"הפלישה החרדית" - צמד מלים זה, הפותח את תשדירי הפרומו לתכנית החדשה של מיקי חיימוביץ' בערוץ 2, הוא עוד אירוע בשטף האירועים הכללי, המצביע על מגמה מתמשכת של התרופפות ריסונים, ליבוי פחדים ושנאת חרדים.
בניגוד לרבים בשמאל הישראלי, אני אוהב חרדים - אשכנזים כספרדים. לעתים תכופות אני מטייל במאה שערים, נפעם מנכונותם לחיות בצמצום ובעוני למען אמונתם, ומדבקותם במנהגי אבותיהם. המסירות, ההסתפקות במועט, ביטול הגוף בפני הרוח, המשמעת העצמית, הכפפת האני למען האידיאה, ראיית הלימוד כתכלית החיים - אלו היו חלקי המכונה שהפכו את אורח החיים היהודי לאורך ההיסטוריה למכונת הישרדות אדירה. אלה היו גם המכלולים שהניעו את מכונת החיים של החלוצים שבנו את הארץ - מאז דונה גרסיה נשיא שפעלה לחידוש היישוב היהודי בטבריה; דרך בניית היישוב היהודי המחודש בצפת לאחר חורבנו ברעידת האדמה ב-1837, ובניית "מחנה ישראל", השכונה הראשונה מחוץ לעיר העתיקה בירושלים; ומשם לראש פינה, יסוד המעלה, נהלל, בית אלפא, גינוסר - ועד כפר עזה, שדרות ונתיבות.
הנראטיב הציוני מכוון לאיין את תרומתה המכרעת של היהדות הדתית, ספרדית ואשכנזית כאחת, לשיבת היהודים להיסטוריה. רוב מייסדי השכונות החדשות מחוץ לחומת ירושלים ויפו במאה ה-19 (מוגרבים, מזרחים, ספרדים ואשכנזים כאחד) היו דתיים אורתודוקסים; רוב מייסדי המושבות במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, שרישתו את הארץ בהתיישבות יהודית לאורכה ולרוחבה, היו שומרי מצוות.
תקימו מערך כליאה לרבבות חרדים?
אנו עדים שוב ושוב לאותה תחושת אדנות אווילית בקרב הציבור החילוני, הנושא בהגמוניה מאז תחילת המנדט הבריטי, הן ביחסו ליהדות החרדית האשכנזית הלא ציונית, הן ביחסו לציבור הלא אשכנזי, והן כלפי הציבור הלא יהודי. תחושת האדנות הזו על המפעל הציוני ומדינת ישראל, עומדת בבסיס הפיקציה כאילו בכוחנו, אנו החילונים, אם רק נרצה בכך, להכריח את החרדים לעשות דבר מה בניגוד לאמונתם.
מבחינה טכנית, למדינה אין יכולת לאכוף גיוס חובה על עשרות אלפי סרבני גיוס. היה ונקראו ולא התייצבו, מה המדינה תעשה אז? תרדוף אותם? תקים מערך כליאה חדש לרבבות אסירים חדשים שיימצאו אשמים בהשתמטות, נפקדות או עריקה? תקים משטרה ייעודית לאכיפת השירות בצה"ל? תקצה אלף תקנים חדשים לאכיפת גיוס חרדים וערבים? לא רק שאין זה מעשי, זה בעיקר מסוכן. זו תהא התחלה של סרבנות בהיקפים גדולים על בסיס אידיאולוגי ואי ציות גורף לחוקי המדינה על ידי אוכלוסיות גדולות והומוגניות. יהא זה מורד ודאי לאנרכיה. לא מלחמת אזרחים, אלא אנרכיה! כבר נאמר: "אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה" (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב.). קריאתו לפני כמה ימים של האדמו"ר מוויז'ניץ לבחורי הישיבה בחסידותו לא להתייצב בלשכות הגיוס, כאקט של אי הכרה ברשויות הצבא, מהוה אך דוגמית לאן הדברים יכולים להתגלגל.
ההשתעשעות העונתית בשנאת חרדים ובליבוי פחדים מפני התרבותם אינם מחמיאים לציבור החילוני, ולו בגלל העובדה שהם מעניקים לו פטור מהצורך להתמודד עם פגמיו ומגרעותיו שלו - ויש רבות כאלה: ההתמכרות לאורח חיים צרכני-עדרי-ריקני הסובב סביב קניות, הנחות ומבצעים - ממש "כמו באמריקה"; התפרקות המשפחה הגרעינית המקבלת ביטוי בשיעור גירושים "ברמה אמריקאית", בעליה רצופה בגיל הנישואים ובהעדפת חיי רווקות על פני חיי זוגיות (גם זה - "כמו באמריקה"); ירידה בשיעור ההתגייסות לצה"ל בקרב נוער חילוני בגוש דן; התבהמות כללית המקבלת ביטוי נרחב, החל מהאלימות במגרשי הכדורגל דרך מועדוני הלילה (ורק נזכיר את פרשת אייל גולן), וכלה בהשתוללות בכבישים ובמלחמת כנופיות בערינו בנוסח המאפיה בארה"ב. ורשימת החולאים נמשכת: עלייה מדאיגה בפערי ההכנסה, עלייה חדה בדפוסי תעסוקה זמניים במשרות חלקיות, ללא כל מחויבות של המעסיקים כלפי עובדיהם, המייצרת כאן חוסר יציבות תעסוקתית וחוסר תקווה.
טענות לאי שוויון בנטל הגיוס לצה"ל והרתחת הארנה התקשורתית בשנאה לחרדים, כמו גם בסדרה "שלטון הרב" ששודרה לאחרונה בערוץ 10, הינם תירוצים עלובים למניעת דיון כן ונוקב במגרעותיו של אורח החיים החילוני, בתרבות הצריכה ובשחיקה מתמדת של משמעות חיינו, כאן בארץ היהודים. דרוש גם דיון נוקב בקפיטליזם הישראלי בנוסחו הביביאני, ובהשפעתו ההרסנית על הסולידריות החברתית, שהיא משאב אסטרטגי העולה אלף מונים על פני גיוס בכפייה של עוד 10,000 בחורי ישיבה נטולי מוטיבציה. ובעיקר, נדרש דיון נוקב בשאלה, מה אנחנו עושים כאן? לשם מה התכנסנו כאן? מה "תוכנית הכנס" הזה? האם עלינו ארצה כדי למנגל, לצאת לשופינג ולחיות על זיעת אפם של סודאנים?
איני חף מביקורת על הציבור החרדי. המקרה של טניה רוזנבליט שסירבה לעבור לאחור בנסיעת אוטובוס מאשדוד לירושלים, מעורר דאגה. תביעתם המחוצפת להפרדת נשים וגברים בתחבורה הציבורית צריכה להיענות בלאו מוחלט. מיקוד היהדות סביב דיני ערווה וצניעות לא רק מגוחך, אלא מצביע על זיהוי גורף של נשים ומיניות, שוביניזם ופחד מנשים. ניסיונותיהם להחיל את קנאותם על המרחב הציבורי עלולים לנתץ את החישוקים המחזיקים את כולנו כאן יחד, ולמוטט את הסטטוס-קוו. כללי המשחק ברשות הרבים לא יכולים להתבסס אלא על ערכי הדמוקרטיה. החרדיות בלבושה החדש הולכת ומקצינה, תוך ניתוק גברים ממיניות, וניתוק נשים מכל מה שאינו מזוהה כמיניות. לדידי, מי שאינו חפץ להביט בבחורה חשופת כתפיים או גלוית בטן יכול להניח על עיניו כיסוי עיניים מבד. וזו לא הביקורת היחידה שלי עליהם.
ויחד עם זאת, אנא מכם, הניחו לחרדים. ספרו לנו מה בדעתכם לעשות להשוואת רמת הפיתוח והשירותים בנגב ובגליל לזו של המרכז, ולהורדת מחיר הדיור, וכיצד בדעתכם להפסיק את ההגירה הבלתי חוקית הפוגעת באופן ממאיר באופיה המוסרי של החברה שלנו, וכיצד בדעתכם לקדם את השלום באזור או להוריד את רמת האבטלה. השנאה יכולה בהחלט לחכות.
ד"ר דן אלבו הוא היסטוריון, משורר וחוקר תרבות
לכל הטורים של ד"ר דן אלבו בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il