ההיסטוריון, פרופ' צבי יעבץ, ממייסדי אוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל במדעי הרוח ב-1990, הלך הלילה (שלישי) לעולמו בגיל 87. הוא נולד בשם צבי צוקר ב-1925 בעיר צ'רנוביץ, אז חלק מרומניה. ב-1941 בהיותו תלמיד בתיכון, עברה העיר לשליטה נאצית ויעבץ נכלא בגטו, שממנו הצליח לברוח.
לאחר בריחתו חזר יעבץ לביתו, ובעזרת כספי משפחה שהוסתרו בבית הצליח יחד עם קבוצה נוספת של פליטים יהודים לשחד פקידי ממשל רומנים, ואלה אפשרו להם להימלט דרך הים. הקבוצה עגנה בטורקיה ושם נתפסה בידי הבריטים, ונשלחה למחנה מעצר בקפריסין. בסופו של דבר הגיע יעבץ לארץ ישראל.
עם עלייתו לארץ לקראת סוף מלחמת העולם השנייה התגייס יעבץ לפלמ"ח, ובמקביל למד היסטוריה, סוציולוגיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. מוריו הבולטים היו המאורות הגדולים של האוניברסיטה בתחום מדעי הרוח באותם ימים מרטין בובר, אביגדור צ'ריקובר וריכרד קבנר. במלחמת העצמאות לחם יעבץ בקרבות ירושלים ובנגב במסגרת הפלמ"ח בגדוד החמישי של חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין. באותה תקופה עברת את שמו.
בשל המלחמה נקטעו לימודיו והוא חידש אותם רק ב-1951. יעבץ התמחה בחקר האימפריה הרומית, ובמקביל ללימודיו לימד כמורה בבית ספר תיכון בירושלים. ב-1956 הוא סיים את תואר הדוקטורט שלו, שעסק בתנאי המגורים והמחיה של מעמד הפלבאים ברומא. אחר כך יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה.
ב-1956, לאחר שקיבל את התואר השלישי, הזמינו חיים לבנון, ראש עיריית תל אביב-יפו דאז, לשמש כדיקן הראשון של הפקולטה למדעי הרוח שפעלה באבו-כביר כשלוחה של האוניברסיטה העברית. בזכות קרבתו לראשי אחדות העבודה והיכרותו איתם, הוא יזם ודחף להקמת אוניברסיטה עצמאית ונפרדת בתל אביב, וזכה לתמיכתו של שר החינוך דאז, יגאל אלון, מראשי המפלגה.
ב-1960 נשלח יעבץ על ידי משרד החוץ לסייע בהקמת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת אדיס אבבה שבאתיופיה. במרוצת השנים יצא לו שם של מורה כריזמטי, שנון ובעל כושר רטורי שטיפח דורות של תלמידים. הוא לא הסתיר את חיבתו לכדורגל, במיוחד האנגלי, ותיבל את שיעוריו באנקדוטות מעולם הכדורגל. במקביל, יצא לו גם שם של מומחה בינלאומי לרומא העתיקה והוא הוזמן לשהות בשבתונים כפרופסור אורח באוניברסיטאות החשובות והגדולות באירופה ובארצות הברית.
יעבץ הותיר אחריו אישה, דבורה, ושני בנים, שאחד מהם, עדו יעבץ, הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב.