לא לפגוע ברוב השפוי

סקר שנערך לאחרונה ב"גיאוקרטוגרפיה" חשף זעם עצום בקרב הציבור היהודי, על ערבים שהביעו, באופן בוטה, שטנה כנגד חיילי צה"ל, ומאליו אי-נאמנות למדינה. כשני-שלישים באוכלוסייה היהודית מדברים היום, כתוצאה מכך, על הדרת יישובים ועסקים ערביים ומאיימים בהחרמה של רשתות שלא תפטרנה עובדים ערבים שלהם, אשר התבטאו כך.

זהו רגע שבו ראוי להתריע ולעורר את הציבור היהודי בארץ למודעות, לחשיבה שקולה ולאיפוק, נוכח המצב הרגיש מאוד שרוב האוכלוסייה הערבית בישראל מוצא עצמו בתוכו. ממחקרים קודמים שערכנו מצאנו כי כשני-שלישים מהאוכלוסייה הערבית, הם אזרחים נאמנים למדינה, המעוניינים להשתלב בכלכלה ובהוויה הישראלית. אולם רוב ערבי זה נתקל בשליש לערך של האוכלוסייה הערבית, שהוא אלים וקיצוני - מונהג ומוסת על ידי מנהיגות השטנה הפוליטית, המסורתית.

זהו רגע נפיץ במיוחד בקרב ערביי ישראל - אשר מאיים להשיג לאחור מערכת הישגים חיובית מאוד, ומתפתחת, של שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים בישראל. אי לכך, התנהגות הרחוב היהודי כלפי הציבור הערבי והכלכלה הערבית, חשובה עכשיו במיוחד, למען שלום המדינה. ראוי לעודד, ולא להעניש כלכלית, את הרוב הערבי המתון, הנאמן למדינה, ולהוקיע ולפגוע, בכל דרך חוקית, במיעוט האלים, מייצר המהומות.

המנהיגות הפוליטית הערבית, המסורתית, אשר מעולם לא השמיעה מילה טובה על המדינה, מנמקת ככלל את התנהגותה בטענה ל"אי-שוויון" שהמדינה נוהגת כביכול ביחס לאוכלוסייה הערבית. כ"הוכחה" לכך, היא מציגה נתונים על קשיי השתלבות של ערבים בתעסוקה - אי קבלת ערבים לתפקידים מסוימים, פערי הכנסה, וכל הכרוך באלה. יש לדחות טענות אלו מכיוון שההשוואה הנכונה בין יישובים יהודיים וערביים בישראל - בתחומי הכלכלה, התעסוקה והרווחה הכלכלית, צריכה לקחת בחשבון צרוף של שתי עובדות עיקריות:

ראשית, רוב היישובים הערביים נמצאים בפריפריה, בעיקר בצפון המדינה - אחדים בסמיכות לגוש דן, ומיעוטם בדרום. כאלו הם, נצרת, סחנין, ורהט. על כן, השוואה רלוונטית בינם לבין יישובים יהודיים, צריכה להתייחס ליישובים שווי גודל לערך, הנמצאים גם הם באותן פריפריות עצמן, כגון: צפת, בית שאן ואופקים.

נתוני השוואה כזו מדגימים אכן את הידוע ומוסבר על ידי כל תורת כלכלה - שכל פריפריה, בכל מדינה, היא אזור של חולשה יחסית כלכלית וכך גם בישראל. מערכות החינוך בפריפריה סובלות מנחיתות, באמצעים ובכוח הוראה מצטיין, שאינו מגיע לרוב לפריפריות. על כן, בכל יישובי הפריפריה, ערבים כיהודים, נמוכות יותר רמות ההשכלה וההשתכרות הכלכלית מהרמה הכול-ישראלית.

תוסיפו לכך גורם קריטי נוסף: חוסר שליטה סבירה בשפה העברית, של חלק גדול באוכלוסייה הערבית. על פי סקר שערכנו, כ-35% מהאוכלוסייה הערבית הבוגרת מודים בכך. ולפניכם, תיאור מובהק של דרך ההיווצרות של מרכיב האטה קריטי ביכולת ההשתכרות של מבוגרים באוכלוסייה הערבית.

אשמה בלעדית בהיווצרות מצב זה היא אותה מנהיגות ערבית, שונאת ישראל, אשר דרשה וקיבלה, מערכת חינוך נפרדת, שתתנהל "בשפה הערבית וברוח האיסלאם", במקום השתלבות במערכת לאומית, דוברת עברית, המתנהלת ברוח מודרנית של קידמה מדעית.

אני מרבה לעבוד עם אוכלוסייה ערבית ויישובים ערביים, ושומע בשנה האחרונה קולות מתרבים, בניצוחם של צעירים ערבים משכילים, המדברים על "הקמת מפלגה חדשה": כזו הדוגלת בהשתלבות פרודוקטיבית ונאמנה לישראל ונגד המשך ההשפעה של מנהיגות השטנה לישראל. בסקר שערכנו בקרב האוכלוסייה הערבית, השיבו 63% כי אם תקום מפלגה כזו, יצביעו עבורה, כולל כאלו אשר נמנעו עד כה מהשתתפות בבחירות.

לכן, הציבור הישראלי צריך לגלות היום איפוק והבנה, ולסייע למנהיגות ערבית אלטרנטיבית, נאמנה למדינה, להביא לעידן של התחדשות והתערות חברתית וכלכלית של הרוב הערבי השפוי בהוויית המדינה.

הכותב הוא נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד