שתי נשים אשדודיות, עולות חדשות שהתגיירו לאחר הגיען לארץ, מגיעות לבית הדין הרבני כדי להתגרש. לפתע, הן מוצאות את עצמן תחת חקירה. "את מדליקה אש בשבת? את שומרת על טהורת המשפחה? מה את יודעת על היהדות?", אלו הן חלק מהשאלות שמטיחים בהן הדיינים. במקרה הראשון מאיים הדיין על הגיורת, שאם לא תענה לא תקבל את הגט המיוחל. היא מתרצה, ובסופו של התהליך היא מקבלת להפתעתה פסק דין שמטיל ספק ביהדותה, ומכניס אותה ואת בתה לרשימת פסולי החיתון. במקרה השני הדברים מסתבכים עוד יותר, אחרי שהדיינים מחליטים שמכיוון שהאישה אינה יהודיה, אין לערוך לה גט כיון שלדידם היא מעולם לא נישאה.
לכאורה, זהו סיפור של שתי נשים שלא מעניינות את הציבור יותר מדי. אבל אם מתבוננים בהן מקרוב, ומגלים ששתיהן התגיירו בבית הדין המיוחד של הרב דרוקמן, ואת מסכת הייסורים שלהם הניע הדיין, הרב עטיא, התמונה מעט משתנה.
האישה השנייה ערערה על החלטתו של עטיא לבית דין הרבני בירושלים, שקופץ על המציאה ובהחלטתו מחליט לפסול את כל הגיורים שערך הרב דרוקמן בשנים האחרונות. סערה ציבורית פרצה, שתי הנשים עתרו לבג"צ, והרכב השופטים בראשות הנשיאה ביניש מאמץ את עמדת העותרות, ומורה למחוק את שתיהן ואת ארבעת ילדיהן מרשימת פסולי החיתון, עד לקבלת תשובות ברורות יותר מבית הדין הרבני.
מדובר בהישג של העותרות ושל הציבור הישראלי כולו. קודם כל, הוכח שוב שיש שופטים בירושלים, ושיש כתובת למי שנעשה לו אי צדק. במהלך הדיון השופטים הפגינו שליטה בחומר וגילו נחישות, כאשר התייצבו לצדן של העותרות שמיוצגות על ידי "מרכז צדק לנשים". הדרך עוד ארוכה, אך כבר עכשיו אפשר לראות בהחלטה הזו אמירה רבת משמעות לציבוריות היהודיות הישראלית. זאת לא הפעם הראשונה בה נדרש בית המשפט העליון לדון בנושא הרגיש של יחסי דת ומדינה. בדרך כלל, בית המשפט נזהר מלעסוק בסוגיה זו, אך לעתים המציאות מסובכת ולא משאירה לשופטים ברירה.
העניין נוגע לכל אחד ואחד
אז מה בכל זאת לנו ולסיפור ביטולי הגיור? אסתכן בלומר שבהטלת ספק ביהדותן של שתי הנשים הטילו הרבנים ספק ביהדותה ובלגיטימיות של כל התנועה וההוויה הציונית. הפערים העמוקים שהיו קיימים ממילא טפחו עתה למימדים מפלצתיים. לא במקרה הדיינים החרדיים סימנו את בתי הדין של הרב דרוקמן כמטרה ואת תלמידיו כקורבנות.
בשנים האחרונות, רבני הציונות הדתית פעלו בשיתוף עם המדינה הציונית ובשליחותה בנושא הגיור. אריאל שרון היה זה שמינה את דרוקמן לעמוד בראש מערך הגיור הממשלתי, והרם ראו בו, באותה תוכנית המכונה על ידי החרדים רמייה ופיקציה, כמפעל ציוני היסטורי וצדקו.
אם לא ייפתר סיפור ביטולי הגיור עכשיו, מהר מאוד כולנו נמצא את עצמנו בבירור יהדות המוני אותו יערכו החרדים לכל החילונים. הם כבר עושים את זה בבתי הקברות ובמהלך עריכת הנישואין, וזה יכול להתפשט גם ליום יום.
הנציגים שלהם בכנסת יחוקקו חוקים מתאימים, חוק השבות ישונה, ואז המדינה הציונית תחדל מלהתקיים. במקומה תקום כאן ישות חרדית שבה לחילונים לא יהיה מקום. המאבק של שתי נשים אומללות נגד החרדים הוא היסטוריה שמתרחשת מול עינינו, ובהתייחס למאבק הזה עלינו לנקוט עמדה ולבחור צד.