נושאים חמים

מסך העשן מעל מפרץ חיפה

במשך שנים הוסתר מידע על רמת הזיהום שמפיקות התעשיות במפרץ חיפה מתושבי הסביבה. נתונים חדשים שמובאים כאן לראשונה לידיעת הציבור לא מותירים מקום לספק: מרעילים אתכם

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

למרות הסכנות הבריאותיות שטומנות בחובן התעשיות במפרץ חיפה, משרד הפנים, עיריית חיפה והתעשיינים עצמם, מעוניינים להרחיב בו את פעילותן. בזמן שרוב הציבור הדומם שואף אוויר מזוהם ומקווה שהמפעלים שבו ייעלמו במהרה מהאזור, עסוקות הרשויות בהסתרת מידע מפליל על הסכנה מהציבור הרחב, במקום לפעול למזעור הנזק, על ידי אכיפה נחרצת.

כל מומחה מתחום האפר"ן (אסון פתע רב-נפגעים) שאנחנו פוגשים בשנים האחרונות מספר לנו בנחרצות, על חבית חומר הנפץ הזו – אין שאלה אם יהיה כאן מגה אסון, מרעידת אדמה או מלחמה. זה יקרה, בוודאות. השאלות הן מתי יתרחש האסון, כמה אנשים ימותו או יפגעו, ולא פחות חשוב מכך: עד כמה נהיה ערוכים לכך.

אולם, בינתיים במלחמה על התדמית של ה"פטרופולין" הזה, נציגיהם הרשמיים של עיריית חיפה ואיגוד הערים לאיכות הסביבה מנצלים כל במה כדי להדגיש עד כמה האוויר בחיפה צח מאי פעם, ואף נקי מאשר במחוזות אחרים במדינה. העמדות הללו קשורות ללא ספק, לסירובם של משרדי הממשלה ועיריית חיפה להכריז על מפרץ חיפה כאזור מוכה זיהום כפי שמתחייב מ"חוק אוויר נקי".

מפרץ חיפה, ינואר 2013 (ערן גילווארג)
לא התחבורה אשמה - אלא התעשייה. מפרץ חיפה (צילום: ערן גילווארג)

דבר אחד טוב קרה במפרץ לאחרונה – חברת הכנסת מירי רגב. יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, מינתה את חברי הכנסת דב חנין, תמר זנדברג ואחרים, לבחון את כל השאלות הקיומיות הללו שעומדות לפתחו של המפרץ ועל ראשם של למעלה מ-600 אלף תושביו. ודאי תגידו כמוני – עוד ועדה, שתבוא ותבחן, תסכם ותצהיר ותתריע. והכל ימשיך בכיוון הברור שאליו מכוונים ראש העיר ומפרנסיו - ולא הכיוון שאותו רוצה הציבור.

כיצד הועילה כינונה של הוועדה? היא יצרה עבורנו חלון של הזדמנות לשקיפות שלטונית. רק באמצעות פעולת הוועדה זכינו לקבל סוף סוף מידע שהרשויות מדווחות לוועדה, אבל מסתירות מאתנו התושבים: כמות המזהמים המוזרמים לנחל הקישון ממפעלי מפרץ חיפה היא 83 אלף טונות בשנה – פי ארבע ויותר מכמות המזהמים שמוזרמים לנחלי הארץ כולה מדי שנה.

עוד התברר, כי כמות החומרים האורגניים הנדיפים הנפלטים ממפעלי מפרץ חיפה עומדת על 2,400 טונות בשנה, לעומת 111 טונות בלבד ממפעלי רמת חובב שבנגב, למשל, וכי כמות החומרים המסרטנים הנפלטים ממפעלי מחוז חיפה היא 30.4 קילוגרם לקילומטר רבוע לעומת 1.7 עד 5.3 בשאר המחוזות במדינה.

לא פחות חמורה מכך, היא העובדה שאל מול מאות הטונות של החומרים המסוכנים הנפלטים לאוויר ולמים שלנו, ומול אלפי הטונות הנפיצים והדליקים המוחזקים במפרץ - אין כמעט אכיפה ופיקוח. המפעלים הללו מנוטרים על ידי עצמם, והאכיפה אינה משמעותית.

קומו מהכורסאות בסלון

הרשויות, ובראשן ראש העיר חיפה יונה יהב, מנסים להסיט את האש מהתעשיות במפרץ ולטעון שהזיהום נובע מהתחבורה בעיר - ולא מהתעשייה. אולם המסמכים שהוגשו השבוע לוועדת הפנים לקראת הדיון המסכם שלה, שיתקיים מחר, מגלה לנו נתונים חד משמעיים – המפעלים הפטרוכימיים הם התורמים העיקריים לזיהום האוויר במפרץ. מפעלי בתי הזיקוק פלטו בשנת 2012 78% מסך כמות הגופרית הדו-חמצנית, 30% מכמות תחמוצות החנקן, 41% מכמות החלקיקים, ו-35% מכמות החומרים האורגניים הנדיפים אשר נפלטו בכל המפרץ.


וכעת, אותם בתי הזיקוק קיבלו היתר ממשרד הפנים להתרחב, ולהגדיל את הייצור. כמה רעל אנחנו עוד ננשום ונשתה כתוצאה מהליך הזיקוק המזהם והמסרטן הזה?

אם הנתונים הם כל כך ברורים וחד-משמעיים – מדוע יהב וחבריו מגוננים על התעשייה מפני דעת הקהל? ולמה הם נמנעים מלפעול בצורה אחראית בכל מה שקשור ליידוע ואזהרת תושבי האזור בעת אירוע חומרים מסוכנים וזיהום אוויר חריג, ובכך מועלים בתפקידם כמי שאמון על שלום הציבור?

תושבי האזור מצפים כי הגופים האלה יפרסמו לציבור נתוני אמת מלאים, ויפעלו באמצעות הסמכויות שהחוק מקנה להם, בכדי להפחית את הפליטות למינימום, ולא יזדרזו להכריז כי "האזור כבר נקי" כאשר נמדדת ירידה מסוימת או זמנית בפליטה לאוויר של חומר מסוים, מכל הקוקטייל העצום של החומרים המסוכנים.

ועדת הכנסת פתחה בפני הציבור שמתגורר באזור מפרץ חיפה חלון להתעוררות. לקום מהכורסאות הנוחות בסלון ולדרוש מהרשויות מטרופולין בריא ונקי יותר, ערוך ומוגן הרבה יותר לשלל האיומים של טילים או אסונות המוניים אחרים. אם הציבור לא ילחם על הזכות שלו לנשום פה אוויר נקי, זכות זו תישלל לנצח.

הכותבת היא מנהלת הקואליציה לבריאות הציבור

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד