"הצבא המוסרי בעולם" מציג: ביזה ובזיון

לו הייתי חייל קרבי במלחמת לבנון, חשוב היה לי לדעת מהן ההנחיות של צה"ל, ומה עליי לעשות כדי שלא אגווע ברעב: האם מותר לי לבזוז אוכל מתושבים לבנונים? האם מותר לי לפרוץ לחנות ולקחת שתייה? אבל לו הייתי חייל קרבי המשרת בשטחים, אולי לא הייתי רוצה לשמוע מה אומר החוק הצה"לי היבש על ביזה, ונדליזם, התעללויות וטיוח שהפכו זה מכבר לחלק משגרת יומנו, לחלק מהיותנו אדוני הארץ בשטחים הכבושים.

הסוגיה של לקיחת אוכל ושתייה על ידי חיילים לצורך הישרדות היא סוגיה מורכבת, ואכן ישנם מקומות בעולם בהם נקבע כי היא לגיטימית בנסיבות מסוימות. אבל כשאנחנו מקיימים דיון מפולפל בשאלה הזו, בדילמה שבין חיילים רעבים לרכושם של אזרחי מדינות אויבות, אנחנו רק מוסיפים למסך העשן סביב הבעיות המוסריות האמיתיות שכרוכות בהתנהלות חיילי צה"ל. מי שלא בקיא בנתונים היבשים עוד עלול לחשוב בטעות שצה"ל כולו, עד לאחרון מפקדיו פרקליטיו ושוטריו, טרוד יומם וליל בשמירה על כבודם ורכושם של אזרחים שבשליטתו.

צריך להזכיר: בסוגיית הביזה של רכוש שאינו מזון דווקא ישנם חוקים וכללים ברורים. חוקים שלא נאכפים גורמים לחיילים לזלזל בהוראות ולשלטון החוק לקרוס. ממצאים מדאיגים של ארגוני זכויות אדם מראים כי בשטחים הכבושים יש חיילים שמבצעים עבירות רכוש שהן חמורות בהרבה מאכילת מזון שאינו שלהם. חיילים שוברים חלונות של מכוניות "על מנת לוודא שאינן גנובות"; אחרים לוקחים סיגריות מהפלסטינים במחסום; חיילים גונבים כסף מבתים שאליהם נכנסו לצורך חיפוש חשודים ועוד ועוד.

צה"ל יודע ומעלים עין, מטשטש ומתכחש. גם כאשר הביזה והעושק הופכים לנורמה במקומות מסוימים, המערכת הצבאית נכשלת בטיפול וממשיכה לטעון שמדובר במקרים חריגים, בעשבים שוטים. אלא שגם אותם היא לא עוקרת.

לאחרונה התפרסם דו"ח של ארגון "יש דין" העוסק באכיפת החוק כלפי חיילים שנטען כי ביצעו פשעים כנגד אוכלוסייה אזרחית בשטחים. בין השאר מציין הדו"ח כי מתוך 308 חקירות שנפתחו במצ"ח בשנים 2000-2007, בתלונות של ביזה, גניבה ופגיעה ברכוש, רק ב- 26 מקרים הוגשו כתבי אישום. במקרים בהם חיילים וקצינים הועמדו לדין, הוטלו על העבריינים עונשים מגוחכים.

מי שחושב שהדיון בסוגיית המזון עודנו רלבנטי בצה"ל – שיבושם לו. מערכת המשפט הצה"לית, ובעיקר התפקוד הלקוי של גורמי החקירה והתביעה, כבר קבעו את כללי המשחק האמיתיים, והם רוויים באלימות, גניבה, ביזה וונדליזם שאיש אינו נותן עליהם את הדין.

רונית פיסו היא מנהלת פרויקט זכויות האדם בעתות מלחמה באגודה לזכויות האזרח.