אולי בפעם הראשונה בתולדות המדינה מאבק ציבורי היה באמת עממי ולא סקטוריאלי. כולם היו באותו צד - לא היו חרדים נגד חילונים או מתנחלים נגד שמאלנים. הייתה שאיפה של ממש לצדק חברתי, "צדק" לכולם ולא "הטבות" למגזרים. נתניהו השכיל להבין שצריך לתת ל"עם" תשובות ומהר. גם טרכטנברג קלט את הרמז. נכון שהוא הודה שהוועדה לא נתנה מענה לכל הבעיות, אבל הוא הצליח בתוך חודש לגבש המלצות רחבות וזה לא פשוט בכלל. אלא שכמו בכל ועדה ציבורית, גם במקרה הזה המבחן יהיה בשלב הביצוע.
וזה החשש שלי. כי משדרות רוטשילד בתל-אביב עוברת עכשיו המחאה הצודקת לגבעת רם האינטרסנטית בירושלים. התחנה הראשונה תהיה בקריית הממשלה, בוועדת שרים, לאחר מכן בממשלה עצמה, ובהמשך אל מעבר לכביש, לכנסת, שם יתחולל המאבק האחרון ואולי הקשה מכולם, מכיוון שחברי הכנסת הם נבחרי ציבור שחייבים לציבור בוחריהם, בטח כמה חודשים לפני פריימריז בליכוד שייערכו באביב-קיץ 2012.
בכנסת משתוללים הרבה אינטרסים והרבה לוביסטים, שינסו למשוך - כל אחד לכיוון שלו - על חשבון אחרים. ש"ס ילכו חזק מאד על נושא הדיור והרווחה, הליכוד יקדם את נושאי המיסוי ויוקר המחיה, מפלגות אחרות ינסו להקטין את קיצוץ תקציב הביטחון, וכו' וכו'. זה ייקח חודשים, כי הויה-דלהרוזה של המלצות הועדה תתחיל בוועדת השרים, שם יידרשו השרים לאשר את ההמלצות שרובן יוכנו לחקיקה במשרדי הממשלה, הליך די מסובך ומורכב.
השלב הזה עשוי להימשך כמה חודשים, עד שוועדת השרים לכלכלה תאשר את המכלול, אי שם בחורף הירושלמי. אז תתבקש הממשלה לאשר את ההמלצות וכאן יתחולל הקרב השני: ה"בטחוניסטים" ברק, וילנאי, ליברמן, אהרונוביץ', עוזי לנדאו וחבריהם ינסו להקטין את הקיצוץ בצה"ל, לעומתם ה"חברתיים" משה כחלון, אריאל אטיאס, אלי ישי וחבריהם ינסו דווקא להגדיל את תקציבי הרווחה השיכון והבריאות. מן הסתם הצדדים יגיעו לפשרה, אלא שלראש הממשלה צפויים ימים לא פשוטים, עד שבסופו של דבר יתגבש קונצנזוס שיגיע לכנסת כנראה אי שם לקראת פסח כמכלול שונה מההמלצות המקוריות.
בשלב הזה, חלק מההמלצות שאינן "עממיות" כנראה יטורפדו, או שפינות יעוגלו לפי כוחם של הלוביסטים, בעיקר בנושא פתיחת השוק לייבוא. ייתכן וההמלצה לתחרות בנמלי הים תיפול, (שהרי זה לא נוגע לגברת כהן מחדרה שקונה קוטג' בעשרה שקלים), אולי הרפורמה בשוק הרכב או שוק הגז לבישול ייתקעו בוועדת הכלכלה, אולי מכון התקנים - גוף מונופוליסטי אדיר שעלה על הכוונת של טרכטנברג - יינצל מלפיתת הברזל. בגדול, חברי הכנסת יאשרו את כל הסעיפים שנוגעים לאזרח הקטן, כלומר הדיור, הרווחה, מחירי המזון וכו'. על הדברים הפחות אישיים, ששם טמון הכסף הגדול, שם יהיו קרבות מאסף.
בכנסת יפוצלו ההמלצות לפי נושאים לוועדות הרלוונטיות: כספים, כלכלה, עבודה ורווחה וכו'. מי שלא מכיר את עבודת ועדות הכנסת לא יודע עד כמה יש כאן השפעה למי שעומד בראש: על פיו יקום דבר. יו"ר ועדה יכול לקבור "חוק" שלא מוצא חן בעיניו לחודשים רבים, או להריצו במהירות הבזק. כאן יעברו המלצות טרכטנברג עוד ערבוב, קימוט ועיצוב מחדש לפי השקפת עולמו של היו"ר, או לפי יכולתו לעמוד מול השר הרלוונטי במאבק כוחות שטמונה בו גם הרבה יוקרה (פריימריז בפתח, כבר אמרנו?).
לסיכום - המרוויחים הגדולים מהסיפור הם קודם כל בני העשירונים הנמוכים שיוכלו אולי לממש את חלום הדירה (להשכרה), משפחות חד הוריות ובעלי הכנסות נמוכות שיקבלו נטו גדול יותר. גם יזמי הנדל"ן והחברות הקבלניות שיקבלו הטבות אדירות ירוויחו. המפסידים הגדולים יהיו בעיקר החברות הקמעונאיות, כמו אסם, שטראוס ותנובה שייחשפו לייבוא מזון מחו"ל, וחברות תעשייתיות שיצמצמו קווי ייצור עקב היבוא המוגבר ואולי גם ייאלצו לפטר עובדים רבים.
דו"ח טרכטנברג - כותרות אחרונות
הסטודנטים: טרכטנברג החמיץ הזדמנות היסטורית
אטיאס נגד טרכטנברג: המלצות הדיור - עוול חברתי
פעילי המחאה על מסקנות ועדת טרכטנברג: מאכזבות
דוח ועדת טרכטנברג: המסקנות העיקריות
(עדכון ראשון: 21:20, 26.09.11)