הניסיון "לגלגל" לפתחם של המסתננים מסודן ומאריתריאה את התגברות הפשיעה, בעיקר בתל אביב, הוא נואל ומשחק לטובת הבערת אש שנאת הזרים. טענת המשטרה, אם כך באמת נאמר על ידה, שחלקם של המסתננים מסך אירועי העבריינות בתל אביב הוא כ-40%, חסרת כל ביסוס עובדתי. כל זה בלי להמעיט מחומרת הבעיה ומתחושת אובדן הביטחון האישי מנוכחותם ההמונית ברחובות, בגנים ובאזורי המצוקה הקשים של תל אביב.
על מנת לסבר את האוזן, עד לפני שנתיים, חלקם של הזרים בפשיעה היה מינורי ביותר. מתוך כ-150,000 תיקים שבהם נחקרו חשודים מזוהים, מה שמכונה בז'רגון המשטרתי "תיקים גלויים", נפתחו כ-2,000 תיקים בלבד נגד זרים, כאשר 27% מתוכם היו על עבירת השהייה הבלתי חוקית, שאין לה ולעבריינות המדוברת דבר וחצי דבר.
טענת מזכיר הממשלה, צבי האוזר, כי ישנה מדיניות ממשלה מגובשת בנושא המסתננים, עומדת בסתירה עם המציאות, שמגלה שחלפו כבר שנתיים מאז החליטה הממשלה על הקמת הגדר בדרום ועל טיפול משלים בסילוק המסתננים מהרחובות. בפועל, מלבד הקמת הגדר החשובה בגבול ישראל מצרים, לא נעשה דבר. ממשלת ישראל ממשיכה "להשליך" לאזור המרכז אלפי מסתננים, ללא פיקוח, לרחובות הערים. די רק לשמוע את השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', ואת שר הפנים, אלי ישי, מתקוטטים בפומבי על מי אחראי על מה ומי אשם במצב, כדי להבין שלא קיימת מדיניות ולא בטיח.
עוד טענה צבועה ומתחסדת שנשמע מכיוון הממשלה, הינה הטענה על כך שההסתננות גוזלת מקומות עבודה מהשכבות החלשות, והופכת לנטל על החברה הישראלית. הפתרון שהציעה הממשלה היה להביא להחמרה בענישת מעסיקים על העסקת המסתננים, ולייצר הרתעה משמעותית שתגרום לכל מעסיק בישראל להבין שלא קיימת העבודה שבגינה יהיה כדאי לו לבצע את העבירה האמורה.
להוציא את הסודנים והאריתריאים משכונות המצוקה
הממשלות הקודמות, כמו גם הממשלה הנוכחית, עודדו בעצימת עין ייבוא המוני ובלתי מבוקר של עשרות אלפי עובדים זרים למדינת ישראל, בלחץ של מאכרים, מקורבים לשלטון, שעשו הון עתק מסחר העבדים ברישיון. מרביתם של אותם זרים שיובאו, הושלכו לרחובותינו ללא עבודה, ובמשך 15 שנה, הקימו למעשה את "מדינת התחנה המרכזית הישנה".
נכון שיש בעיה בהחזרת המסתננים מגבול הדרום לסודן ואריתריאה כרגע, וקיימת גם בעיה "בהחזרה חמה" - קרי השבתם המידית של אלה שנתפסו ליד הגבול למצרים. אני בטוח שמי שראה צילומי גופות מסתננים, מבקשי עבודה, תלויות על הגדר התלתלית, הזדעזע עד עפר. אנחנו, בני העם היהודי, לא יכולים להרשות לעצמנו את קיומם של המצבים הבלתי אנושיים בעליל הללו, כמי שחוו היסטוריה עגומה ובלתי אנושית כלפי עמנו. גם הקמת מחנה ל-5,000 איש, הומני ככל שיהיה, לא תפתור את בעיית 50 האלף הנוספים ברחובותינו, והיד עוד נטויה, עד למועד סיום הקמת הגדר.
אז מה לעשות? שתואיל נא הממשלה הזו להפסיק להנפיק למקורבים אלפי אשרות עבודה חדשות. שתדאג לאסוף את כל האלפים הרבים של העובדים הזרים, השוהים ללא היתר, אלו שהמדינה הביאה אותם הנה, ושתחזיר אותם למדינות האם החזרה שאינה כרוכה בשום הפרת אמנה בינלאומית כזו או אחרת. הם בכל הגדרה עונים לקריטריון מהגרי עבודה מובהקים, ואיננו מסכנים איש מהם בהחזרתו למדינתו.
את הסודנים, עד לכינונה המלא והנורמטיבי של דרום סודן, ואת האריתריאים יש להוציא משכונות המצוקה, לארגן אותם ככוח עבודה ולפקח על שילובם בעבודות שבגינן הממשלה מאפשרת ייבוא הגירה במתכוון, ביודעין, כך שיהוו תחליף לאותו כוח העבודה- פתרון הומני וראוי. עם סיום הקמת הגדר, הממשלה תוכל לפעול לצמצום נוכחותם של הסודנים והאריתראים בארץ, בדרך הגונה ומתוקנת. קשה? ממש לא.