חיים טופול ואריק איינשטיין נערכו לקרב הגדול. איינשטיין הפעיל כוח רב, העימות היה צמוד, אך בסופו הצליח לגבור על טופול בבניין פיקוד הנח"ל ביפו. "אריק בא להיבחן ללהקה, ואני כמפקד הלהקה בחנתי אותו. הוא היה מצחיק, שר נהדר, עשה תרגילים, חבל על הזמן. אבל אמרתי לו שיש לי בעיה, שזה לא מספיק רק לדעת לשיר ולהצחיק, אלא שאנחנו צריכים גם כאלה שיש להם כוח, כאלה שיוכלו לסחוב ארגזים, להקים במות. אז החלטנו פשוט לעשות הורדות ידיים. אמרתי לאריק שאם הוא מוריד לי את היד, הוא בלהקה. כך היה, ומאז הכל היסטוריה".
אכן חתיכת היסטוריה. להקת הנח"ל לדורותיה חוגגת 60 שנה להיווסדה. הם עישנו מאחורי הקלעים עם ראשי ממשלה שבאו לבקש אש, הופיעו בפני שבויי מלחמה, ונראה שהלהקה הצבאית היתה ועודנה אחד מסמלי התרבות שלנו, נכס חשוב שניפק את מיטב הכותבים, היוצרים, הזמרים, המעבדים והשחקנים, שעד היום גאים מאוד להגיד שהם היו שם.
המופע "קרנבל בנח"ל, חוגגים יום הולדת 60 ללהקת הנח"ל" יתקיים בחג השבועות, יום חמישי הבא, במסגרת פסטיבל חלב ודבש, בשיתוף גלי צה"ל באמפי במושב נהלל. במופע ישתתפו בין השאר כוכבי להקת הנח"ל הראשונה של שנת 1951 שבהם יונה עטרי, שמואל שי וגבי עמרני, לצד כוכבי שנות ה?60, ה?70 וה?80, שבהם ירדנה ארזי, טוביה צפיר, חנן יובל, ששי קשת, מיקי קם, מירי אלוני, אלון אולארצ'יק, שולה חן, אסתר שמיר, אפרים שמיר, שרון חזיז ואחרים.
צעקות במקום מיקרופונים
להקת הנח"ל היתה הראשונה שהוקמה בצה"ל כלהקה צבאית. קצין החינוך הראשון, זאב חבצלת, חשב שזה הכרחי לצבא, אז לקחו נערים צעירים מתוך חברי תנועות הנוער ושלפו חיילים צעירים מתוך גרעיני הנח"ל - והקימו להקה. יוסי בנאי, יונה עטרי, דרורה חבקין, שמואל שי ועזריאל פולני הם רק חלק מהשמות שהרכיבו את הלהקה הראשונה. הם שרו בשיא הפאתוס את "נאחז בכל משלט", פזמון המ"מ, וכמעט צרחו את "העיקר הוא להעיז".
ההתחלה היתה מאוד קשה. הם נדדו במשאית "השולטייס" המקפצת, שהביאה אותם לכל משלט, היאחזות ומוצב, וצרחו את השירים כי מיקרופונים לא היו אז בסביבה. התוכנית הראשונה של החבורה הצעירה והמוכשרת נראתה גם כמו שירת הברבור שלה, עד שבא חיים חפר וצעק: "מה אתם רוצים מהם? התוכנית הראשונה של הצ'יזבטרון היתה הרבה יותר גרועה".
חיים טופול הצטרף ללהקה השלישית של הנח"ל. הוא זוכר היטב איך התקבל אליה. "הייתי בסוף קורס מכ"ים של הנח"ל, וערב אחד עשינו מסיבה לבנות שסיימו כבר את הקורס שלהן. אני הנחיתי את הערב ובסיומו בא אלי קצין החינוך של החיל ואמר לי שהוא נותן לי הצבה ללהקה". טופול אומר שהם ממש לא ידעו שהם כוכבים, ורק עבדו מאוד קשה. "בכלל לא ידענו שאנחנו מוכשרים", הוא מספר בנוסטלגיה, "קרענו את התחת. הופענו כל יום, לפעמים חמש פעמים ביום. עשינו חזרות משמונה בבוקר עד שבע בבוקר למחרת.
"במבצע סיני למשל הופענו לפעמים חמש פעמים רצוף באחד המוצבים כי המפקד שם אמר לנו שהוא לא יכול להביא את החיילים בבת אחת. בהופעה החמישית שלנו אף אחד לא צחק וגם שמנו לב שהקהל לא מכיר את השירים והמילים. ניגשתי למפקד שם ושאלתי מה קורה כאן. 'אלו שבויים', הוא אמר לי, 'אתם מופיעים עכשיו בפני שבויים'.
"בלהקה שלי היו בהתחלה גבי עמרני, עדנה שביט, גליה שהפכה להיות אשתי, ואחרי זה באו גם אורי זוהר, אריק איינשטיין ואחרים", ממשיך טופול. "אני חושב שאנחנו לא היינו הלהקה ששרה הכי יפה, אלא אצלנו מי שידע לצעוק חזק ולסחוב במות היה יכול להתקבל. לא אשכח איך היינו נעמדים ליד המשאית, ובלי מיקרופונים פשוט מתחילים לצעוק בשיא הרצינות שירים, למשל 'המפקד תמיד צודק', 'בין מגל וחרב' ו'שיר ערש נגבי'".
כולם רצו לכתוב, לביים ולעבוד עם הלהקה כי זה היה הדבר הכי ישראלי. אחרי ששרו את "הורה ממטרה", טופול חשב שאפילו חקלאי ישראל לא יכולים לעשות את זה בכזאת רצינות ובכזה פאתוס כמו שחבריו ללהקה ביצעו זאת. "אחרי שקיבלתי את הפיקוד על הלהקה גייסתי כותבים בקלות יתרה", מספר טופול, "כולם רצו לעבוד איתנו, זה היה כבוד. חיים חפר, דן בן אמוץ, אפרים קישון, סשה ארגוב ומשה וילנסקי. אצלנו עוד לא היו תככים ומריבות כמו שהיה אולי בלהקות מאוחרות יותר, והיה קונצנזוס ואהדה כללית ונלהבת. אצלנו הקהל היה מעיף כאלה שלא היו מספיק מוכשרים, הסינון היה גדול מאוד".
אחרי שקישון הביא ללהקה את "סאלח שבתי", דמות שהיתה מזוהה עם טופול הרבה מאוד שנים, הגיעו גם יהורם גאון, גברי ופולי, חנן גולדבלט, יורם ארבל, עם הלהיטים הגדולים "רוח סתיו" ו"שיר החובש", במאי הלהקה היה יוסי בנאי והכוראוגרפית נעמי פולני, שעשתה בפיקוד הנח"ל ביפו העמדות של שעות, שאיימו להפיל את החיילים הצעירים מהרגליים.
חוש ההומור של גולדה
ביום שני השבוע, במתנ"ס גבעת שמואל, עושים חזרות קדחתניות למופע 60 שנה ללהקת הנח"ל. ירדנה ארזי, אחת מכוכבות הלהקה של סוף שנות ה?60, מגיעה ופוגשת את מי שהיום הם חברי להקת הנח"ל העכשווית. החיילת שירן הוברמן שולפת את הטלפון הנייד מכיס מדי הנח"ל ומבקשת מירדנה ארזי להצטלם איתה. "זה כבוד גדול מאוד בשבילי וממש חלום להיות בלהקת הנח"ל", מספרת החיילת הצעירה, "היום הכל אחרת. לנו כבר יש מיקרופונים, אנחנו מקליטים בנייד את החזרה ואחרי זה מתאמנים, גם הקהל שלנו כבר רוצה לשמוע יותר שירים מזרחיים, יותר להיטים. אבל אנחנו החלטנו דווקא להחזיר את האופי של פעם, להחזיר את השירים הישנים והאהובים של ארץ ישראל לתוכנית שלנו".
אפרים שמיר מחבק את ירדנה, פוגש באסתר שמיר ומייד שר איתה את "שיר המחבואים". עוזי וחיים אסנר מלווים אותם, וחדר החזרות הקטן של המתנ"ס מתמלא בניחוח של פעם. שמיר היה בלהקת הנח"ל בתחילת שנות ה?70 עם דני סנדרסון, גידי וענת גוב, מירי אלוני ומאיר פניגשטיין. "אני הגעתי כעולה חדש מפולין בסוף שנות ה?60, וזו היתה הכניסה שלי לישראליות. יום אחד שרנו בפני גדולי המדינה ופתאום מגיעה גולדה מאיר, אז ראש הממשלה, אל מאחורי הקלעים ושואלת למי יש אש. זאת היתה תקופה שלא היתה אבטחה מטורפת על ראשי ממשלה והכל היה בלתי אמצעי. נתתי לה אש והיא נתנה לי סיגריית צ'סטרפילד שהיא עישנה. ככה מצאתי את עצמי עומד לשיחת חולין נעימה עם ראש ממשלת ישראל. היא נורא הצחיקה אותי, היה לה חוש הומור נהדר.
"עבדנו אז נורא קשה. יאיר רוזנבלום ודני ליטני קרעו אותנו לגזרים ואנחנו היינו חבורה, שממנה יצאה אחרי זה להקת כוורת - חבורה מאוד סנובית ומרדנית. הצבא לא היה כוס התה שלי. אנחנו פשוט שמחנו להיפטר מהלהקה הזו בסופו של דבר ולעשות את המוסיקה שלנו. ירדנה ארזי, למשל, נורא רצתה להיות בלהקת הנח"ל. אצלנו זה היה אחרת. היינו שובבים, עשינו בעיות, אפילו פיטרנו במאי אחד וגם ניגנו בהפסקות ברעש אדיר אז ריתקו אותנו לפיקוד".
עדיין חיה ובועטת
אבי קורן היה מפקד להקת הנח"ל באמצע שנות ה?60, וגם בחן וקיבל ללהקה את מי שהיתה אשתו שולה חן. הוא הוויקיפדיה המהלכת של תולדות הלהקה הצבאית, ועכשיו הוא גם עורך את המופע. הוא מכיר כל תו, וכשאסתר שמיר מבצעת בחזרות את "רוח סתיו" הוא מתמוגג מנחת. "אנחנו לא העזנו להגיד בלהקה שאנחנו רוצים ללכת הלאה ולהיות זמרים או שחקנים כי זה לא היה צנוע מספיק. זה לא היה מקובל", מספר קורן, "יצאו מכאן האמנים הכי מפורסמים של ישראל, אבל הגדולה היתה שכאשר הם היו בלהקה הם הרגישו גאוות יחידה, אבל לא התנשאו והופיעו גם בפני חייל אחד.
"גרעין הנח"ל שבו אני הייתי לא אישר לי בהצבעה ללכת ללהקה, אז מי שהיה אז קצין החינוך הראשי של החיל בא במיוחד לשכנע אותם. אחרי שהתקבלתי רציתי להישאר שם כל חיי. ממש כך. אלו היו ימים שהלהקה הזו היתה הדבר הכי חם וחשוב במדינה", הוא מספר ונותן נשיקה גדולה למיקי קם שמדייקת לחזרה שלה כי "ככה זה תמיד היה בנח"ל, זה מה שאנחנו רגילים מאז".
מיקי קם שרה את "ויו יו גם" עם אסתר שמיר, ואסנר, שמלווה אותה על הפסנתר, מתלהב נורא. אחר כך היא מספרת שהיא היתה בלהקת הנח"ל באמצע שנות ה?70, שם הכירה את בעלה יהודה עדר. "אנחנו החלפנו בספסל האחורי של המשאית, ספסל האוהבים, את גידי וענת גוב שהיו מחזור לפנינו", מספרת קם. "אני לא הרגשתי שאני בזוהר, לא התרגשתי כל כך שאני בלהקת הנח"ל. בתמימותי אפילו לא הכנתי קטע לבחינה שלי ללהקה. אמרתי לבוחנים שלא הכנתי כלום ושלפתי את 'חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי'. וואו, איך קישון התלהב מהדבר ההזוי הזה. הוא אמר לי, 'את יוצאת מהכלל'. לא היו לנו תנאים אבל היינו מאוד מגובשים. אני זוכרת איך התאפרנו מול חצי מראה באוטובוס, איך התלבשנו במשאית מאחורי שק שינה, היה מאוד כיף".
אולם קרנה של להקת הנח"ל, כמו של שאר הלהקות הצבאיות, הלכה וירדה. ב?1978 הנחית הרמטכ"ל דאז רפאל איתן מכת מוות על הלהקה כשהחליט לסגור את כל הלהקות הצבאיות. ב?1985 חזרה הלהקה לפעול, רק בשביל להתפרק שוב ב?1993. ב?2003 הוקמה שוב הלהקה, והיום חברים בה חמישה חיילים שמבצעים חידושים לשירי העבר.
על הבמה במתנ"ס בגבעת שמואל נפגשים שרון חזיז ואלון אולארצ'יק. חזיז היתה בלהקה בסוף שנות ה?80, קצת לפני שהלהקה פורקה. "אני חושבת שהשנתיים שהייתי בלהקת הנח"ל הן התקופה הכי ארוכה בחיים שלי שלא הייתי חולה", מספרת חזיז. "לא הוצאתי אז אף גימ"ל. גם אם הרגשתי מתה הייתי באה לחזרות ולמופע כי לא הסכמתי שזה יתקיים בלעדיי. הייתי עם יואב צפיר, דנה ברגר, מומי לוי, שי זורניצר ואחרים. כשהתקבלתי אמרו לי שאני דומה לשולה חן. הלהקה שלנו היתה מוצלחת וגם שונה. אצלנו היו כבר טקסטים של חנוך לוין, אווירה אחרת מאשר בלהקות הראשונות, אבל שמרנו על הכבוד והרצינות. גם אנחנו ידענו שנבחרנו ללהקת הנח"ל. אצלנו כבר היו הופעות בטלוויזיה וברדיו, היה הרבה שואו. מאוד מרגש אותי עכשיו להופיע לציון 60 שנה ללהקה כי אני אישית נורא נוסטלגית, מאוד מחוברת גם לשירים היפים של פעם".
אסנר כבר נראה ממוטט על הקלידים. ירדנה הלכה, שמיר עזב אחרי החזרה וגם אולארצ'יק נפרד בצהריים. טופול ושמואל שי גמרו לספר את האגדות שלהם שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. להקת הנח"ל לדורותיה תתכנס בעוד רגע אחד למפגש יוצא דופן. שירן הוברמן וירדן שוהם מלהקת הנח"ל 2011 לא רוצות ללכת הביתה. "נכנסנו לנעליים ענקיות ואנחנו רועדות מהתרגשות. איך זכינו להופיע עם כל הענקים האלה?", שואלת ירדן ואומרת לשאר חברי הלהקה שצריך לעשות עוד הרבה אימונים וחזרות לקראת המופע הגדול.