למרות צילם של אירועי האינתיפאדה הראשונה שפרצה שלוש שנים קודם, התכנסו ביום חורפי של סוף חודש דצמבר 1990 אורחים רבים לציין את חנוכתו של אגף חדש בבית החולים "שיפא" שבעזה. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. יום זה לא היה שונה בהרבה מימים אחרים ברצועת עזה באותה תקופה; שלושה חיילים מהנדסה קרבית שהיו בסיור ברחוב נאסר בעזה נפצעו מדקירות של תושב מחנה שאטי. חבריהם ירו בתוקף והוא פונה לבית החולים שיפא. בעוד הדוקר הוכנס לבית החולים, הוברחו מהמקום אלוף במילואים שמואל גורן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ראש המינהל האזרחי בעזה- תא"ל אריה רמות ושאר האורחים. כעבור זמן קצר נקבע מותו של הדוקר, גופתו נחטפה מבית החולים ובמקום פרצו התפרעויות.
אירוע זה מסמל את הפער באותם ימים שבין ההשקעה הגדולה של ישראל בשדרוג בית החולים שיפא בעזה לבין ההתקוממות האלימה של הפלסטינאים נגד השילטון הישראלי ברצועת עזה ובגדה המערבית. בעימות המתמשך הפך בית החולים שיפא, שאליו פונו מרבית הפצועים הפלסטינים לאחד מסמלי אותו מאבק. כעת ניצב בית החולים במרכזו של המאמץ הישראלי למגר את שילטון חמאס ברצועה, נוכח הידיעות המודיעיניות שהנהגת ארגון הטרור מסתתרת מתחת לבית החולים.
אלפי מסמכים שנמצאים בתיקים בארכיון המדינה מפרטים את מיזם שדרוג בית החולים לפני יותר משלושים שנים. אף אחד לא שיער שאותו עיסוק ביורוקרטי-הנדסי להקמת מבנה רפואי יהפוך ביום מהימים מחסה להנהגת ארגון טרור רצחני. הבניין שהקימה אז ישראל במתחם בית החולים מוגדר במסמכים כ"בניין 8". בשלבי התכנון הראשוניים נועדו להיבנות בו ארבע קומות ובהמשך הוחלט להוסיף שתי קומות נוספות. בבניין היו חדרי ניתוח, חדרי אשפוז ומכון רנטגן. אבל תשומת הלב היום מתמקדת בקומת המרתף שממנה פועל הנהגת חמאס. באותו מבנה מספר שמונה יועד המרתף לשרת את מכון הרנטגן וכן חדרי אינסטלציה ודוודי חשמל. באחד המסמכים עולה בקשה "לערוך בדיקה של הקשרים בין המבנים העיקריים על ידי מעברים תת-קרקעיים". אגב, בנוסף לדוודים שבמרתף הותקנה על הגג מערכת סולארית שנועדה לחמם את המים בצנרת המבנה. ההחלטה על תוספת של שתי קומות התקבלה כשהעבודות כבר היו בעיצומן, דבר שחייב פירוק של מערכות שונות שכבר הורכבו על הגג, בהן המערכת הסולארית. כמובן שהשינוי בתוכניות גם ייקר את הפרויקט.
את הפרויקט נבחרה לנהל חברת מע"צ (המחלקה לעבודות ציבוריות) שעם השנים הפכה ל"נתיבי ישראל" ותחתיה הועסקו קבלנים וקבלני משנה רבים, כמו גם מהנדסים ומפקחים.
תכנון המיזם החל באמצע שנות השמונים ולא נעצר גם כשפרצה האינתיפאדה הראשונה, בחודש דצמבר 1987. עם זאת, המצב הביטחוני החדש השפיע על התקדמות העבודות וניתן לראות מסמכים המצביעים על כך; לדוגמא, החברה שהתקינה את מערכות מיזוג האויר העבירה טבלת חישוב פיצויים עבור הפרעות ביטחוניות בביצוע העבודות. החברה שהתקינה את המעליות כתבה כי נאלצה לעצור את העבודות נוכח המצב הביטחוני.
במסמך ששלחה החברה למשרד הבינוי והשיכון באמצע שנת 1989 נכתב כי במשך חודשיים הגיעו עובדיה עד מחסום ארז ולא הורשו לעבור לתוך עזה. "אתמול, 28.6.89, הצלחנו סוף סוף לחדור לאתר הבניה, והתכוונו להמשיך בעבודה סדירה (עד כמה שניתן), אולם מצאנו שהמחסן שעומד לרשותנו על ידכם נפרץ וחלק גדול מהציוד שהיה בו חסר". הם מציינים במכתב כי לא יצליחו לעמוד בלוח הזמנים עליו הוסכם גם משום ש"יש חוסר רצון של המרכיבים ומובילים להיכנס לעיר זו" וגם משום שעליהם להזמין ציוד חדש מחו"ל.
אל"מ בדימוס דוד חכם זוכר היטב את אותה תקופה ואף נכח באותו טקס חגיגי שנקטע באמצע, שבו ציינו את חנוכת הבניין החדש בשיפא. הוא ביקר בבית החולים עשרות פעמים וכעת הוא משוכנע שאכן "בית החולים הפך למפקדה של חמאס ויומו של המוסד הזה יגיע".
שמונה שנים מחייו שרת חכם בעזה, מהן שש שנים בתפקיד קצין המטה לעניינים ערביים ברצועת עזה. בפועל תפקידו היה להיות עיניים, אוזניים ופה של הממשל הישראלי ברצועת עזה. הוא הכיר כל קפל קרקע ברצועה ופגש על בסיס יומי כמעט נציגי ציבור מכל חלקי החברה - מאנשי שמאל רדיקלי ועד מנהיגי האיסלאם הפונדמנטליסטי. במסגרת תפקידו גם ביקר פעמים רבות בבית חולים שיפא והכיר את בכירי המוסד ואת מנהלי המקום.
חכם זוכר היטב ביקור במקום מספר חודשים לפני שפרצה האינתיפאדה הראשונה, לכבוד חנוכת מחלקה חדשה. אחרי טקס חגיגי נערך מפגש עם אנשי הסגל הרפואי ובכירי העובדים במקום. אחד הרופאים הרים את ידו וביקש לדבר, היה זה פסיכיאטר ששמו ד"ר איאד סרג'. עד היום זוכר חכם את דבריו הקשים שלוו בטון החריף של הדובר נגד ישראל. ד"ר סרג' תקף בחריפות את ישראל, את השילטון הישראלי והביע את התנגדותו לכיבוש הישראלי. הוא זוכר שהנאום הקשה הפתיע את כל הנוכחים וגם אותו, אבל היתה זו נורת אזהרה נוספת לאלו שכבר זיהה. "השטח כבר ביעבע והרגשתי שאנחנו הולכים על קרום דק", אמר
במערכת הבריאות בעזה בכלל ובשיפא בפרט ישראל השקיעה לדבריו משאבים ותשומת לב, משום שראתה בבריאות תחום מרכזי שבו צריך להתמקד. רופאים היו יוצאים להשתלמויות בבתי חולים ישראלים ורופאים ישראלים היו מגיעים להדריך בשיפא. "זה המשיך גם בתקופת האינתיפאדה. לא ראינו עצמנו פועלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית, אלא נגד ארגוני הטרור. הייתה לנו חובה לסייע לאוכלוסייה", הסביר.
אין לו ספק כי קומת המרתף שבנתה ישראל גדלה והסתעפה על ידי חמאס ב-15 השנים האחרונות והפכה למרכז הפעילות של ארגון הטרור, מתוך ידיעה שישראל לא תפגע בבית החולים. כעת הוא מרגיש שתוקפה של הנחה זאת עומדת להסתיים.