"האמנתי שנתניהו בשל למהלך מדיני. טעיתי"

יעקב פרי, שהיה עד לפני כשבוע שר המדע, עבד בקרבתם של כמעט כל ראשי ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. את אריאל שרון הוא הכיר בימיו כשר ביטחון, כאשר פרי היה ראש מרחב ירושלים בשב"כ. יצחק שמיר מינה אותו לראש השב"כ בשיא האינתיפאדה הראשונה ויצחק רבין הסתמך עליו במאבק הקשה נגד חמאס בשנות ה-90. בהמשך הוא סייע בהתנדבות לראשי הממשלה שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק כמתאם לענייני שבויים ונעדרים.

הניסיון שצבר פרי בצמוד ל"סגל א'" של מדינת ישראל אמור היה לסייע לו בבואו לעבוד עם ראש הממשלה הנוכחי. ואולם, בריאיון נרחב שהעניק השבוע לוואלה! חדשות, עשה פרי את מה שפוליטיקאים בישראל ממעטים לעשות: הודה בטעות. הוא הודה שלמרות הניסיון העשיר, הוא קרא לא נכון את נתניהו. במשך כמעט שנתיים האמין פרי בראש הממשלה, שיבח אותו והביע תקווה שהוא יוביל מהלכים היסטוריים.

רק אחרי מבצע "צוק איתן" – שגם במהלכו הוא גיבה את נתניהו – כאשר לדבריו ראש הממשלה "בזבז הזדמנות נדירה לשפר את מצבה המדיני והביטחוני של ישראל", הגיעה ההתפכחות. "איש אינו משוחרר מטעויות", הסביר פרי. "היו לי שיחות עומק עם נתניהו, והן יצרו אצלי תקווה, אבל ברגעים המכריעים, הוא נכנע ללחצים ולא התנהל כמנהיג". סיפור יחסיהם של פרי ונתניהו מגלם בתוכו את כל סיפורה של ממשלת נתניהו השלישית, והוא יכול גם להציע לקחים לעתיד.

הימים הם ימי בחירות, וכל אמירה נגד נתניהו היא חלק מהמשחק הפוליטי. בכל זאת, יעקב פרי הוא מקרה יוצא דופן. שר שעדיין מכהן בממשלה הודה השבוע בשיחה עם וואלה! חדשות כי מבין שרי יש עתיד והתנועה, פרי היה חריג ביחסו לנתניהו. בניגוד ליאיר לפיד, לציפי לבני ולעמיר פרץ, שעוד במהלך שבתם בממשלה לא היססו לבקר את העומד בראשה, פרי אמר על נתניהו דברים שבימים כתיקונם אומרים רק אופיר אקוניס ויובל שטייניץ.

ב-28 ביולי 2013, בבוקר שבו הממשלה הצביעה על תחילת המשא ומתן עם הפלסטינים ועל שחרור האסירים, התראיין פרי לוואלה! חדשות ואמר: "כמי שראה את התהליך שעבר יצחק רבין בשנות טרום אוסלו, יש לי תחושה, סוג של התרשמות, שבנימין נתניהו עובר את אותו תהליך". בשעה ששרים מהליכוד ומהבית היהודי תקפו את חידוש השיחות, פרי הסביר כי התנהלותו של נתניהו "מעידה על רצינות". בתוך ישיבת הממשלה הוא חזר על הדברים והביע הערכה לאומץ לבו של נתניהו.

הגיבוי של פרי היה חשוב לראש הממשלה מכיוון שהרוב המכריע של האסירים הפלסטינים שהחליטה הממשלה לשחרר נעצרו בימיו של פרי בשב"כ. את חלקם הוא הוביל באופן אישי לחדר החקירות. כאשר פרי נחשף לראשונה לשמות האסירים שעתידים להשתחרר, הוא הגיב בזעם מכיוון שידע היטב אילו נזקים הם גרמו. עם זאת, לאחר שנתניהו החליט "ללכת על זה", גיבה אותו ראש השב"כ לשעבר נחרצות. "זה לא נבע מאיזו משאלת לב, או הושפע מנאום בר אילן. האמונה שלי שהוא בשל למהלך רציני התבססה על שיחות ארוכות עם אנשים בסביבתו, עם ציפי לבני וגם אתו", הסביר השבוע פרי.

הגיבוי של פרי לנתניהו נמשך גם כשהמשא ומתן עלה על שרטון. במרץ האחרון, כשהיה ברור שהשיחות בדרך לפיצוץ, אמר פרי בריאיון ל"ישראל היום" דברים שהרגיזו לא מעט משותפיו במחנה השלום: "יש לנו פרטנר קשה. אין כמעט קושי שהפלסטינים לא עורמים במשא ומתן. נתניהו מתעקש על נושאי ביטחון ועל אי-הסכמה לשיבת פליטים. אלו דרישות לגיטימיות לחלוטין".

בריאיון השבוע נשאר פרי נאמן לדבריו. "אני אומר באחריות שעיקר האשמה לפיצוץ השיחות מוטל על אבו מאזן", אמר פרי. "התכנית לעימות בזירה הבינלאומית הייתה קיימת אצלו במגירה. הבעיה היא שנתניהו, בהתנהלותו לאורך השיחות, עזר לו מאוד להוציא את התכנית הזו מהמגירה. אבו מאזן אשם יותר בפיצוץ, אבל בגלל ההתנהלות של נתניהו, העולם מטיל את האשמה על ישראל".

פרי התריע בזמן אמת על האפשרות שהפלסטינים יפוצצו את השיחות, ואילו העולם יאשים את ישראל. בכמה הזדמנויות הוא הזהיר כי התעקשותו של נתניהו להצמיד גל בנייה בהתנחלויות לכל אחת מפעימות שחרור האסירים פוגעת בישראל. בסוף הדרך, כשהתפוצץ התהליך, רוב מדינות העולם, ובהן ארצות הברית, מצרים וירדן, אכן הצביעו על הבנייה בתור הגורם העיקרי לכישלון והפחיתו מאחריותם של הפלסטינים.

דוגמה נוספת שעליה הצביע פרי לאופן שבו ההתנהלות הטקטית של נתניהו סייעה לאסטרטגיה הפלסטינית קשורה לשחרור האסירים הפלסטינים. הפעימה הרביעית של שחרור האסירים הייתה אמורה לצאת לדרך בסוף מרץ, אבל עם התקרבות המועד נוצר משבר. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן סירב לדון בהארכת המשא ומתן לפני שישראל תודיע על שחרור האסירים, ואילו נתניהו סירב להתקדם בנושא האסירים לפני שאבו מאזן יסכים להאריך את השיחות.

פרי הציע לנתניהו לנקוט יוזמה: "הצעתי לכנס את ועדת השרים לנושא האסירים לדיון בפעימה הרביעית. לא היינו צריכים לקבל החלטה, אבל די היה ש-24 שעות לפני המועד היינו מכנסים את הוועדה, מזמינים את נציגי השב"כ ומעדכנים אחר כך את הפלסטינים ואת האמריקנים – זה היה משדר רצינות. אני מאמין שאפשר היה להשיג הארכה, וגם אם לא, לפחות היינו מקשים על הצד השני להטיל עלינו את האשמה". הצעתו נדחתה. יתרה מכך, כעבור יממה הודיע משרד הבינוי והשיכון בראשות השר אורי אריאל על הקמת 708 יחידות דיור מעבר לקו הירוק בירושלים. זמן קצר לאחר מכן הודיע אבו מאזן על צירוף פלסטין ל-15 אמנות בינלאומיות. הנרטיב שהתקבע ברוב העולם היה שהעיכוב של ישראל בשחרור האסירים, לצד הבנייה בירושלים, הוביל לכישלון המשא ומתן.

"אני לא מקל מחומרת מעשיו של אבו מאזן. אני גם לא בא לומר שאם היינו מכנסים את הוועדה בזמן הוא בהכרח היה נוהג אחרת", אמר פרי, "אבל זה בוודאי היה מקשה עליו, וחשוב מכך, זה היה מאפשר לנו לומר בכנות שפעלנו לפתור את המשבר". לדברי פרי, בשורה התחתונה נתניהו שיחק לידיהם של הפלסטינים – החל מסירובו להציג מפות במהלך השיחות, דרך התעקשותו בנושא הבנייה ועד להתנהלות בנושא הפעימה הרביעית של האסירים. "ישראל הצטיירה כסרבנית שלום כי האיש העומד בראשה לא התנהל ברגעים המכריעים כמנהיג", אמר.

את הביקורת על התנהלותו הטקטית של נתניהו במהלך המשא ומתן פרי כמעט שלא הביע באותה תקופה בפומבי. פרי טוען בדיעבד שלמרות השגיאות של נתניהו, באותה עת הוא עדיין האמין שראש הממשלה מסוגל להפתיע. "נתניהו מבין את המשמעויות העמוקות של הסכם ואת הסכנה של מדינה דו-לאומית", אמר פרי. "הבעיה היא בקבלת החלטות. אני כלל לא מדבר על פינוי התנחלויות – הוא לא היה מסוגל לקבל אפילו החלטה טקטית בנושא הבנייה".

בחורף שעבר, בשיאו של המשא ומתן, הזהיר פרי בכמה ראיונות כי אם השיחות ייכשלו, יפרוץ גל אלימות. שלושה חודשים אחרי שנגמרו השיחות, התחזית הקודרת התממשה. אנשי חמאס חטפו ורצחו את שלושת הנערים בגוש עציון, קיצוניים יהודים רצחו את מוחמד אבו חדיר, ואז הגיע מבצע "צוק איתן". בישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני במהלך המבצע, שלרבות מהן הוזמן במעמד משקיף, הוא גיבה את הצעדים ה"אחראיים", לדבריו, של ראש הממשלה ושל שר הביטחון.

גם כיום, למרות המאבק להפלת נתניהו, פרי משבח את האיפוק שהפגין ראש הממשלה במהלך המבצע. הוא גם מתעקש כי העובדה שיש עתיד ומפלגתה של לבני נשארו בקואליציה לאחר כישלון המשא ומתן התבררה כקריטית במהלך המבצע משום ששרי המפלגות הללו תמכו בקו המתון והזהיר של נתניהו וסייעו לו לחסום הצעות מרחיקות לכת. "גם בזמן המבצע היו לי הסתייגויות טקטיות מדרכו של נתניהו, אבל גיביתי אותו בתקשורת ובקבינט", הוא הסביר. "הוא בלם הצעות לא טובות שבאו מכיוון ליברמן ובנט. התרשמתי לחיוב מהנכונות שלו לשמוע עמדות מתונות ומאופקות יותר".

הגיבוי העקבי של פרי יצר הערכה הדדית בינו לבין נתניהו, שנהג לפנות אליו בכינוי "יענקל'ה" ולציין את תמיכתו בשיחות רקע עם עיתונאים. עם זאת, דווקא המבצע בעזה, שבמהלכו תמך פרי בראש הממשלה גם בימיו הקשים ביותר, יצר קרע ביניהם. "ההתפכחות שלי הגיעה ב'צוק איתן'", אמר פרי. "נוצרה שם הזדמנות אדירה שרק חיכתה שנאסוף אותה, ונתניהו – מסיבות פוליטיות, אישיות, פסיכולוגית – פשוט לא רצה".

בעיצומה של הלחימה הקשה, אחת מנקודות האור היחידות הייתה תגובתן של מדינות ערב לאירועים. מצרים האשימה בגלוי את חמאס באחריות להרס בעזה. מלך סעודיה קרא לעצור את ההרג, אבל לא התייחס לישראל או האשים אותה במצב. כלי תקשורת ערביים חשובים התבטאו בחריפות נגד חמאס, ומאחורי הקלעים הועברו לירושלים מסרים חיוביים מכמה מדינות באזור. אבו מאזן, מצדו, כינה את בכירי חמאס "סוחרי דם". ההתרחשויות הללו גרמו לנתניהו להתחיל לדבר על מושג ערטילאי ולא ברור - "אופק מדיני חדש".

פרי זיהה בדבריו של נתניהו הזדמנות. כבר שנים, עוד לפני כניסתו לפוליטיקה, הוא מנסה לקדם בקרב ההנהגה בישראל את הגישה האזורית, שלפיה על ישראל לפתוח במשא ומתן רציני עם מדינות ערב המתונות לצד השיחות עם הפלסטינים. ההיגיון שבבסיס הגישה הזאת הוא פשוט: הסוגיות הקשות של הסכסוך, כגון ירושלים, הפליטים והסדרי הביטחון, לא ייפתרו ללא מעורבותן של מדינות חשובות באזור כמו ערב הסעודית, ירדן ומצרים. המדינות הללו יכולות מצד אחד לתת גיבוי למנהיג פלסטיני שיחליט לעשות ויתורים, ומצד שני להציע רווח מדיני, ביטחוני וכלכלי אדיר לישראל.

פרי שוחח עם נתניהו בכמה הזדמנויות על הגישה האזורית. הוא לא היה הראשון שהציג לו את יתרונותיה – בממשלה הקודמת היו אלה השרים אהוד ברק ודן מרידור שניסו להזיז אותו בכיוון הזה, ונכשלו. כשנתניהו אמר בזמן הלחימה בעזה שעמדתן המפתיעה של מדינות ערב מהווה פוטנציאל לשלום, פרי הרשה לעצמו שוב לפתח תקוות, רק כדי להתבדות פעם נוספת.

הוא גיבש תכנית עבודה מדינית ליום שאחרי המבצע, המתבססת על העמקת שיתוף הפעולה עם מדינות ערב המתונות. הוא העביר את התכנית לנתניהו בעיצומם של המגעים להפסקת אש, מודפסת על שני עמודים בשפה תמציתית ובהירה. השלב הראשון של התכנית כלל גיבוש הפסקת אש יציבה במעורבות מדינות ערב ובאופן שישרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. השלב השני כלל כינוס ועידה אזורית בנושא עזה, בהובלת מצרים וערב הסעודית, ובמהלכה תעלה ישראל את דרישותיה בנושא הביטחון והפירוז, דרישות שזכו לגיבוי מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי.

השלב השלישי בהצעתו של פרי כלל ועידה אזורית מצומצמת יותר, שתוקדש לחידוש המשא ומתן הישראלי-פלסטיני, אבל הפעם במקביל לשיחות עם מדינות ערב. שילוב של שני המהלכים הללו יכול היה להוביל, לטענתו, להחלשת מעמדו של חמאס, לשיקום יחסי האמון בין ישראל לרשות הפלסטינית הנמצאים בשפל קשה, ולהתנעתה של הידברות היסטורית בין ישראל למדינות ערב.

אחת הנקודות החשובות ביותר בתכניתו של פרי הייתה העובדה שהיא לא כללה תאריך יעד מוגדר, בניגוד למשא ומתן באורך תשעה חודשים שהובילו האמריקנים. "ההתעקשות האמריקנית בנושא הזמנים הייתה טעות. משא ומתן כל כך קשה לא צריך להתנהל עם סטופר. הדבר החשוב הוא ליצור אמון, ואז מרכיב הזמן הופך לפחות לחוץ", הוא הסביר. "ישראל צריכה להיראות רצינות – להגביל את הבנייה בהתנחלויות, לדבר על מפות, ובמקביל לחזק את האחיזה בגושי ההתיישבות, למשל לסלול כבישים המחברים אותם ללב הארץ. ברגע שאתה מראה רצינות, אתה יכול לומר לצד השני בכנות שזה משהו שיארך שנים, לא חודשים. אבל זה בסדר כי יש התקדמות".

התכנית של פרי הייתה תפורה למידותיו של נתניהו. היא התבססה על שיתוף פעולה הדוק עם מדינות ערב, הדגישה את נושא הביטחון, ואפשרה לישראל להרוויח זמן. הבעיה היחידה הייתה שהיא גם דרשה מראש הממשלה להפגין בפומבי מחויבות אמיתית לפתרון שתי המדינות בצורה נחרצת יותר מבעבר. לא עוד הצהרות חלולות ומשיכת זמן, אלא דיון אמיתי על כל הסוגיות. נתניהו מעולם לא השיב לפרי על הצעתו. הוא גם הפסיק לזמן אותו לישיבות הקבינט, אף שבמהלך "צוק איתן" הוא הוזמן כמעט לכל הדיונים. מיד לאחר המבצע חתך ראש הממשלה ימינה וחזר לדבר כמו נתניהו של שנות ה-90.

"בזמן 'צוק איתן' אבו מאזן הפך להיות חביב הקבינט. כולם דיברו על איך הוא יכול לתרום בעזה. עכשיו תוקפים אותו ללא הרף", סיכם פרי את השינוי שחל לאחר המבצע. על המצב הנוכחי בעזה הוא מסתכל בדאגה. ישראל לא השיגה פירוז, לא קידמה את השיקום ולא יצרה פריצת דרך עם מדינות ערב. "ההזדמנות ההיסטורית הוחמצה", הוא קבע. "המצב הנוכחי מקרב אותנו לסבב אלים נוסף. הם חטפו מכה קשה, אבל מניסיוני רב השנים עם חמאס, כושר ההתאוששות שלהם הוא מהיר יותר מהזיכרון הציבורי שלנו. לכן העניין של לחזור למסלול מדיני, והפעם ברמה אזורית, הוא קריטי עבור מדינת ישראל".

פרי איבד כל תקווה לגבי נתניהו, אבל בימים האחרונים הוא אופטימי מאוד לגבי האפשרות להחליף אותו. "ההליכה לבחירות הייתה צעד חסר אחריות, שפגע ברפורמות חיוניות לטובת האזרחים", הוא אמר, "אבל המשימה עכשיו היא להחליף את נתניהו. כאשר יהיה ראש ממשלה מגוש המרכז, יצפו לו משימות לא פשוטות. בראש ובראשונה, לשקם את היחסים עם ידידותינו בעולם, שנפגעו קשות, ובמקביל, לחתור לתהליך מדיני אזורי שיכלול את השיחות עם הפלסטינים".

ואם נתניהו בכל זאת ינצח – אתה יכול להתחייב שלא תחזרו על הטעות?

"אנחנו משוכנעים שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה. אם יתברר שטעינו, אני לא ממליץ ליאיר לקיים חרמות. עם זאת, אם נגיע למצב כזה, נצטרך לדרוש דרישות יותר קונקרטיות, עם סימני קריאה. אני מקווה שזה לא יקרה".

במבט לאחור, הברית עם בנט הייתה מוצדקת?

"לעיתוי שבו הלכנו יחד לממשלה, לחודשים הראשונים, זה היה מוצדק. זה אפשר לנו לקדם רפורמות ומהלכים חשובים. אני אמרתי באופן גלוי בתקשורת באותה תקופה שכאשר יגיע רגע הכרעה מדיני, יהיו שינויים. קיוויתי שראש הממשלה יוביל אותנו לשם. לצערי, רגע ההכרעה הזה מעולם לא הגיע".

לפניות לכתב: amir.tibon@walla.co.il