המנצח הוא לא הצד שהורג יותר

הצד שבקרבו נהרגים יותר אינו בהכרח הצודק, והצד ההורג יותר אינו בהכרח המנצח. מאזן הצדק והניצחון הוא חמקמק ורב פנים, והדבר נכון לגבי כל עימות צבאי, ממלחמת עולם ועד מבצע מוגבל יחסית כמו "צוק איתן". בעיני כישראלי, מבצע "צוק איתן" מייצג מערכה צודקת מתוקף הזכות להגנה עצמית. הלחימה של צה"ל נעשית תוך הקפדה על כללי הדין הבינלאומי, מול טרור אכזרי אשר הופך את אזרחיו למגן אנושי והוא זה הגורם למותם.

עבור רבים מהפלסטינים, מלחמתם היא מלחמת אין ברירה, מלחמה צודקת על אף הקורבנות הרבים. הם מאמינים שדרך הטרור תביא את ישראל לסיום הכיבוש – בדיוק כפי שבראייתם ישראל נכנעה לטרור ויצאה מלבנון, או נכנעה לטרור באינתיפאדה השנייה ויצאה מעזה. לכן, למרות היחלשות מבצעית וסבל אנושי רב, חמאס מתחזק כיום בעיני הציבור הפלסטיני.

מבצע "צוק איתן" | כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים

כמו שכל צד טוען שהצדק עמו, כל צד גם יכול לטעון שהוא יוצא מנצח מן המערכה. הניצחון לא מושג רק בשדה הקרב. הדרך בה נתפסת הלחימה בעיני הקהילייה הבין לאומית הפכה לתנאי הכרחי בדרך לניצחון. חוסר תמיכה של הקהילייה הבינלאומית, או במקרי קיצון החלטות על בידוד פוליטי וסנקציות, יהפכו ניצחון בקרב לצעד נוסף בדרך להפסד במלחמה.

וכאן חוזרת לתמונה הסובייקטיביות של מושגי החוק והצדק. הקהילייה הבינלאומית איננה קובעת את עמדתה על פי דיני המלחמה והדין הבינלאומי. מעטים עוסקים בכך, וגם ביניהם מרחב הפרשנות הוא רב: בעיני אחדים דיני המלחמה הם מיושנים, אינם תואמים את מציאות הלחימה בטרור, וכובלים את ידי המדינה מלהשיג הכרעה בשדה הקרב; בעיני אחרים הם מאפשרים הרג אזרחים בלתי אנושי ובלבד שמתקיימת פרוצדורה המוגדרת כחוקית.

מה שנתפס צודק בעיני הציבור הוא לא מה שמותר על-פי הדין הבינלאומי. הציבור קובע את עמדתו דרך הסיפור המסופר לו בתמונות באמצעי התקשורת ובמרחב האינטרנט. דרך הסיפור הוא קובע מי צודק, מי הטובים ומי הרעים בסדרה המתמשכת של הסכסוך המזרח תיכוני. בהתאם לתפיסתו את הצדק משפיע הציבור על מנהיגיו לעצב מדיניות, המקבלת ביטוי בהחלטות מדיניות, בדיפלומטיה ובלחץ ציבורי המאלץ חברות כלכליות להחרים מוצרים ושווקים.

במלחמה של היום מנצח זה שהסיפור שלו נתפס כצודק. ומבחן התוצאה – הן התמשכות הכיבוש והן מספר ההרוגים הבלתי מעורבים הפלסטינים – הוא שמעיד על הצדק בעיני הציבור בעולם. מה שנראה בימים הראשונים כמלחמה צודקת להגנה עצמית, כתוצאה מהחלטות ממשלה שקולות וריסון מדיני, משתנה בעיני הצופים בעולם למלחמה אכזרית באויב חסר ישע. שעון החול של הצדק הישראלי הולך ואוזל.

אך ישראל יכולה לנצח במלחמה, כי לישראל יש סיפור מנצח. הסיפור של ישראל בגבולות 67', אשר חותרת ליצירת מציאות של שתי מדינות לשני עמים, נתפס על ידי הקהילייה הבינלאומית כצודק. על פי תפיסה זו, גם מראות קשים יובנו כהגנה עצמית. אך אם הסיפור הישראלי בעיני העולם ימשיך להיות זה של ישראל הנאבקת על המשך הכיבוש ובניית התנחלויות, גם לחימה נגד איום רקטות ומנהרות על אוכלוסייה אזרחית, לא תיתפס כצודקת. תמיכת העולם בישראל קיבלה ביטוי בשנות ה-90' המוקדמות, בהם לצד הלחימה הבלתי מתפשרת בטרור הפלסטיני גם התקיים מהלך מדיני.

ברור שאיומי הרקטות והמנהרות הם בלתי נסבלים ועלינו להסירם. אך ללא מתווה מדיני המייצר סיפור של שתי מדינות לשני עמים - גם אם ננצח בקרבות לא ננצח במלחמה.

לכן, בכל מתווה של סיום לחימה בעזה, לצד דרישה לפירוז מנשק ומעורבות עמוקה של הרשות הפלסטינית והקהילייה הבינלאומית במעברים, אנו חייבים ליצור אופק מדיני המספר לעולם את סיפורה של ישראל היהודית והדמוקרטית, לצד מדינת פלסטין. אם לצד הכרזות על תמיכה בפתרון של שתי מדינות גם נתחיל לבצע צעדים קונסטרוקטיביים המדגימים את כנות כוונותינו, כמו הפסקת הבנייה מעבר לגדר ובשכונות הערביות של ירושלים, נביא לא רק לניצחון במערכה הזו, אלא נסלול את הדרך לניצחון המפעל הציוני.

הכותב הוא ראש השב"כ לשעבר ומראשי תנועת "עתיד כחול לבן"

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד