(תיעוד: לוחמי הימ"מ מחסלים את רוצחי הנערים)
אם מישהו בעזה קיווה שחמאס יגיב לחיסול של רוצחי שלושת הנערים אתמול (שלישי) במטח רקטות קטלני, ציפתה לו אכזבה קשה. שעות ספורות לאחר שהרגו לוחמי הימ"מ את מרואן קוואסמה ואת עאמר אבו עיישה, הודיע צוות המשא ומתן מטעם חמאס לשיחות הלא ישירות עם ישראל בקהיר כי במחאה על החיסול יעוכבו השיחות לשלוש שעות. ללא ספק תגובה הולמת. אבל גם פריצת דרך בשיחות אין, ומצבם של תושבי הרצועה לא השתפר ולו במעט.
לקריאה נוספת:
חשש בעוטף עזה: חמאס יחדש את הירי בראש השנה
גורם מדיני: חמאס משקם את המנהרות ואת מאגר הרקטות
"אל תעצבן אותי!": שיחת הזעם של אבו מאזן עם חמאס
זה חמאס שלאחר המלחמה. הוא מפזר לכל עבר הצהרות מגוחכות על ניצחון והישגים, אך בפועל לא קרה דבר. הים אמנם לא אותו ים, כי לדייגים של עזה מותר לצאת לדוג במרחק של שישה מייל ימי (במקום שלושה), אך מעבר לכך, כשם שיצא חמאס למלחמה נגד ישראל באמצעות החטיפה של נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, כך הוא מוצא את עצמו בחזרה באותה נקודה כמעט: אין הסרה של המצור, אין שחרור אסירים, אין נמל ימי ואין שדה תעופה. מנגד, המצב ההומניטרי בעזה גרוע בהרבה, והתושבים העזתים - שמנסים לשמור על אופטימיות - מבינים לאט לאט שהבתים שלהם שנהרסו לא צפויים להיבנות מחדש בזמן הקרוב.
כמעט חודש חלף מסוף המלחמה ושום בית בעזה לא נבנה. הרשות, ישראל וחמאס הגיעו להבנות מסוימות בנוגע להכנסת חומרי בנייה, אך בפועל לא נרשמה תזוזה. גם נושאים מדיניים עקרוניים מעכבים את השיקום. הרשות דורשת מחמאס לוותר על שלטונו ברצועה לחלוטין, והארגון כמובן מסרב לכך. לעת עתה התסיסה אינה מופנית כלפי חמאס אלא בעיקר כלפי ישראל. הציבור העזתי אוהד ברובו את רעיון "ההתנגדות", אולם הצרה של חמאס היא שעזתים רבים תומכים בהתנגדות, אך לא בהכרח מבית היוצר של הארגון.
יתרה מכך, בשטח כבר ניתן להרגיש ולשמוע את ניצני התסכול. כך לדוגמה, בבתי ספר שהפכו למקלטים עבור עשרות אלפי מחוסרי הבתים, נרשמו בימים האחרונים תגרות קשות בין משפחות התלמידים שרוצות שהלימודים בבתי הספר יחודשו, לבין דיירי המקום שאינם מוכנים לעזוב. החשש הגדול של חמאס כרגע הוא מהגשם. כאשר יחלו לרדת על רצועת עזה הממטרים הראשונים מאז "צוק איתן", התסכול העממי צפוי להפוך ממצומצם ומנומס לבוטה, נרחב ואלים יותר.
כאן בעצם הדילמה של חמאס. מצבו הצבאי אינו מזהיר, בלשון המעטה. הצמרת המדינית שלו מבהירה שאינה רוצה בעוד סבב אלים בעזה, אלא בשיחות עם ישראל ועם הרשות. עם זאת, המשך המצב הקיים עלול להוביל להידרדרות בתמיכה בו, והפופולריות שהשיג במהלך המלחמה תיעלם כלא הייתה.
בצמרת הצבאית של הארגון יש כיום לא מעט אישים שתומכים ברעיון של חידוש הירי, גם אם לא באופן מסיבי, אלא בטפטוף, באופן שיספק תזכורת כואבת לישראל על הצורך בשיקום מידי של עזה. לעת עתה ידה של הזרוע המדינית ומתנגדי ההסלמה על העליונה, אך בכל יום שחולף ללא שיקום של הרצועה, נוטים המאזניים דווקא לטובת בכירי עז א-דין אל-קסאם. אף שבישראל, כמו גם בעזה, מעריכים ששום צד אינו רוצה באמת במלחמה כוללת, יש לזכור שאלה גם היו ההערכות לפני 12 ביוני, יום החטיפה, ואפילו מיד לפני תחילת מבצע "צוק איתן".
לפניות לכתב אבי יששכרוף: aviissacharoff@walla.com