(צילום: רויטרס, עריכת וידאו: יותם בן-דוד)
לראשונה בהיסטוריה, פרס נובל לשלום יתחלק שווה בשווה בין שלוש נשים. זו גם הפעם הראשונה שבה מחולק הפרס בין שלושה חתנים מאז 1994 - אז זכו בו יצחק רבין, יאסר ערפאת ושמעון פרס - והפעם הראשונה שהפרס מוענק לאשה מאז 2004. הזוכות הן נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון-סירליף ולימה גבואי, גם היא בת ליבריה שפעלה למען קידום הדמוקרטיה בארצה. הזוכה השלישית היא תווכל כרמאן, עיתונאית מתימן, ממנהיגות התנועה הדמוקרטית במדינה שבחצי האי ערב. בזכותה, נוצר תקדים נוסף: כרמאן, בת 32, היא הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה של פרסי נובל לשלום.
כרמאן סיפרה בהתרגשות לאחר ההכרזה הבוקר (שישי) כי היא גאה מאוד על בחירתה. "אעניק את הפרס לנוער המהפכה בתימן לעם התימני", אמרה קרמאן. כאם לשלושה, היא מצליחה לעמוד בעוז בראש הארגון "עיתונאיות ללא שלשלאות", שהקימה ב-2005 בצנעא. הפרס הוענק לה בין היתר משום שבתימן, כמו בטוניסיה, החלה פריחתו של "האביב הערבי", שהוביל למחאות במדינות רבות במטרה לכונן בהן שלטון דמוקרטי. שם, בלב ההפגנות, היא הובילה את מחאת הסטודנטים בכיכרות מאז 2007, ערכה עצרות מול משרדי הממשלה, ולא ויתרה על זכותה לשדר בגלוי - ברדיו וברשתות החברתיות - את מאמריה נגד השלטון, למרות שנעצרה כמה וכמה פעמים.
הפרס, ששוויו 1.45 מיליון דולרים, יתחלק שווה בשווה בין שלוש הנשים שזכו בו בשל "מאבקן הלא-אלים לקידום זכויות נשים ולדמוקרטיה". חברי ועדת הפרס אמרו כי "לא ניתן לכונן דמוקרטיה ושלום תקף בעולם מבלי שלנשים יוענקו הזדמנויות זהות לאלו של גברים, להשפיע על ההתפתחויות בכל תחומי החברה", כשנימקו את החלטתם.
סירליף הייתה לאישה הראשונה שנבחרה באופן דמוקרטי לנשיאה של מדינה באפריקה, לאחר שבמפתיע, הביסה בבחירות את כדורגלן העבר הפופולרי גורג' וואה. היא פוליטיקאית ותיקה: גם ב-1997, למרות הסביבה המאיימת בליבריה, היא לא היססה להציב את מועמדתה בבחירות מול הרודן צ'רלס טיילור. הוא ערך לה משפט ראווה בגין בגידה, לכאורה, שעשתה במדינה כשהעזה להתמודד מולו, ולאחר מכן, נאלצה סירליף לצאת לגלות בארצות הברית, שם התגוררה בעבר ונחשבה למרצה מבוקשת.
עם סיום מלחמת האזרחים העקובה מדם בליבריה, טיילור נאלץ לוותר על רסן השלטון, ולהימלט בתורו מהמדינה בגין צו המעצר שהוצא לו בבתי הדין בינלאומיים, בגין פשעי מלחמה ואונס, רובם בסיירה לאון. רק אז הצליחה סירליף להגשים את חלומם של תומכי הדמוקרטיה בארצה, ולהפוך למנהיגה האמיתית של ליבריה, בניסיון להביא פתרון של ממש לשחיתות שבה הייתה נגועה המדינה האפריקנית.
לימה גבואי נולדה ב-1972. בהכשרתה היא עובדת סוציאלית, וטיפלה בפליטים ובחיילים שנפגעו במלחמות שכפה טיילור על בני עמו. לפני כעשר שנים היא החלה בפעילות למען דמוקרטיה במדינה, שכללה תפילות משותפות לנוצרים ומוסלמים. הפעילות גברה בהדרגה למחאה ענקית, שכללה הפגנות וגם שביתות מין המוניות. שיא המחאה היה בעצרת שבה הוגשה לטיילור אגרת שביקשה ממנו להיפגש עם המורדים נגד משטרו. בהדרגה, הפכה גבואי למנהיגה הפופולרית ביותר של הנשים במדינה, גם לאחר הדחתו של טיילור. היא עודדה את פעולות האו"ם ההומניטריות בליבריה, והייתה מהתומכות הראשיות בבחירתה של הנשיאה ג'ונסון-סירליף, שתחלוק עמה את הפרס.