צודק דובר צה"ל. צודק שר הביטחון. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדו"ח של שוברים שתיקה על מבצע עופרת יצוקה היא לא לקרוא אותו. אחרי הכל, מה כבר אפשר לומר לנוכח עשרים ושישה חיילים, ממגוון רחב של יחידות בצה"ל, החוזרים ומתארים בפרטי פרטים כיצד "הצבא המוסרי ביותר בעולם" הפגיז והפציץ בתים ושכונות בעזה ללא הבחנה וללא ניסיון להימנע מפגיעה בחפים מפשע. מה כבר אפשר לומר כאשר חיילים מספרים שהוראות הפתיחה באש שהועברו להם נוסחו בערך כך: לירות בכל מה שזז, לירות ואחר כך לחשוב.
צריך לאטום את האוזניים. צריך לעצום את העיניים. שלא ניתקל חס וחלילה בעדותו המצמררת של אותו חייל, המספר כיצד הוא וחבריו ירו עשרות פגזי מרגמה לתוך שטח מאוכלס בצפיפות, או בעדותו של חייל אחר המתאר כיצד טנקיסטים ירו פצצות זרחן ממרגמה סתם בשביל הכיף. אין מה לקרוא גם את העדויות על מאות הבתים שהרסו ללא הצדקה, או את עדותו של החייל המתאר את השימוש התכוף שעשו כוחות הצבא במגינים אנושיים ואת תדהמתו כאשר גילה שדובר צה"ל הכחיש בכל תוקף את מה שראה במו עיניו. על הזקן התמים שהחיילים הרגו רק כי עבר ללא ידיעתו "קו אדום", ועל מה שמפקד הפלוגה אמר בתגובה להריגתו ("סיפתח לערב"), אנחנו בטח ובטח שלא רוצים לשמוע.
אחרי הכל, זאת לא המציאות שאנחנו מכירים. במציאות שלנו לא ירו פגזי זרחן על שכונות בעזה ("זה יוצר מן מטריית אש על הבית..."). במציאות שלנו טנקים לא ירו פגזים על בניינים ללא אבחנה ("בניין שאתה לא יודע מה יש שם, תירה עליו. אלו היו ההנחיות הכלליות"), ומסוקים לא הוציאו אנשים להורג כ"חשודים" או כ"תצפיתנים" רק משום שעמדו ליד חלון או דיברו בטלפון סלולרי. במציאות שלנו מח"טים בצה"ל לא אמרו לחיילים שלהם ש"אין שום התחשבות באזרחים, כל מי שרואים יורים", מג"דים לא הסבירו ש"המתורגמן הטוב ביותר לערבית הוא מקלע רימונים", ומ"פים לא הכריזו בגאון: "אנחנו הולכים לפרק להם את התחת, לאנוס אותם, לזיין אותם". חיילים לא בזזו והשחיתו במציאות שאנחנו מכירים, ויחידות צבא לא לקחו פלסטינים כעבדים והכריחו אותם לשבור קירות עבור התקדמות הכוח. במציאות שלנו, חיילים לא הרגישו שהם נמצאים במופע, בתרגיל אש, שבו צה"ל מפגין לראווה את יכולות האש שלו, כי סוף סוף מותר "לפרק". זה לא קרה במציאות שאנחנו מכירים. אצלנו: תדע כל אם עברייה...
חיים בסרט
אז למה לעזאזל לקלקל את התמונה היפה שציירנו לעצמנו, אנחנו שואלים. אחרי שהשקענו כל כך הרבה חן בלזפזפ הרחק מערוצי הטלוויזיה הזרים שהביאו את התמונות והסרטונים מעזה הבוערת (תעלולי מצלמה), אחרי שדחינו בביטול את העדויות הפלסטיניות על מה שקרה שם (תעמולה חמאסניקית), אחרי שהבנו שאין מה להאמין לארגוני זכויות האדם (דו"חות מוטים ואנטי-ישראלים), ואחרי שאסרנו על חברי ועדת החקירה של האו"ם להיכנס לארץ (נו, סתם אנטישמים) - למה לעזאזל שנקשיב לקולות החיילים? הרי זה לא ממש עושה לנו נעים בגב.
אז צודק דובר צה"ל, וצודק שר הביטחון. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדו"ח של שוברים שתיקה היא לא לקרוא אותו. לא להתייחס לתוכנו המטריד ולעדויות המובאות בו ולהערים תירוצים על תירוצים שונים. אין באמת שום סיבה שלא נספר לעצמנו, למשל, שמדובר בעוד ארגון זכויות אדם שמבקש רק להציק ולהשמיץ. אין שום סיבה שלא נכריז באמונה שלמה כי מדובר בדו"ח מפוקפק ולא אמין (אפילו שורה אחת לא צריך לקרוא כדי לעשות זאת!), או שנתהה ברגזנות מדוע לא פנו החיילים המעידים לכבוד שר הביטחון בעצמם (ואגב כך נשכח את כל מדיניות הטיוח ביחס לחיילים שפנו בעבר). בסופו של דבר, נזכיר לעצמנו, אין באמת סיבה לקרוא את עדויות החיילים על עזה: צה"ל הרי כבר בדק חקר בעצמו וגילה, בזריזות יוצאת דופן יש לציין, שהיינו זכים וטהורים כשלג. אז למה לדפוק את זה ולקרוא את העדויות? האם אנחנו לא עלולים פתאום לשמוע באמת מה קרה בעזה? את הסרט שבו אנחנו חיים, הרי לא ניתן לאף אחד להרוס.
*הכותב הוא פעיל בארגון "שוברים שתיקה"