גלנט הזהיר: חיילים ייחטפו, תיפתח אש חיה. אשכנזי התעלם

האלוף יואב גלנט התריע כי תכנון הפשיטה על ספינת ה"מרמרה" עלול לסבך את המבצע ואף להביא לחטיפת חייל, כך מגלים רונן ברגמן ודן מרגלית במהדורה חדשה של ספרם "הבור". למערכת וואלה! הגיעו חלקים מהמהדורה החדשה, שיוצאת לאור בימים אלה, ושם נחשף פרוטוקול סודי שהונח בפני ועדה לבדיקת האירוע, בראשות האלוף במילואים גיורא איילנד. חשיפה נוספת שהגיעה לידי מרגלית וברגמן נוגעת לשימוש בלתי תקין בכספי הסיוע האמריקאי: יחידה מובחרת של אמ"ן רכשה באמצעותו סאונות וג'קוזי, בהם השתמשו קצינים בכירים בתוך בסיס צה"ל.

בתיק ועדת החקירה הצה"לית שהוקמה כדי לבדוק את אירועי המשט הטורקי, בראשות האלוף גיורא איילנד, נמצא פרוטוקול סודי של פורום הפיקוד העליון ובו תחזית קודרת שנשא יואב גלנט. גלנט, על פי הפרוטוקול, אמר כי אופן ההשתלטות על הספינה הטורקית – ירידה לסיפון של חיילים בעזרת חבלים ממסוק - עשוי להביא לסיכון חיי החיילים שלא ישאיר להם ברירה אלא לפתוח באש ולהרוג רבים. תרחיש זה אכן התממש בסופו של דבר.

גלנט אמר עוד כי קיים חשש סביר לחטיפת חייל במתווה הפעולה המוצע, וכי במקרה כזה יהיה קשה מאוד לשחרר את החייל בשל אופן הנעילה של דלתות בתוך אניות, המיועד להגנה מפני הצפה. תרחיש זה לא התממש, אולם כזכור נוסעי המרמרה לא היו רחוקים מכך כשגררו חיילים אל בטן הספינה. גלנט הציע תכנית אחרת - ניגוח הספינה באמצעות כלי שייט גבוה במיוחד והצפת הסיפון בזרנוקי מים כדי לאפשר ללוחמים לכבוש אותם ללא התנגדות.

על פי דבריו של גלנט בפני האלופים איילנד ואביב כוכבי, שבאו לראיין אותו לצרכי התחקיר שערכו, דבריו לא קיבלו התייחסות מצד הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שהעדיף את התכנית שהציג לו חיל הים. תוצאות הפעולה ידועות לכל: 9 הרוגים מקרב נוסעי הספינה ותקרית שגרמה להידרדרות קשה במצבה של ישראל בזירה הבינלאומית.

דובר צה"ל הגיב לדברים ואמר כי "האלוף גלנט לא 'הזהיר' את רב אלוף אשכנזי וזהו כלל אינו מונח הלקוח מהתרבות הצה"לית. בצה"ל מתקיימים דיונים מבצעיים רבים ושונים וכאלה התקיימו גם לפני המשט המדובר. אלו הם דיונים סגורים, בהם כל משתתף רשאי להביע את דעתו. האלוף גלנט השתתף ברוב הדיונים שקדמו למשט ולא העלה, כמו גם אחרים, חלופה מבצעית שונה שהינה ברת השגה. כל הדיונים מוקלטים ומתומללים". גלנט טוען כי כלל לא הוזמן להשתתף בדיונים אלא אמר את דבריו בדיון בעניין אחר.

פרשייה אחרת שנחשפת על ידי המחברים, מצביעה על כך שכספי הסיוע הצבאי של ארצות הברית לישראל נוצלו למטרות לא כשרות, בהן רכישות של מקלחות, סאונות ובריכות ג'קוזי עבור קצינים בכירים. במרכז הפרשייה הזו עומדת היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין, גוף בתוך מערך המבצעים המיוחדים מתוכו צמח גם בועז הרפז, שהודה בזיוף "מסמך גלנט".

חלק מהסיוע הצבאי האמריקאי, המכונה "דולר סיוע", מותנה בכך שהשימוש הישראלי בכספים יהיה רק עבור רכישות של מוצרים אמריקאים. על פי ברגמן ומרגלית, בכסף אמנם נרכש ציוד מודיעיני יקר ערך, אולם בחלק ממנו נרכשו גם סאונות יבשות ורטובות, מקלחות ובריכות ג'קוזי. אלו מוקמו בתוך מתקן עצום, שהוצב בסמוך לבסיס סיירת מטכ"ל כשהוא מוקף חומות גבוהות, גדרות ומצלמות. כינויו של המתקן היה "הבית של ניר", על שם אחד הקצינים שפיקדו על המקום, בו אוחסן גם ציוד צבאי יקר ורב ערך.

גורמים ששירתו בשנים האחרונות ביחידה הטכנולוגית ובמערך המבצעים המיוחדים סיפרו כי לבית הורשו להיכנס רק קצינים בכירים בצה"ל, שמפקדי היחידה הטכנולוגית ומערך המבצעים המיוחדים חפצו ביקרם, או חברים של אותו "ניר" מ"הבית של ניר".

בספר נחשף גם כי עם סיום כל פעילות חשאית של מערך המבצעים המיוחדים מתקיים נוהל מיוחד לרישום ציוד שהושמד בעת הפעולה. על פי הספר פעמים רבות נרשם ציוד יקר כאילו הוא הושמד, אך למעשה הוא הועבר לשימושם של קצינים באגף המודיעין.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענות על כספי הסיוע האמריקאי כי "מבדיקה עם אגף המודיעין עולה כי למידע שהוצג אין כל אחיזה במציאות: לא בוצע רכש מהסוג המתואר. כמו כן, כל תהליך רישום ציוד עובר תהליכי בקרה ולפיכך אין כל בסיס גם לטענה על העלמת ציוד באמתלה של השמדתו".

שני הגילויים האלו מצטרפים לשאר הנושאים בהם עסק "הבור" בהרחבה במהדורתו המוקדמת, בהם פרשיית בועז הרפז. במהדורה החדשה מתגלות עדויות נוספות בפרשה. הרפז, כפי שכבר פורסם, שלח לפני שנים מכתב אנונימי שכלל חומר מסווג רב נגד ראש אמ"ן דאז, אלוף אהרון זאבי פרקש. צוות בדיקה של אמ"ן גילה שהמקור הוא הרפז, הגיע לביתו וגילה שם מחשב נייד שכלל חומר מבצעי מסווג ברמה הגבוהה ביותר.

לפי מחברי "הבור", בעקבות הגילוי הודיע ראש המחלקה לביטחון מידע, אל"מ רון וייסברג, הממונה על החקירה, כי יש להפסיק את שירותו של בועז הרפז בכל תפקיד מודיעיני שהוא ולפסול מייד את הסיווג הביטחוני שלו.

ב?21 בדצמבר 2003 עידכן קב"ם (קצין ביטחון מידע) של חיל המודיעין דאז, סא"ל דובי פרישמן, את בעלי התפקידים הנוגעים בדבר על אודות מהלכיה של החקירה הביטחונית. במכתבו ציין פרישמן כי "שיתוף הפעולה מצד הקצין במהלך החקירה הביטחונית היה חלקי ביותר, תוך ביצוע פעולות מכוונות (מחיקה, שינוי וזיוף!) לטשטש ממצאים במחשבו העסקי". בסיכום מכתבו כתב כי "חומרת האירוע, הן בשל מעשיו של הקצין שהובילו, בסבירות גבוהה מאוד, לדליפת המידע והן בשל חוסר שיתוף הפעולה עד כדי פגיעה בחקירה באופן קשה, מחייבת לבחון את התאמתו של סא"ל בועז הרפז לשירות בתפקיד מסווג בעתיד... ממליץ להקפיא את המשך העסקתו באמ"ן". פרישמן דאג להדגיש חלק מהשורות כדי שחומרת הדברים תובהר באופן מלא.

זאבי?פרקש קיבל דיווח על הדברים, והורה להפסיק מיד את פעילותו של הרפז במערך המ"מ, ולסיים כל קשר שיש לו עם "מיכאלאנג'לו", קצין בכיר במערך. למרות ההוראה הזאת של ראש אמ"ן, עם סיום תפקידו של זאבי?פרקש, יחזור אט?אט בועז הרפז לעסוק בענייני המבצעים המיוחדים הרגישים ביותר.

הדיונים בערר של הרפז כדי להחזירו לצה"ל בפני ועדה מיוחדת בשב"כ החלו בחודש מרץ 2005 והסתיימו באוגוסט באותה שנה. בספר נחשף כי דמות מרכזית במסע הקאמבק של הרפז היא עו"ד יורם דנציגר, כיום שופט בית המשפט העליון שהגן על הרפז. בזכות העדים שהביא וכושר השכנוע שלו, הצליח עו"ד דנציגר לפורר את ההתעקשות של שירות הביטחון הכללי. אחד העדים המרכזיים שהופיעו בפני הוועדה ואשר דבריו נחשפים לראשונה ב"הבור" ישחזר לימים בפורום סגור: "ההליך היה חריג שבחריג. בדרך כלל יושבת הוועדה דיון אחד, שומעים את שני הצדדים, מקבלים החלטה והולכים הביתה. כאן, בגלל דנציגר, הפך פתאום ההליך כולו למעין בית משפט עם שבעה דיונים ועורך דין מליגת-על שמנהל מלחמת חפירות עיקשת בשם מי שאסור היה שישרת בקהילת המודיעין אפילו דקה אחת נוספת".

אחד מהעדים בפני הוועדה היה גבי אשכנזי, אז סגן הרמטכ"ל. בעדותו עשה אשכנזי כל מאמץ לגמד את העברות שביצע הרפז. אשכנזי, כך טוענים מחברי הספר, סיפר לוועדה כי הרפז עבר בדיקת פוליגרף למרות שכל זה לא היה ולא נברא. באשר למכתב ששלח נגד זאבי?פרקש, ואשר עותקים שלו נמצאו באופן מופקר ברשות הרבים, אמר אשכנזי כי מדובר ב"מכתב כללי" שלא כלל שום חומר מסווג. אמרתי לפרקש, סיפר אשכנזי לוועדה, "שיפסיק עם השטויות האלה ויעזוב את הרפז".

"הבור" מוסיף עוד נדבך לפרשה המסועפת, הפעם מכיוון קצין מודיעין ראשי ב-2003, תא"ל משה שחורי. שחורי, כיום מנכ"ל מפלגת "קדימה" שנעצר באחרונה בפרשת רשות המיסים, אמר אז לפרקש כי למען הגילוי הנאות הוא חייב לציין שהוא ידיד של הרפז, אך הוא מבין שלנוכח התנהגותו יש קושי רב בהמשך שירותו בצה"ל. אחרי התפוצצות הפרשה החדשה ב?2010, ובמסגרת הדברים שמסר לקראת פרסומו של הספר, טען שחורי כי פעל בנחרצות רבה נגד הרפז ולמען סילוקו המיידי מצה"ל והעמדתו לדין. בפועל, כך נראה מהעולה בספר, היה לו קשה להתעלם מידידותו עם הרפז ומהרכב החדיש שהרפז סידר לו ממאגרי מערך המ"מ. שחורי אולי אמר לפרקש שהוא מסכים איתו כי אסור שהרפז ימשיך לשרת בצה"ל, אבל באותה עת הוא פנה לפרקליט הצבאי הראשי, אמר לו כי בכוונתו לזמן את הרפז אליו לשיחת בירור וביקש שהפצ"ר לא יעביר את הנושא לחקירה פלילית במצ"ח. לדברי שחורי, הפצ"ר הסכים לכך בכפוף לנכונותו של הקצין לשתף פעולה בהמשך הבדיקה.

על פי מחברי "הבור", מכל גורמי הבדיקה האפשריים בנושא פרשות שחולל הרפז - המלמ"ב, המשטרה, מבקר המדינה, מחב"ם ושורה של ועדות חקירה וקצינים בודקים - רק גוף אחד לא עסק בחקירת המקרה, וזהו הגוף היחיד המוסמך לבדוק קצין בדרגתו – מצ"ח, המשטרה הצבאית החוקרת.