כיצד חמק סגנו של מובארק במצרים מהעמדה לדין?

מי שנקלע במקרה בחודשים האחרונים לכלא המצרי "טורה", נדהם בוודאי לגלות כמה מבכירי המשטר לשעבר נמצאים שם במעצר: גמאל ועלא מובארק - בניו של הנשיא המודח, ראש הממשלה לשעבר אחמד נזיף, ראש לשכתו לשעבר של הנשיא - זכריא עזמי, יו"ר הפרלמנט לעבר פתחי סרור, שרים לשעבר, אנשי עסקים בכירים, המנהיגים לשעבר של מפלגת השלטון "המפלגה הלאומית הדמוקרטית", ובעצם – כל מי שהיה קרוב בשנים האחרונות לנשיא המודח חוסני מובארק.

רק אדם אחד לא נמצא שם: עומאר סלימאן. ראש המודיעין המצרי לשעבר ומי שמונה בסוף ימי כהונתו של מובארק לסגן הנשיא, אינו עצור בכלא, אינו עומד לדין באשמת מתן הוראה להרוג מפגינים ככל יתר בכירי המשטר הקודם, ואינו מוקע על ידי הציבור המצרי. הדבר די מפתיע לאור העובדה שסלימאן, 75, נחשב במשך שנים ארוכות לאדם הקרוב והנאמן ביותר למובארק, ללוחש באוזנו וליד ימינו. האיש שניהל בפועל במשך שנים ארוכות את ענייני החוץ, הביטחון והמודיעין של מצרים הצליח באורח פלא לחמוק מזעם ההמון. מדוע?

אי אפשר להתכחש לכך שאזרחי מצרים – בדיוק כמו אזרחי ישראל – רוחשים כבוד וסימפטיה לכל מי שמדיף ניחוח ביטחוניסטי. סלימאן, ראש המודיעין המצרי מאז שנת 1993 ועד פברואר 2011, הפך לדמות אהודה במצרים לא מעט בגלל מעטה המסתוריות שאפף אותו. בעיני הציבור הוא מעולם לא נתפס כפוליטיקאי מושחת ונהנתן אלא דווקא כמקצוען, שהגיע לעשות את תפקידו מאחורי הקלעים וללא כל כוונה להתפרסם בתקשורת.

המוניטין הביטחוני והמודיעיני שלו, הקנה לו מעמד רם במצרים ומחוצה לה. הוא זכה להערכה אדירה בקרב ראשי ארגוני ביון ומודיעין בישראל, בארצות הברית ובעולם כולו. רבים אף ראו בסלימאן במשך שנים מועמד לגיטימי להחליף את מובארק ביום מן הימים, מבלי שהוא כלל רמז אי פעם על כוונה כזו.

במשך שנים ארוכות הציבור במצרים בכלל לא ידע כיצד סלימאן נראה, ורק מדי פעם הוצגה בעיתון תמונתו בפגישות עם בכירים פלסטינים, ישראלים או אמריקאים. סלימאן גם שמר על המוניטין המסתורי שלו כשהקפיד שלא להתראיין לכלי התקשורת. הפעם היחידה למעשה, שקולו נשמע בתקשורת, הייתה כשהתמנה לסגן נשיא מצרים בעת הפגנות המחאה. היה זה כשמובארק ניסה להציל את שלטונו בכל מחיר ולכן מינה את סלימאן הפופולארי לסגנו.

מאז שמובארק הודח בפברואר השנה, מנוהלת המדינה על ידי המועצה הצבאית העליונה. גם חבריה, על אף שהם נמנים על המשטר הקודם, לא נתפסים כמושחתים וכאויבי-העם כמו מובארק וחברי ממשלתו ומפלגתו. גם הם ביטחוניסטים בדיוק כמו סלימאן וגם הם זוכים ל"חסינות" בעיני רוב הציבור. פה ושם מתקיימות אמנם הפגנות נגד המועצה הצבאית העליונה והגנרל טנטאווי העומד בראשה, אך ברוב המקרים הציבור עודנו רוחש אמון כלשהו לבכירי מערכת הביטחון וללובשי המדים כדוגמת טנטאווי וסלימאן, ואינו רואה בהם את מה שראה במובארק ובשרי הממשלה הקודמת.

לא כולם הופתעו מכך שסלימאן לא הועמד לדין בתום המהפכה. ההפגנות במצרים אמנם הצליחו להביא להדחתו של מובארק מתפקידו ולקדם רפורמות רבות, אך במבנה האליטה המצרית עדיין לא התחולל שינוי מפליג. "מלבד מספר דמויות בולטות שעומדות לדין בגין שחיתות, ומלבד מובארק העומד לדין משום שהוא הסמל, יש לא מעט בכירים מהאליטה הישנה שלא קרה להם שום דבר, ובראשם עומאר סלימאן", הסביר לוואלה! חדשות פרופ' אלי פודה מהחוג למזרח תיכון באוניברסיטה העברית.

"זו אכן תופעה מעניינת", הוסיף פודה. "אפשר להעריך שההנהגה הנוכחית, קרי – המועצה הצבאית העליונה, מנסה להגן על הסדר הקיים מתוך חששות מסוימים, ולכן לא מעט אנשים מהאליטה הקודמת לא מועמדים לדין. עמרו מוסא לדוגמא הוא אחד מהם. הוא הרי היה שר החוץ המצרי והוא חלק מהגווארדיה הישנה. לקציני הצבא הבכירים יש אינטרס שלא להעמיד לדין את סלימאן ודומיו כי גם הם-עצמם חוששים מבית המשפט ביום מן הימים".

הרחוב המצרי מקבל את ה"חנינה" לה זכה סלימאן בהבנה גמורה: "בתוך הבלאגן וההמולה התקשורתית ששררו במדינה לאחר המהפכה, מי שנעצר והוכנס בסופו של דבר אל הכלא הוא מי שהוגש נגדו כתב אישום עם ראיות", אמר לוואלה! חדשות אחמד, תושב קהיר, שסירב להזדהות בשמו המלא. "בכל זאת, יש חוק. נגד סלימאן לא הוגש כתב אישום אמיתי שמחייב את מעצרו". יחד עם זאת, גם אחמד מודה שלולא הרזומה הביטחוני של סלימאן, הדברים היו נראים אחרת: "בקרב בכירי האופוזיציה שהובילו את המהפכה יש רבים שאוהבים את סלימאן, מכבדים אותו ובטוחים כי הוא חף מכל שחיתות ופשע. הוא הרי שירת את המדינה בנאמנות מלאה כשעסק בענייני ביטחון. זו גם דעתו של רוב רובו של הציבור".

למרות הדברים הללו, במצרים נשמעים גם קולות שמתנגדים לשקט היחסי שבה עברה החנינה המפתיעה לה זכה סלימאן וקוראים להעמידו לדין ככל יתר בכירי המשטר. "כל אזרחי מצרים יודעים היטב כמה סלימאן היה מעורב ומרכזי בשלטון באותה תקופה", סיפר עורך הדין חסן אבו אל-עיינין, מצוות עורכי הדין המייצגים את משפחות המפגינים שנהרגו בעת ההפגנות.

חברו, עו"ד רג'ב עבד אל-מונעם, הסכים: "ביקשנו מהמועצה הצבאית העליונה ומהממשלה להעמיד לדין את כל אנשי המשטר לשעבר לדין אלא שהם התעלמו מחלק השמות, כמו מהשם של עומאר סלימאן. צעירי המהפכה חשים שהמשטר מעוניין להעמיד לדין את מובארק ובניו בלבד". הוא הבטיח שבישיבות הבאות הוא וחבריו ידרשו שוב להעמיד את סלימאן לדין, "למרות שברור לנו שהם ידחו את בקשתנו שוב. בית המשפט רוצה לסיים את הסיפור ולא להוסיף נאשמים נוספים". עורך דין אחר גילה כי ההסבר שניתן לדחיית האישומים נגדו היה: "סלימאן כיהן כסגן נשיא, וככזה לא היו לו סמכויות כמו של נשיא או שר".

אחד הדברים המעידים ביותר על הסליחה שהעניק הציבור המצרי לסלימאן בניגוד ליתר חברי המשטר הקודם, הוא העובדה ששמו של ראש המודיעין המיתולוגי עולה לא מעט בסקרי דעת קהל השואלים על המועמד המועדף לכהן כנשיא מצרים הבא. באחד המקרים, יזמה המועצה הצבאית העליונה סקר בנושא שנערך בפייסבוק, אלא שכעבור מספר ימים הסקר הורד במפתיע מהעמוד של המועצה, ובתקשורת נטען כי אנשיו של סלימאן זייפו את תוצאותיו וגרמו לו להגיע למקום הראשון. סלימאן, כאמור, מעולם לא הכריז על מועמדותו לנשיאות מצרים.

אז מה בכלל עושה סלימאן בימים אלו? לא הרבה. לאחר עשרות שנים שבהן כיהן בעמדות מפתח בשלטון, הוא משתדל לנוח בביתו ולבלות עם בני משפחתו וידידיו. אפשר להעריך שמדי פעם הוא גם מציץ בדיווחי התקשורת על משפטיהם של בכירי המשטר הקודם – משטר שהוא היווה את אחד מעמודי התווך המרכזי שלו.

עוד על מצרים שאחרי המהפכה:
בקשתו האחרונה: מובארק ביקש להיקבר לצד נכדו
פרשנות: המהפכה שינתה גם את יחסי מצרים-ישראל
פתיחת משפט מובארק: היסטוריה בתמונות
הדמוקרטיה במצרים מתעכבת? "הבחירות נדחו בחודשיים"

לפניות לכתב: nir_yah@walla.com