האם תקופת היובש של הסמים עומדת להסתיים?

השבוע הפכה אורוגוואי למדינה הראשונה בהיסטוריה שעיגנה בחוק לגליזציה מלאה של מריחואנה. האירוע ההיסטורי התרחש - בצירוף מקרים סמלי שמעטים הבחינו בו - פחות משבוע לאחר שבארה"ב ציינו את יום השנה ה-80 לביטולו של "חוק היובש", שבמסגרתו אסר הממשל הפדרלי במשך כ-13 שנים על ייצור והפצת משקאות אלכוהוליים ברחבי ארה"ב. כמו ההכרה האמריקנית בחוסר התוחלת של המלחמה באלכוהול, כך גם באורוגוואי חלחלה ההבנה כי ההשפעות של המלחמה במריחואנה גרועות מהשפעות השימוש בסם עצמו.

תקופת היובש היא כבר זיכרון רחוק, אבל הלקח האמיתי מעידן זה עדיין לא נלמד - לא בארה"ב ולא ברוב מדינות העולם. את המלחמה באלכוהול החליפה - ביתר שאת – המלחמה בסמים, שגובה מחירים כבדים וכואבים בהרבה ברחבי העולם. מדינת ישראל אימצה אף היא בחום מדיניות של איסור, פיקוח ואכיפה בלתי מתפשרים נגד ייצור, הפצה ושימוש בסמים. מדי שנה נפתחים בישראל בין 20 אלף ל-30 אלף תיקים פליליים הקשורים לעבירות סמים, רובם המכריע בגין אחזקת סמים לשימוש עצמי. הנזקים הכלכליים של המלחמה בסמים למשק הישראלי הם עצומים ומוערכים במיליארדי שקלים, כולל הפסדים בהכנסות ממסים, השקעה במשאבי אכיפה פלילית ואובדן מימוש פוטנציאל ההשתכרות של אזרחים שנתפסו בעבירות סמים שונות.

אבל העוול האמיתי שגורמת המלחמה בסמים היא בפגיעה הבלתי-נתפסת בחירויות אזרחיות. עבירות סמים הן ה"פשע ללא קורבן" האולטימטיבי: מדי שנה עשרות אלפי אזרחים נרדפים, נעצרים ונכלאים בשל שימוש או סחר בסמים, למרות שלא כפו דבר על איש ומבלי שקורבן כלשהו ביקש סעד מרשויות החוק. פשעים אמיתיים שקשורים לסמים מתרחשים לרוב מכיוון שהסחר בהם אינו חוקי, ועל כן נשלט על ידי גורמים עבריינים ואלימים. זאת ועוד, השוק השחור יוצר באופן מלאכותי מחירים גבוהים מהשווי הריאלי של הסמים, ודוחף משתמשים נואשים לבצע פשעים כדי לממן את ההתמכרות שלהם.

סוכני המלחמה בסמים מפעילים תעמולה נמרצת ומסע הפחדות נגד לגליזציה, בניסיון ליצור דמוניזציה מוחלטת של סמים באשר הם - ממריחואנה עד לסמים קשים יותר. אבל האמת על השימוש בסמים היא פחות דרמטית מכך. במציאות, הרוב המכריע של אנשים שהתנסו בסמים ויתרו על השימוש בהם בסופו של דבר, או שהפחיתו משמעותית את צריכת הסמים שלהם. אנשים רבים משתמשים בסמים בצורה אחראית ומצליחים לנהל חיים נורמטיביים. נכון, תמיד יהיה מיעוט שיפתח התמכרות הרסנית לסמים, אך אין זו סיבה מוצדקת להטיל וטו גורף על סמים ולפגוע בכך ברוב המשתמשים שמסוגלים ליהנות מהם בלא גרימת נזק משמעותי כלשהו לעצמם או לזולת.

מעדויות ממדינות אחרות מלבד אורוגוואי שנואשו מהמלחמה בסמים ובחרו במדיניות שונה, עולים יתרונות רבים לשינוי הגישה המסורתית והרווחת בעולם. בפורטוגל - המדינה היחידה באירופה שהנהיגה דה-קרימינליזציה (אי-הפללה) לכל סוגי הסמים לשימוש עצמי - מספר ההדבקות באיידס ומקרי המוות שנגרמו כתוצאה משימוש בסמים פחתו ב-50%, ומספר המשתמשים בקרב בני נוער קטן משמעותית. בהולנד - שנוקטת מדיניות סובלנית כלפי מריחואנה וסוגי סמים אחרים - שיעור המתבגרים שמתנסה בסמים נמוך מזה של ארה"ב.

הדרך ללגליזציה כללית של סמים בארץ עוד רחוקה, אבל זה הזמן ללמוד מהמדינה הדרום-אמריקנית הקטנה שהכריזה השבוע על שינוי תפיסה מהפכני. גם בארה"ב ניכרים סימנים של שינוי, עם הלגליזציה של תעשיית הקנאביס במדינות וושינגטון וקולורדו. 80 שנה לאחר הכישלון המהדהד של "תקופת היובש", הגיעה סוף כל סוף השעה ללמוד את לקחה המרכזי: אין זה מתפקידה של מדינה להגן על אזרחיה נגד רצונם מפני הרגליהם המגונים והמזיקים (לכאורה). כל ניסיון לעשות כן ינחל כישלון חרוץ תוך פגיעה קשה בחירויות אזרחיות. חברה חופשית מאפשרת לפרט לקבל החלטות אוטונומיות על גופו ונפשו, גם אם מדובר בבחירות שנראות מגונות בעיני פוליטיקאים.

ד"ר אמיר שני הוא מומחה לאתיקה בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון, וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il