה. ברגע השחרור הגיע רב צבאי פולני שחיפש ילדים יהודים. באותו רגע, בגיל עשר, הייתי צריך לבחור בין האישה שהצילה אותי, המוכרת כחסידת אומות עולם והייתה טובה אליי, לאדם יהודי, אבל זר. היא אפשרה לי לבחור מה שיהיה לי טוב והואיל והיה לי תפור בג'קט מי אני, מי הם הוריי, שאני יהודי ושאם אנצל עליי לעשות משהו טוב הלכתי עם הרב".
מסר שארצה להעביר
"גם ניצול שואה שאיבד במלחמה 183 איש ממשפחתו ונותר לבדו, בודד עלי אדמות, כל עוד יש לו רצונות יכול להגיע לאן שירצה. צריך לתת לאדם כלים נכונים, וכך הוא יכול לשרוד, להקים משפחה, לעבוד ולתרום לחברה".
שם: יצחק טורנר
שנת לידה: 1922
ארץ מוצא: פולין
שנת עלייה: 1946
מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: אלמן, אב לשתיים
לעולם לא אשכח
"עם תחילת המלחמה, בכל מקום שאליו הגיעו הגרמנים הם שרפו את בתי הכנסת. אני ממש זוכר את הגעתם לבנדין, העיירה שבה התגוררתי, ואת הצתת בית הכנסת שלנו על כל אנשיו. לא יכולתי לראות את זה. הם המשיכו בהצתות, כולם רצו ואני רצתי לכנסייה סמוכה. בדרך ירו בי, נפגעתי אך לא הרגשתי בכך. בכנסייה קיבלתי עזרה ראשונה, אך הכומר אמר לי שהוא לא יכול להחזיק אותי שם כי הגרמנים יהרגו את כולם, ופתח לי יציאה אחורית לבית פרות, ובו ישנתי בלילה. בבוקר הגעתי לבית חולים, ולא נתנו לי להיכנס אליו. היה שם רופא שיצא ועזר לי וליהודים רבים, והוא השאיר אותי שם במשך חודש ימים. כשהגעתי ארצה פעלתי שיוכר כחסיד אומות עולם".
מסר שארצה להעביר
"פתחו לנו את השערים ואמרו לנו 'אתם חופשיים', אך לאיש לא היה לאן ללכת כשלאף אחד לא היה בית או משפחה. עצוב לומר שהיום העולם נשאר אותו דבר. אנשים נהרגים במקומות רבים, ולאיש לא אכפת. אני חושש שמלחמת עולם שלישית היא רק עניין של זמן".
שם: אלכס ירושלמי
שנת לידה: 1937
ארץ מוצא: אוקראינה
שנת עלייה: 1974
מגורים: מזכרת בתיה
מצב משפחתי: אלמן ואב לאחד
הכנסה: 4,800 שקל
לעולם לא אשכח
"לקחו אותנו לגטו בצפון אוקראינה ב-1942 ברכבת של פרות, שאליה דחסו משפחות רבות. ב-1943 ניסינו לברוח, אך נתפסנו ורצו להרוג אותנו. סבתי נתנה לשוטרים זהב, מעט שהיה לה, ומשכה אותי מידיהם כי הייתי הכי קטן. חיבקתי אותה, ומעבר לגבה ראיתי שיורים באמי ובאחיי. עמדתי שם וראיתי את זה במו עיניי".
מסר שארצה להעביר
"על הצעירים להיות אנשים טובים ולשמור על מה שיש כאן. אני מאחל שלא ידעו בחייהם מה הם גטאות ומה זה מצב שבו אתה בלי אוכל למשך שלושה, ארבעה ימים".
שם: טובה פס
שנת לידה: 1932
ארץ מוצא: רומניה
שנת עלייה: 1952
מגורים: פתח תקווה
מצב משפחתי: אלמנה
הכנסה: 7,500 שקל
לעולם לא אשכח
"רכבות המוות היו משהו שלא אשכח. נסענו ברכבת שישה ימים כשאני על ידיה של אמי ואחותי לצדה. אלה רכבות של פרות, ללא חלון ובקושי נכנס אוויר. נסענו שעות ארוכות, ובכל עיירה עצרו, פתחו את הדלתות, הוציאו את המתים, סגרו והמשיכו הלאה. אימא ליקקה את שפתיי ואמרה לי כל הזמן: 'עוד קצת ואנחנו יוצאים', ובסוף יצאנו משם".
מסר שארצה להעביר
"אני רק מבקשת שלא ישכחו את השואה. אסור, אסור, אסור לשכוח. אני אישה זקנה ומספרת את שהיה לכל מי שרק רוצה לשמוע כי אני חרדה להמשך קיומה של מדינת ישראל. אני חוששת מאוד ממה שקורה היום, עם האנשים סביבנו, ורק מבקשת מהדור הצעיר לעשות הכול כדי לשמור על המדינה, שיהיה איפה לישון, כי במלחמה אתה יודע איפה אתה ישן היום, אבל אין לך מושג מה יהיה מחר".
שם: זיוה פעמוני
שנת לידה: 1932
ארץ מוצא: פולין
שנת עלייה: 1946
מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: אלמנה, אם שניים
הכנסה: 8,000 שקל
לעולם לא אשכח
"חיינו ביער עם כינים ופצעים, כינים שאכלו אותנו ופצעים שנזלה מהן מוגלה, ועד היום יש לי סימנים מהם. לבשנו בגדים או סמרטוטים, מה שהצלחנו לגנוב מחבלי הגויים. באחד הימים הדלקנו מדורה כדי להיפטר מהכינים על ידי החום מעל האש. אחד הבחורים שהיה אתנו הוריד את הסוודר שלבש והניח אותו על הקרקע בזמן שחיכה לתורו. הסוודר התחיל ללכת מרוב הכינים שהיו בתוכו. אירוע נוסף שזכור לי היה כשירו בקבוצת אנשים עירומים גברים, נשים, תינוקות וכיסו אותם בחול. בלילה ראיתי אדם יוצא משם, וזו הייתה תמונה קשה מאוד".
מסר שארצה להעביר
"החיים הם עכשיו, ואת הקיום והמקום שלנו השגנו באומץ רב ובתושייה, אז אל תשרדו בחיים אלא תשתדלו כמה שיותר לחיות אותם עם אהבה אליהם. אנחנו עם שבנה ארץ נהדרת בכל כך מעט שנים. הבעיה היא שאנחנו לא אוהבים זה את זה".
שם: דוד פרנקל
שנת לידה: 1936
ארץ מוצא: גבול הונגריה-סלובקיה
שנת עלייה: 1945
מגורים: ירושלים
מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה
הכנסה: ביקש שלא להתייחס
לעולם לא אשכח
"עשרות בני משפחה שלי מצדו של אבי נרצחו באושוויץ, וגם אני ומשפחתי היינו מיועדים לשם. כל מי שהיה בקהילה שלנו נשלח להשמדה. ניצלנו, כי כשנכנסו הגרמנים עברנו לבודפשט בשל קידום שאבי קיבל. היינו אמורים לנסוע לספרד ומשם לארץ ישראל כי היו לנו סרטיפיקטים, אך במקום זה נשלחנו למחנה ריכוז, וזו הייתה מכה קשה. נשלחנו לשם ברכבת של בהמות, וסובבו אותנו ברחבי אירופה במשך תשעה ימים. אנשים מתו סביבנו מטיפוס, והאוכל היום-יומי היה סלק בהמות".
מסר שארצה להעביר
"אסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח, כי הזיכרון הזה הוא שנותן לנו את הקשר עם אלו שנרצחו. הזיכרון מקשר את העבר עם העתיד, בייחוד בקרב בני הנוער. אני טוען שאין לנו עתיד בלי עבר, ואם אנו רוצים לבנות את עצמנו כחברה בריאה, אסור לשכוח מה שהיה. זה היה הפשע הגדול עלי אדמות, הרי אנחנו בוכים וכואבים שאדם אחד נהרג ובוודאי כשעשרה נהרגים; מאה זה קטסטרופה ומטוס שנופל על 300 נוסעיו זה לא ייאמן, וכל העולם מתאבל. מה קורה כשיש מאה אלף? והנה מגיעים למיליון וחצי באושוויץ. מה לגבי שישה מיליון? איש לא מסוגל לקלוט מספרים כאלה. לכן אסור לשכוח לרגע, וחייבים להעביר את המספר הזה לדורות הבאים ולהיאחז בציפורניים במדינה שלנו".
שם: אלה קסנר
שנת לידה: 1936
ארץ מוצא: טרנסילבניה
שנת עלייה: 1949
מגורים: רחובות
מצב משפחתי: אלמנה ואם שכולה לשלושה
הכנסה: 8,800 שקל
לעולם לא אשכח
"זמן קצר לאחר שהגענו לטרנסניציה (גטו בשטח רומניה דו"פ) אבא שלי נפטר מטיפוס. זה היה עניין שגרתי מאוד, אנשים נפלו קורבנות יום-יום. באותו יום הוא הרגיש רע, ואני זוכרת שישבתי לידו והוא ביקש שאשיר לו שיר ילדות. תוך כדי השירה שלי הוא סגר את העיניים. ראיתי כל כך הרבה מתים, שמיד ידעתי".
מסר שארצה להעביר
"אנחנו צריכים לשמור על המדינה שלנו, ואם חס וחלילה רוצים לעשות לנו עוד בעיות, יש לדאוג שזה לא יקרה. אני אוהבת את המדינה, ואף שהיו זמנים קשים מאוד, אני ממש מכורה לה. הרוב פה ממש טוב, והרע בטל בשישים. הייתי רוצה לראות את כל יהודי העולם חיים כאן במקום לפחד בחו"ל. אנשים צריכים לחיות במקום חופשי בלי להביט כל הזמן ימינה ושמאלה מחשש שמישהו רוצה להרוג אותם. המקום הזה זה הדבר הכי נפלא שקרה לנו, אבל חייבים לשמור עליו".
שם: מנחם שכטר
שנת לידה: 1943
ארץ מוצא: רומניה
שנת עלייה: 1948
מגורים: רמלה
מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה
הכנסה: כ-11 אלף שקל
לעולם לא אשכח
"נולדתי בגטו טרנסניציה אז אין לי כל כך זיכרונות כי הייתי ילד קטן מאוד. כתינוק בתנאים בהם חיו אז היו אילוצים אחרים וכך דודה שלי שכרה אישה שתניק אותי כי לאימי לא היה חלב, ולא הייתה שום אפשרות למצוא אוכל אחר. אמנם אין חוויות שטבועות בי בשל האירועים אך כן נותר בי חותם ברור, כשאני מגמגם כל חיי ככל הנראה כתוצאה מהאירועים".
מסר שארצה להעביר
"אני מאחל לכל ניצולי השואה ולכל מי שהגיע לגיל הזקנה חיים טובים ובריאים כמו של כל הצעירים במדינה הזו".
שם: רות קריגר
שנת לידה: 1928
ארץ מוצא: רומניה
שנת עלייה: 1948
מגורים: פתח תקווה
מצב משפחתי: אלמנה, אם לשניים
הכנסה: 4,600 שקל
לעולם לא אשכח
"הלכתי עם אבי לחפש קצת אוכל. ירו בו והוא נפל ברחוב, אני נבהלתי ורצתי. מרחוק ראיתי שני אנשים מרימים אותו ושמים אותו על אוטו שבו היו רק ראשים, ידיים ורגליים. יהודי אחד ראה אותי רצה, ניגש אליי ואמר לי: 'מיידלע, קומי, לכי הביתה היום ג' בניסן. תדליקי נר לאבא שלך'. עד היום אין לי מושג איפה קברו את אבא, אבל בכל שנה הדלקתי לו נר במועד הזה".
מסר שארצה להעביר
"אני נורא, נורא לבד, וזה קשה מאוד, אז אני רק מבקשת מכולם שלא ישכחו את האנשים הזקנים, לא רק את הניצולים, אלא זקנים בכלל. עשינו משהו בחיינו, נתנו הרבה לאנשים ולמקום. אני עבדתי באיל"ן, עבדתי עם חיילים ולא שכחתי איש. היום אני מבקשת מכל מי שיכול לעשות משהו עבור אדם זקן. שיעשה. אנחנו זקוקים לכל עזרה".