בתקשורת העולמית סיקרו בהרחבה, ולאורך כל שעות היממה אתמול (שלישי) את העסקה לשחרורו של גלעד שליט. כבר בשעות הבוקר המוקדמות החלו אתמול להעביר הערוצים הזרים שידורים חיים ממעבר כרם שלום, ממצפה הילה ומביתוניא. פרשנים באולפן ניתחו כל התפתחות, ולאתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים הועלו לייב-בלוגים, שעדכנו את הגולשים בכל דיווח.
גלעד שליט חוזר הביתה - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
אחרי חמש שנים: לילה ראשון של גלעד בבית
נעם שליט על חזרת גלעד: "חווינו לידה מחדש של בן"
הדקות הראשונות: "גלעד אכל בננה, ידע מי הרמטכ"ל"
ניתוח שפת הגוף של שליט: "משהו חזק במבט שלו"
בעולם מברכים על חזרת גלעד שליט, אך נזהרים בתקוות
הסיקור העולמי של עסקת שליט: מי הרוויח מההסכם?
נדמה שמי שהעניקו סיקור-יתר לעסקה היו כלי התקשורת שהעניקו סיקור-יתר לחתימת העסקה, או כלי התקשורת במדינות שהיו מלכתחילה יותר מעורבות בפרשה: מצרים, צרפת וגרמניה הן שלוש דוגמאות טובות. יתר המדינות סיקרו את המתרחש כפי שמסוקר בהן כל אירוע חשוב במזרח התיכון, או יותר נכון, כזה שיודעים מראש על התרחשותו. תחילה מגיעה ההתרגשות, לאחר מכן מגיע רגע השיא, ולבסוף - הדעיכה המתבקשת.
ברשתות הבריטיות, למשל, כמו גם באתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים בממלכה, השידורים החיים אמנם הופקעו לטובת עדכונים מישראל עם כל התפתחות, אך המצלמות נותבו בחזרה לאולפנים מיד כשתמה הדרמה. האינפלציה בבריטניה, שמגיעה לשיאים חדשים, ואפילו תעלולים שגרתיים של המיליארד ריצ'רד ברנסון, הזיזו את הצילומים המרגשים של שליט לאמצע העמוד.
נדמה שרק רשת בי-בי-סי, שהואשמה שעבר (בישראל, לפחות) ב"חוסר-אהדה לישראל", הייתה היחידה שהתגייסה במלואה לסיקור. היא שלחה יותר כתבים לשטח, שהתפרשו על יותר עמדות, והדיווחים נטו בה יותר לטובת משפחת שליט מאשר לצד הפלסטיני. רשת סקיי הסתפקה בדיווח מאוזן, שהציג את שליט על רקע גדר ההפרדה. ה"גרדיאן", כהרגלו, הפנה את הקוראים לעמודי הטוויטר המאופקים של הכתבים, והעלה לאתר לייב-בלוגינג, מאופק אף הוא.
מי שבלטה במיוחד בסיקור הנרחב של העסקה - ואולי באופן מוגזם מעט - הייתה רשת FRANCE24. הרשת, המשודרת לישראל בשני אפיקים, בצרפתית ובאנגלית, הפקיעה כמעט את כל שידוריה ביממה האחרונה לטובת סיקור הנעשה בישראל וברצועת עזה, ודמו מאוד במתכונתם לשידורים המקומיים. למעט הפסקות קצרות לתחזית מזג האוויר ולמבזקים דחופים, כתבי הערוץ סיקרו את העסקה באופן רצוף כמעט-לחלוטין, ולמשך שעות ארוכות, כשהכתבים מתחלפים זה בזה.
הערוץ, על שתי שלוחותיו, העניק זמן שידור ארוך מאוד לתמונותיו של שליט (בידי חמאס; בידי צה"ל; בתל נוף; במצפה הילה) ונראה כי באמת ובתמים השתתפו כתבי הרשת בשמחתו של גלעד שליט - ובשמחת משפחת שליט כולה, שמחזיקה, בחלקה, באזרחות צרפתית. גם לשמחה הרבה ברחוב הפלסטיני, ניתן סיקור נרחב ברשת, אך הנאומים מרמאללה ומהעצרת בעזה נקטעו כל אימת שנמסר עדכון כלשהו משטח ישראל עצמה.
גם העיתונות הצרפתית המסורתית איחדה קווים, במובן מסוים, וב"לה פיגרו" נכתב כי "ישראל כולה הוצפה ברגש (...) מדינה שלמה נצמדה לטלוויזיה, לרדיו ולצגי המחשבים-הניידים, וחזתה בשובו של הגיבור הטרגי, שהוא בן 25 בלבד". את התיאור "צונאמי תקשורתי", שהעניק ה"לה-פיגרו" לנעשה בישראל, ניתן בהחלט להצמיד גם למה שהתרחש בשורותיו; כי המשקל שהוענק בסיקור של העיתון להתרגשות בצד הפלסטיני היה מועט בהרבה. כמו צונאמי, אם להיצמד למונח, הסיקור של הצד הישראלי כמעט מחק את מה שהתרחש בצד השני.
באשר לגורלם של חלק מ-40, או 41 האסירים, תלוי בדיווח - שיגורשו לטורקיה, סוריה או לקטאר, הדיווחים תלויי-הקשר. ה"הורייט" הטורקי פרסם את שמות האסירים שעתידים לטוס מקהיר לטורקיה, וה"זאמאן" ציטט "פקידים בכירים" שהרעיפו שבחים על תפקידה של אנקרה במגעים לגיבוש העסקה. סוכנות הידיעות הסורית הרשמית, למשל, פרסמה דיווח ארוך מאוד על החגיגות בעזה ובדמשק; העובדה שחלק מהאסירים יגורשו לסוריה, לא הוזכרה, באופן טבעי. גם מסקירה של כמה כלי תקשורת בקטאר, שגם היא אמורה "לקלוט" אסירים פלסטיניים, לא ניתן לאתר ביקורת מסוג זה.
ב"דר שפיגל" הגרמני סיקור העסקה היה מתון ורגוע, ושמר על אובייקטיביות, גם אם סיכם כבר בכותרת כי מדובר ביום שמסמל "פחד וטרור". כתבת העיתון בירושלים, אולריקה פוץ, נתנה משקל הוגן לשני הצדדים שהיו מעורבים בחילוף האסירים. בגרסה האנגלית של מהדורות האינטרנט של העיתון - כמו בגרסה הגרמנית, שהייתה נרחבת בהרבה - סיקור ההתרגשות וההמולה לווה בפרשנות, שלצד המשקל שהעניק לסיקור ההתרגשות, הזהיר מפני מחיר העסקה. "במשך ימים, התקשורת בישראל לא דיווחה על דבר מחוץ לחזרתו הצפויה של החייל", כתבה פוץ.
בהמשך, ואולי כמשקל-נגד להתעלמות מהנושא, לטעמה, בתקשורת הישראלית, כותבת פוץ על מי שיוצאים פחות נרגשים, במובן מסוים, מהיום הזה: יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שאיבד את התהילה שזכה לה בנאומו באו"ם, למשל. היא מציינת שלחמאס אין כל ערובה שישראל לא תעצור מחדש את האסירים ששוחררו, או אף תהרוג אותם. בנוסף, כמו בסיקור שהעניקה בשבוע שעבר לחתימת העסקה, היא מציינת שוב את תפקידו הגדול של המודיעין הגרמני, הב-נ-ד, בתיווך בין הצדדים.
כתבת הטלוויזיה המצרית שהירה אמין, שהייתה הראשונה לראיין את שליט עם שחרורו, הפכה למטרה לחצי ההאשמות: רבים חקרו את עברה ותהו על מניעיה, ו"גילו" שהיא נטשה בעבר תפקיד בערוץ אחרי במצרים, לאחר שמחתה על צנזורה שהופעלה נגדה. כך או כך, גם מבלי שהציגו המצלמות את איש חמאס שעמד מאחורי שליט בזמן שריאיינה אותו, היא הייתה רק עוד סממן של התקשורת המצרית שניצחה על ההליך; כמעט כל ערוצי הטלוויזיה המצרית שנקלטים בישראל, וכמעט כל ערוצי הלווין המצריים שניתן היה לסקור את שידוריהם במשך היום, שידרו שוב ושוב את הריאיון. מדובר בניצחון לכל דבר לתקשורת המצרית, שהצליחה לשדר את התמונות הראשונות של החייל המשוחרר; זאת, לאחר שהובטח כמעט בביטחון מלא כי דווקא חמאס, או דובר צה"ל, אפילו, ישדרו את התמונות הראשונות.
הכתב שנחטף בסיור עיתונאים עם החוטפים
סטיבן פארל, כתב הניו-יורק טיימס, השתתף בסיור שקיים חמאס לעיתונאים סמוך למעבר רפיח. שם, לצד פעילי חמאס רעולי-פנים, חלקם נושאים טילי כתף, הוא פגש את אחלאם פיראוונה, שגם היא הגיעה לברך את האסירים המשוחררים. בנה, מוחמד, בן 23, נהרג בפעולת החטיפה של שליט. היא עדיין לא יודעת היכן נמצאת גופתו. פארל, כזכור, יוכל להזדהות מעט עם שליט: ב-2009, הוא עצמו נחטף באפגניסטן.
הסיקור שלו ושל איתן ברונר, כתב העיתון בירושלים, היה אובייקטיבי מאוד. הם הביאו מדבריהם של משפחת שליט, של קציני הצבא השונים שהשתתפו במבצע לשחרורו ושל ראשי המדינה. גם שניהם מסכימים שהעסקה תביא לחיזוקו של חמאס, ותערים קשיים על אבו מאזן. בניגוד לכלי תקשורת רבים, לא רק בישראל, שסיקרו את הריאיון של שליט בטלוויזיה המצרית תוך כדי הטחת האשמות במראיינית, ברונר ופארל התעמקו בעיקר בעובדה שמדובר בריאיון הראשון של שליט מאז נפל בשבי לפני חמש שנים וארבעה חודשים, וניצלו אותו כדי לקבל כמה שיותר מידע לקוראיהם.
"דגלי חמאס הורמו בגדה המערבית - מחזה נדיר במובלעת הנשלטת על-ידי פתח", נכתב בסיקור של ה"וושינגטון פוסט". גם הוא מציין שהעסקה מערערת את מעמדו של יו"ר הרשות אבו-מאזן - אמנם שחרורו של שליט עשוי, לכאורה, לגרום להקלה בסגר מעל רצועת עזה - "אך נראה זה בלתי-סביר שהדבר ייצור שינוי באווירה הלוחמנית".
"הוריו של שליט יצאו בקמפיין ציבורי כדי ללחוץ על איש-הימין נתניהו לעשות יותר, כדי להבטיח את שחרורו", נכתב באתר האינטרנט של רשת אל-ערביה. הדיווחים שמרו על טון מאופק, גם אם השפה, שבגרסה האנגלית של אתר האינטרנט של הרשת לא מצליחה להיפטר מסממנים המאפיינים את הנרטיב הערבי.
"עבאס קיבל בתשואות את לוחמי החופש שיצאו מבתי הכלא", נכתב, בתרגום חופשי, בגרסה הערבית של האתר. הרשת העניקה סיקור נרחב לאסירים ולאסירות שיצאו לחופשי וסיפרה את סיפורם, אך שמרה על דיווח שעיקרו ציטוטים, ולא היללה את מאבקם. הסיקור ברשת אל-ג'זירה היה דומה לזה של אל-ערביה מבחינה זו שכתביו השתדלו להימנע מפרשנות, עד כמה שניתן, והעניקו את המיקרופונים לעדי ראייה, לבני משפחות ולפרשנים שונים. עם זאת, באל-ג'זירה הוענק מקום נרחב יותר לסיפורי האסירים ולנאומיהם של אנשי חמאס, ופחות מאשר שניתן באל-ערביה למשפחת שליט.