המאבק המתוקשר של השבועות האחרונים בין סיעות הבית ויש עתיד, סביב סוגיית מתן נקודות זיכוי במס הכנסה להורים בני אותו המין, הדגיש את קולם של האבות הגאים, שנשמע באופן ברור שכזה רק בחודשים האחרונים. הומואים המעוניינים להפוך להורים יכולים לעשות זאת בשלוש דרכים מרכזיות: הורות משותפת, אימוץ ופונדקאות. כל אחת מהדרכים טומנת בחובה מורכבויות, יתרונות וחסרונות. במציאות הישראלית של היום, יש כבר אלפי ילדים לאבות גאים שהחוק הישראלי טרם התאים עצמו לצרכיהם.
בחודש שעבר, שלחה ח"כ סתיו שפיר (עבודה) לשרים הרלוונטיים מסמך המפרט 12 נקודות מרכזיות הניתנות לתיקון בתחום הסמכות של מספר משרדי ממשלה, כדי להקל על בעיותיהן של המשפחות הללו - גם ללא צורך במאמצי חקיקה ראשית, שעלולים לגווע בהליכי החקיקה הסבוכים. התיקונים הללו דחופים למען ילדי האבות הגאים. הנה כמה דוגמאות פשוטות.
כהן, גרמן, סער ופירון - לטיפולכם
נתחיל מנושא האימוץ: זוגות גברים לא מוכרים כזוג בבואם לאמץ ילדים בישראל, וכך הם נדחקים לסוף התור של הממתינים לאמץ. לשמחת כולם, אין תינוקות רבים בני אימוץ בישראל, וכך למעשה נגזלת זכותם של זוגות הגברים לאמץ ילד. שר הרווחה, מאיר כהן, יכול - ללא חקיקה מיוחדת - לשנות בהחלטה את התקנות כך שתופסק אפליית הגברים באימוץ, ובכך להעניק בית חם ואוהב לכל הילדים הזקוקים לו, תוך התייחסות שוויונית לזוגות הגברים.
נעבור לסוגיית הפונדקאות: בגלל העדר האפשרות הפרקטית לאימוץ ילדים, רוב זוגות הגברים פונים היום לפונדקאות כאפשרות המועדפת להבאת ילדים לעולם. החוק הישראלי המסדיר פונדקאות מאפשר רק לזוג שהם "גבר ואישה" להיעזר בפונדקאות בארץ. שרת הבריאות, יעל גרמן, החלה בהליכים מבורכים לשינוי חוק הפונדקאות, כדי לאפשר גם לגברים יחידנים ולזוגות גברים נגישות לפונדקאות בארץ - אך עד להשלמת הליכי החקיקה הארוכים, נכון יהיה לשנות את פרשנות החוק בתקנות, כך שהמונח "גבר ואישה" יפורש באופן רחב יותר, התואם לשינויים במבנה המשפחה בישראל.
ועוד בנושא הזה - עקב חוסר הנגישות לפונדקאות בישראל, פונים מאות גברים בשנה למדינות זרות המאפשרות להם להיעזר בפונדקאות. כאילו לא די בהליך היקר, המורכב והמרוחק שעוברים גברים אלו, שכל חטאם הוא רצונם להרחיב את התא המשפחתי שלהם - באה מדינת ישראל ומציבה חומת קשיים ביורוקרטיים בפניהם, בדרכם חזרה לארץ. הליכי ההכרה באב או באבות הגאים עלולים להימשך בין שנה לבין שלוש שנים וכוללים הופעות בבתי משפט, שכר עורכי דין, בדיקות רקמות ובקשות לצו אימוץ (בנושא זה הסכימה לאחרונה המדינה להקלה - לכאורה בלבד - להמרת הליך האימוץ בהליך לקבלת צו הורות פסיקתי, אף שאין כל הבדל מהותי בין שני תהליכים אלו פרט לשמם). שר הפנים, גדעון סער, יכול - אם רק ירצה - לשנות את תקנות משרדו, כך שההכרה בהורים השבים מחו"ל תינתן על סמך תעודות לידה זרות ומסמכים רשמיים אחרים, ובכך לחסוך עוגמת נפש וטרטורים מיותרים מההורים הטריים.
ובנושא אחר: ילדינו גדלים במדינה בה "הומו" היא עדיין קללה נפוצה בבתי הספר, וילדים להורים בני אותו המין עדיין חשופים ללעג ולהתעללות מצד חבריהם ללימודים. שר החינוך, שי פירון, צריך לדאוג לכך שמערך הגננות, המורים והצוות הפדגוגי יעבור הכשרה מתאימה לטפל באוכלוסייה ההולכת וגדלה של ילדים להורים בני אותו המין ותלמידים להט"בים, כך שהם יגדלו בסביבה בטוחה ושוויונית. כמו כן, צריך לחייב את כלל בתי הספר לשלב את מתנדבי ארגון חושן, מרכז ההסברה של קהילת הלהט"ב, במסגרת שיעורי החינוך לקבלת האחר.
אנחנו, האבות הגאים, מאבדים את סבלנותנו במהרה. ילדינו הולכים וגדלים, וחלקם כבר מבוגרים מספיק כדי להבין את השרים ואת חברי הכנסת המסבירים בכלי התקשורת למה המשפחות שלנו לא באמת משפחות, למה אנחנו לא חשובים ולמה אנחנו לא ראויים להסדרת מעמדנו בחוק. החוקים והתקנות של מדינת ישראל משפיעים באופן ישיר על יחס החברה לקהילת הלהט"ב בכלל, ולאבות הגאים ולילדיהם בפרט. אני חושש שאנחנו עומדים בפני הסלמה בפעולות האוכלוסיות המופלות הללו, אם השרים הרלוונטיים לא יתקנו במהרה את המצב החוקי המעוות ויפעלו בכל הדרכים החוקיות והתקשורתיות למען שוויון לקהילה הגאה.
אודי לדרגור הוא יו"ר עמותת אבות גאים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il