מדי כמה חודשים מחליפה התקשורת סדר יום, זה טבעו של עולמה. גיוס החרדים לא היה כאן תמיד, וגם שר האוצר יודע שזמנו של הטרנד קצוב, והשעון מתקתק, ובקרוב הוא יפנה הכותרות לטרנד הבא. פעולות תג מחיר, שהיו במרכז החדשות לפני שהתחלנו לדבר על צווי גיוס בפאתי בני ברק, נראות היום כמו עבר רחוק. לפני כחודש הוגש כתב אישום ראשון נגד עברייני תג מחיר, ירים ידו בכנות מי שזוכר עדות בולטת לכך בכלי התקשורת המרכזיים בישראל.
מבלי לזלזל בחומרת המעשים, גם טרנד תג המחיר החל בדיוק כשנגמרו 15 דקות התהילה של קודמו במרכז השיח - הדיון על אפליית אתיופים. מדינה שלמה הזדעזעה לרגע מכך שבני העדה לא התקבלו לבתי ספר בפתח תקווה, או הופלו לרעה על רקע גזעני כשביקשו לשכור דירה בקריית מלאכי. העוולות האלה לא תוקנו, החברה הישראלית לא הבריאה מגזענות, אבל הבעיות האלה גם לא נולדו ברגע שהחל הסיקור שלהן. הסיקור, כרגיל, הגיע רק כשהציבור גרם לתקשורת להבין שהוא מיצה את זה הקיים. או להיפך.
בסוף שנת 2011 היה זה תורו של אחד הטרנדים התקשורתיים הנפיצים בשנים האחרונות: הדרת נשים. הילדה נעמה מרגוליס הפכה לנושאת הדגל בעל כורחה, כשיריקה דוחה אחת הזכירה למדינה שלמה שקווי מהדרין מפלים מדי יום אלפי נשים בישראל. במהלך השבועות הבאים פורסמו תלונות של נשים שהופלו לרעה במרחבים ציבוריים על ידי חרדים. זה קרה לפני, זה קורה גם היום, אבל חלון ההזדמנויות התקשורתי הכיר רק באלה שהגורל זימן להן השפלה בתזמון מדויק. אחת מהן הייתה דורון מטלון.
ראיינתי את מטלון לאחר התקרית, לטובת כתבה שפורסמה באתר הזה. אחרי שסיפרה את הגרסה שלה לאירועים, היא לא חיכתה לשאלות נוספות ועברה להרצות באוזניי על העצמה נשית, על הצורך לצאת נגד מי שרואה בנשים אזרחיות סוג ב', על איך זה שבחברה החרדית אישה היא כלי שרת לצורכי הגבר, ועוד שלל אמירות בומבסטיות. חלקן היו מרשימות, חלקן פופוליזם מתיש, אבל לזכותה ייאמר שהכול היה מאוד רהוט ומשכנע.
השבוע היא זכתה בתואר נערת ישראל, בתחרות שמדרגת בחורות צעירות בהתאם לאופן שבו הביקיני יושב עליהן. "אין ספק שיש ממד של צביעות כשיוצאים נגד זלזול בנשים ואז הולכים לתחרות שמבזה נשים", אומרת נועה קנטמן. קנטמן, כמו מטלון, התפרסמה באותה תקופה לאחר שהושפלה באוטובוס על ידי חרדי שדרש ממנה לעבור לספסל האחורי. "אני לא יודע מה היה המניע שלה, אבל זה בהחלט תמוה בעיניי", הוסיפה.
נחכה לטרנד הבא
למטלון הזכות לעסוק בכל תחום שתבחר, היא לא חייבת דין וחשבון לאיש. ובכל זאת, עולם המושגים של מותר ואסור לא שייך כאן ממילא. רק הקונטקסט, רק מה שלכאורה מצטייר כמוסר כפול. הרי אין הבדל גדול בין זלזול בנשים על בסיס דת באוטובוס, לבין כזה שמגיע במסווה של אור זרקורים וחוזה דוגמנות. גם אם האחד אלים והשני בהסכמה מלאה, בשניהם קיימת אותה שורה תחתונה אומללה, שמודדת נשים לפי השיטות הישנות.
להבדיל מנעמה מרגוליס, מטלון התעקשה להניף את דגל המאבק. היה לה חשוב להזכיר זאת בכל שלב של התחרות, שנתיים לאחר האירוע. אם ההשפלה נכפתה עליה באותו אוטובוס, הרי שמאותו שלב היא פעלה מבחירה לייצג את הנפגעות מהשפלת נשים. וזה בסדר, וזו זכותה, וזה היה הקלף שהיא שמה על השולחן בגאווה. בשל כך, יהיה זה אך הוגן לשפוט אותה בהתאם לאמות המידה שיצקה במו ידיה.
אלא שלצד מטלון, קיימת מידה של אשמה גם כלפינו, בתקשורת. זו שממהרת לצקצק ולפזר סתימות על שיניים רקובות מהשורש, מתוך מחשבה שהיא כלב השמירה. אבל זה לא טיפול, זה רק סטוץ מזדמן עם נושאים נפיצים שנבחרים בקפידה. שיקולי הרייטינג בטרנדים האלה הם סוד גלוי, ואולי מטלון היא בכלל קורבן שלהם. הרי אי אפשר באמת להתנגד להשפלת נשים בכותרות ראשיות, להסביר לציבור כמה מרושעת בית שמש עם המדרכות הנפרדות שלה, לביים פליאה צדקנית כשילדה מספרת שירקו עליה בשכונה חרדית - ואז לרוץ ולפמפם פרומואים לתחרות מלכת היופי.
מטלון, שמעידה על עצמה כצרכנית חדשות אדוקה, למדה מהתקשורת שהחפצת נשים תמיד מגיעה בשטריימל או במגבעת. בכל פעם שדווח על אפליה, פריטי הלבוש הנלווים האלה היו שם. במקום להפנות את האש כלפי המדירים - שקיימים גם בציבור החילוני, בגרסאות מעט שונות אמנם - האש הופנתה, כאילו כמובן מאליו, כלפי החרדים כמכלול. אחרי שהבהרנו מי הבעיה כאן, אפשר להתפנות לפריים טיים בערוץ 2 ולחוזה דוגמנות מובטח. המהפכה הפמיניסטית תחכה, לפחות עד הטרנד הבא.
לכל הטורים של אבנר בורוכוב בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il