השר הפירומן עוד הולך לגרום לשפיכות דמים בהר הבית. כך אני שמרתי על הביטחון ברמדאן

עבור מוסלמים ברחבי העולם, חודש הרמדאן הוא חודש שמסמל ערכים של סובלנות, עזרה לחלשים, והתכנסות. בלילותיו מתאפיין החודש ביציאה מן הבתים, מפגשים המוניים, סעודות משפחתיות גדולות שווקים הומים וחגיגיות. מכאן שהחודש מלווה גם בהתעוררות משמעותית של המשק והכלכלה המקומית. יש לתהות מדוע דווקא רמדאן, מחודש של סובלנות, עדנה ושגשוג , הפך לחודש בו המתח היהודי-ערבי גואה ומרקיע שחקים.

עם השנים, ובפרט בשנים האחרונות הפך רמדאן, ובעיקר ימי שישי בהן מתקיימות תפילות המוניות של מוסלמים בהר הבית, לביטוי מובהק של המתח הישראלי-פלסטיני. כך קרה בשנת 2015 בעקבות התפרצות אינתיפאדת הבודדים, כך קרה בשנת 2021 בעקבות מהומות בין ערבים ליהודים שכתוצאה מהן הציבה משטרת ישראל מחסומים באזור הכניסה לשער שכם, אותם נאלצה להסיר בעקבות מהומות קשות עוד יותר שהתרחשו במקום. אירועים אלו הם שהובילו כעבור זמן קצר למבצע שומר חומות.

בנוסף, כחלק מהמאבק המתמשך בין הרשות הפלסטינית לחמאס בשאלת הייצוג של העם הפלסטיני, הכריז חמאס על עצמו כמגן מסגד אל-אקצה ובכך העלה את פוטנציאל הנפיצות סביב הרמדאן והר הבית.

לכן, ברמדאן 2022, בתקופה בה כיהנתי כשר לביטחון הפנים, היה ברור לי כי עלי להתייחס לתקופה זו ואל ניסיונות חמאס להבעיר את השטח כאל פצצה מתקתקת שיש לפרק לפני שתתפוצץ. ובדיוק כמו פרוק מרעום של פצצה, מדובר בפעולה שיש לבצעה בחוכמה, בזהירות וברגישות מרבית, כך התייחסתי לכך.

היעד הראשון לפרוק המתח היה הוואקף, שמתוקף הסכם השלום עם ירדן הוא האחראי מטעמה של הממלכה ההאשמית על שמירת חופש הפולחן במקומות הקדושים למוסלמים על הר הבית. לשם כך ריכזתי את הדרישות בעניין זה שהעביר זמן קצר קודם לכן עבדאללה מלך ירדן לנשיא המדינה יצחק הרצוג וטסתי לירדן לפגישה חשאית עם שר החוץ הירדני. הדרישה הדרמטית ביותר, אם ניתן לקרוא לה כך, הייתה לקבל את מתנתו של המלך עבדאללה ולהחליף את השטיחים הישנים במסגד אל אקצה בחדשים. דרישה שנענתה בשלילה משום מה עד לאותה פגישה על ידי אגף העתיקות שהיה אמון על כך. בכך קיבלנו את שיתוף הפעולה של ממלכת ירדן ואת ההנחיה שהממלכה נתנה לראשי הוואקף בהר הבית לשתף אתנו פעולה.

היעד השני של שיתוף פעולה פורה היה עם עיריית ירושלים. בהובלת משה לאון ראש העיר, פעלנו לפתוח במזרח העיר מקומות בילוי לצעירים ולעידוד פעילות ואירועים משפחתיים, שיהיו יעד לחגיגה ובילוי בערבי הרמדאן. מהפעלת תאורה במהלך הלילה כולו במגרשי כדורגל במטרה למשוך אליהם את הצעירים, ועד למופעי רחוב במקומות שונים בעיר. שיא המאמץ היה סביב שער שכם - שער הכניסה לרובע המוסלמי של העיר העתיקה. שער שכם הפך עם השנים למוקד מרכזי להתכנסות של תושבי מזרח ירושלים הערבים, בצאת הצום וסיום התפילה. מדובר באירוע שהפך לחלק ממנהגי החודש, ובאותה נשימה, מקום בו אירעו מהומות קשות בשנה הקודמת ובשנים שקדמו לה. המטרה הייתה להציף את רחבת שער שכם בדוכנים של סוחרים ולאפשר לתושבים לקיים במקום את מה שמבחינתם הוא מצוות החג - התכנסות, בילוי וקניות. בכך הצלחנו לרתום את סוחרי מזרח העיר למטרה המשותפת ולהפוך את רחבת שער שכם ממוקד של אלימות למוקד של שמחה וחגיגה.

היעד השלישי היה משטרת ישראל. המדיניות אותה קבעתי הייתה לרכז כוח משטרתי משמעותי במספר אזורים במה שכיניתי, שוב במושגים צבאיים, "בשטח מת". כלומר בשטח שאינו בולט לחוגגים - רחוק מספיק בכדי לצמצם את האפשרות לפרובוקציות של צעירים כלפי השוטרים, ומאידך קרוב מספיק בכדי להגיב בעת הצורך במהירות. המדיניות הייתה להתעלם ולהכיל קריאות גנאי מסוגים שונים, ורק במקרה של התדרדרות לאלימות להגיב בעוצמה, במהירות, בנחישות ולאחר מכן להתקפל שוב לאחור "לשטח מת".

התוצאה של כל הפעולות הללו הייתה חודש רמדאן שקט יחסית, תוך שיתוף פעולה חיובי עם הוואקף הירדני ועם סוחרי מזרח העיר. שיאו של שיתוף הפעולה היה בלילת אל כאדר, הלילה הקדוש ביותר בחודש הרמדאן בו התפילה היא הגדולה ביותר. בלילה זה הציבו סוחרי העיר שורה של גברים פלסטינים מבוגרים כחוצץ בין מסגד אל-אקצה לבין האזור ממנו ניתן לזרוק אבנים על המתפללים היהודים ברחבת הכותל המערבי, בכדי למנוע מצעירים ערבים להתקרב לאזור. במקביל, הושיב הוואקף הירדני עשרות נשים פלסטיניות סביב נקודת המשטרה על הר הבית (שלא הייתה מאוישת) במטרה למנוע מצעירים להתקרב אליה ולנסות להבעירה באש.

אני מעריך גם היום, שעמדנו במשימה בהצלחה. לא בגלל שעשינו קסמים, אלא בגלל שבחרנו באמצעים הנכונים, לאחר חשיבה מושכלת, והכי חשוב - מתוך שאיפה אמיתית למנוע אלימות, להנמיך את המתיחות, ולשמור על הסדר הציבורי כפי שנדרש ממני כשר לביטחון פנים וכפי שנדרש ממשטרת ישראל. מתוך הבנת האחריות על הביטחון הלאומי של אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

בניגוד מוחלט לפעולות אלה, עשה ועושה השר הנוכחי הכל בכדי להגביר את המתח ולהביא לפיצוץ חבית אבק השרפה. בכך הוא לא רק פוגע בחופש הפולחן שחרוט על דגלן של ממשלות ישראל כולן, הוא משחק לידיו של חמאס ונענה לקריאותיו ובכך מחזק את תדמיתו כמגן היחיד של מסגד אל-אקצה.

חשוב להבין שכל אירוע טקטי על הר הבית במהלך הרמדאן הופך באפס זמן לאירוע בעל משמעות אסטרטגית. גם המצומצם ביותר, שבמקום ובמועד אחר היה מצריך תגובה פיסית של שוטרי משטרת ישראל, ברמדאן מצריך התייחסות אחרת של משטרת ישראל. עיני מיליארדי מוסלמים בכל רחבי העולם נשואות לאותן תפילות בהר הבית, תמונות וסרטונים מופצים כל העת וכל מגע פיסי הקל שבקלים בין שוטר למתפלל מוסלמי בעידן הפייק-ניוז יופץ כפגיעה של ישראל בחופש הפולחן המוסלמי במקום השלישי בחשיבותו למוסלמים. לכן שיקול הדעת מתי לפרוץ להר ועוד יותר מתי להימנע מכך חייב להתקבל ברמה הגבוהה ביותר של המשטרה קרי לא אחר מאשר על-ידי המפכ"ל עצמו כפי שקבעתי בתקופתי.

החשש שהשר הפירומן ידליק את הר הבית ואת העולם המוסלמי כולו הגיע עד לשולחנו של ראש הממשלה. בצעד חריג הודיע ראש הממשלה שהסמכות לאשר לשוטרי משטרת ישראל לפרוץ להר הבית במקרה הצורך נתונה רק לו. בכך הפקיע ראש הממשלה סמכות זו מידי המפכ"ל והפך עצמו למפכ"ל על. זאת לאור חששו מכך ששר הטיקטוק ינחה את המפכ"ל לפרוץ לרחבת הר הבית ואולי אפילו לתוך מסגד אל-אקצה. הנחיה שהמפכ"ל יאלץ או ייכנע לבצעה.

והחשש הוא אמיתי. תסריט האימים הוא שבאחד מימי שישי בתום תפילת הצהריים המוסלמית בעוד מאה אלף פלסטינים גודשים את רחבת הר הבית יונף דגל אש"ף או חמאס על ידי קבוצת צעירים (אירוע שלצערי מתרחש כל שנה ועד היום משטרת ישראל השכילה לא להיגרר לתוכו) והפירומן יורה למפקד מחוז ירושלים לעלות להר עם מאה או מאתיים שוטרים בניסיון לפלס את דרכם בתוך ההמון לתפוס את אותם צעירים. ספק רב אם יצליחו השוטרים לתפוס את הצעירים. לעומת זאת ברור לחלוטין שבכאוס שיתחולל על ההר בין שוטרים נחושים לבצע את משימתם לבין עשרות אלפי מתפללים, חלקם מבוהלים וחלקם להוטים, דמם של רבים יישפך על ההר.

הכותב הוא השר לביטחון פנים לשעבר מטעם מפלגת העבודה