באיחור של שנים נתבשרנו הבוקר כי מפלגת ש"ס מתכוונת לשים קץ למעמדם של סמינרים חרדיים כבתי ספר על-אזוריים. מעניין מה גרם למפלגת ש"ס להתעורר דווקא עכשיו ולנסות למצוא פתרון לאפלייה הקיימת במוסדות החינוך החרדים, לאחר שעד כה נמנעה מלהתערב בנושא, כשזכורה במיוחד שתיקתם הרועמת בפרשת עמנואל. בין אם הסיבה להתעוררות המאוחרת היא איום בהגשת בג"ץ בנושא, ביקורת ציבורית או חשש מחזרתו שח אריה דרעי לזירה הציבורית, יש לברך את ש"ס על המהלך החשוב. כולנו, דתיים וחילונים החרדים לאופיו של החינוך הציבורי בישראל צריכים לקוות שהחוק יפעל לא רק בחינוך העצמאי אלא בכל המערכת הממלכתית כולה. קשה לומר "כל הכבוד לש"ס", אך לפעמים גם צריך לדעת לפרגן.
תחילה הסבר קצר להורים שאינם מבינים את המונח "בי"ס על-אזורי". אל תתביישו, זהו מונח שמעדיפים שלא תבינו. נניח שבית ספר כלשהו, המובל על ידי "קבוצת הורים חזקה", מעוניין לקבל לשורותיו רק ילדים שמתאימים לקו החינוכי שלו וזקוקים לאתגר לימודי מיוחד (שזו בעצם צורה יפה לומר: איננו רוצים ילדים ממשפחות חלשות עדתית, דתית וכלכלית). לפי החוק, אסור לבית הספר, שנתמך על ידי המדינה, לסנן ולמיין תלמידים באופן רשמי. לכן, מה יעשה? בית הספר יציג עצמו כפתוח לכולם, שמעונין להתמודד עם כל האתגרים החברתיים ונותן חיזוק לתלמידים מרקעים מוחלשים. אלא שעל מנת לעשות כן, הוא מבקש להיות "על-אזורי" משום שלא כל תלמיד יכול להיות חלק מהאתגר החברתי המורכב והקשה כל כך. יש לכך משמעות אחת: אם בית הספר הוא על-אזורי, אוכלוסיית הפוטנציאל שלו גדולה ביותר; עם זאת, מספר הכיתות הוא מוגבל, ולכן אין לביה"ס ברירה אלא לבחור רק בחלק מהתלמידים הפוטנציאליים.
להחזיר עטרה ליושנה
בעוד שבחינוך החרדי השיטה הזו מוכרת כבר שנים, בזרם הממלכתי והממלכתי דתי זו תופעה חדשה: לדוגמא, בעיר גבעת שמואל, מעוז מרכזי של ציבור דתי פתוח שאנשיו, אנשי תורה ועבודה משמשים כרופאים, עורכי דין ואנשי היי טק, הקימה קבוצת הורים קטנה בעלת תפיסה דתית אליטיסטית בית ספר חדש, ואותם הורים לחצו על הרשויות לאפשר לביה"ס להיות "על-אזורי". בתי ספר מקבילים, העובדים בשיטת אזורי הרישום, מחויבים לקבל כל תלמיד, על כל קשייו, אך לבית הספר החדש, אין מגבלה שכזו. יש אזורי רישום והם מחויבים בקבלתו של כל תלמיד על קשייו ורקעו, לביה"ס המדובר אין כמעט את המגבלה הזו. באופן דומה, השתלטה אליטה חרדית אשכנזית על שיטת החינוך הספרדית שמצאה את עצמה בעמדה נחותה. כך, אנו צריכים להיזהר מבקיעים בחינוך הציבורי אשר קורים היום בחינוך הממלכתי דתי המאוים בידי גורמים בעלי תפיסות מתבדלות, או בחינוך הממלכתי הרגיל הנתון לאיום מצד חינוך פרטי אליטיסטי במימון המדינה. אם חפצים אנו בחינוך אמיתי ולא בחינוך מתבדל ומתחמק, עלינו לוודא כי בתי ספר יהיו מחויבים למקומם, וכמו פעם, בחזון הציבורי של מדינת הרווחה, ייקחו אחריות על כל מי שברשותם. להחזיר עטרה ליושנה!
* שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת "נאמני תורה ועבודה"