63 שנים אחרי שהודפס לראשונה, חוגג בימים אלה ביטאון חיל האוויר את גיליון ה-200. החל מקום המדינה, דרך ביקור סאדאת, התקיפה בעירק, וכלה בהתרסקות מעבורת הקולומביה של אל"מ אילן רמון, ליווה את הרגעים הגדולים בהיסטוריה של החיל, השלובים בהיסטוריה של המדינה.
עורך הגיליון הראשון, היה משה הדר (פומי), והכותבים, הצלמים והגרפיקאים היו מאז ועד היום חיילים בשירות סדיר. בין כתלי הבטאון עברו דמויות בולטות בעולם התקשורת בהם העיתונאים דורון רוזנבלום, אורי דרומי, דרור גלוברמן, ואהרן לפידות. בשנת 1977 שונתה מתכונת העבודה של הביטאון, העיתון גדל, הפורמט שונה ותדירותו גדלה לשישה גליונות בשנה. בעקבות השינוי הדרסטי מספר הגיליון שונה ל-1. החודש חוגג הבטאון את גיליון ה- 200 שלו (כך שבפועל בעצם מדובר בגיליון ה-301!).
"את בטאון חיל-האוויר אני מכיר מאז שאני ילד", אמר מפקד חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן. "הייתי מנוי על הבטאון, הרכבתי דגמי מטוסים מנייר ומפלסטיק ואהבתי מאד לקרוא בו ולהסתכל בתמונות של המטוסים. אפשר לומר שיש לבטאון השפעה גדולה על ההצטרפות שלי לגדנ"ע אוויר ולבסוף כמובן, הגיוס לקורס טיס. במשך כל השנים נשאר הבטאון מקור מידע וגאווה של החיל".
הגיליון הראשון: אות לבגרות
50 מיל בלבד בשביל הילת טייסים: אמנם חלפו רק כמה חודשים מקום המדינה הצעירה, אך ניצני גאוות היחידה של חיל האוויר כבר הופיעו, ובאו לידי ביטוי בגיליון הפתיחה של "ביטאון חיל האוויר לישראל", שהופיע בספטמבר 1948. "עתה, כאות לבגרות ועיצוב רוחו ודמותו של החיל, הננו מקדמים בברכה את החוברת הראשונה והמודפסת של בטאון חיל האוויר", כתב מפקד חיל האוויר, אהרון רמז, בדף הפתיחה של הגיליון הראשון, שנערך על ידי משה הדר (פומי), "תשמש זו מבטא להגיגינו והדי המלחמה בטוי לכוחנו".
משפחה לא בוחרים
יורם פלד, בן חמש, בא לבקר את אביו, הטייס בני פלד, בטייסת, וזכה לעטר את שער גיליון מספר 39-40 שפורסם במאי 1957. 16 שנים מאוחר יותר, יחבוש יורם את קסדת הטייס בעצמו וילבש סרבל כאשר יפקד על טייסת קרב במלחמת יום הכיפורים, אז שימש אביו כמפקד החיל.
עת לעשות שלום
בנובמבר 1977 התרגשה הארץ כולה, עם הגעתו של נשיא מצרים, אנוואר סאדאת לביקורו הראשון בישראל; גם חיל האוויר לא נותר אדיש להסכם השלום המתרקם עם שכנתנו. כחודש לאחר מכן, גם מצרים זכתה לביקור ישראלי, שגם בו חיל האוויר היה שותף. "קשה להאמין שמה שמתרחש לנגד עינינו הוא המציאות עצמה: מטוס הבואינג של חיל?האוויר, צבוע חגיגית, עטור סמלי חיל?האוויר ודגלי ישראל ומצרים ניצב ברחבת החניה כשדלתו פתוחה", סיקר כתב הביטאון אהרן לפידות את ביקור המשלחת הישראלית בקהיר, "על הכבש והלאה ממנו נמתח השטיח האדום ומשמרות כבוד של חיילים מצרים, במדים ירוקים כהים, ניצבים משני עברי השטיח. על גג הטרמינל מתנופפים דגלי מצרים וישראל זה בצד זה".
לחופש נולד
ביום חמישי, ה-16 באוקטובר 1986, יצא מטוס פאנטום למשימה מבצעית בלבנון. כתוצאה מתקלה טכנית התפוצצה אחת הפצצות ושני אנשי הצוות נטשו: הטייס חולץ במבצע נועז על ידי מסוק קוברה; הנווט, רון ארד, נלקח בשבי ממנו לא חזר עד היום. ?תפסתי את המוט שמחבר את המיגלש להליקופטר" שיחזר לבטאון חיל-האוויר טייס הפאנטום. "והשענתי על המיגלש את בית?השחי. זה נראה לי הכי טוב וטבעי מהיר וזריז. לא רציתי להסתבך שם, כי בגלל הקרבה לקירות הוואדי, היה מסוכן להליקופטר לעמוד שם. הם ריחפו כך שהמיגלש עמד בגובה החזה שלי, והייתי צריך רק לתפוס. ביד אחת החזקתי את המיגלש, ובשנייה אחזתי את מכשיר הקשר וצעקתי: ?סע! סע!?.
מכל קצוות תבל
"מעולם לא נדרשו כל-כך מעט טייסים להטיס כל-כך הרבה אנשים ובזמן כל-כך קצר", הגדיר בדיוק מפקד חיל האוויר במאי 1991, האלוף אביהו בן-נון, את הרכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהובילה כמעט את כל יהדות אתיופיה לישראל, במבצע חשאי לגמרי. 36 שעות; 41 גיחות; 34 מטוסים; ו-14,500 מיהודי אתיופיה שהגיעו לביתם החדש, היוו את המבצע הלוגיסטי המורכב. "היה זה מבצע ענק בקנה-מידה עולמי".
האסטרונאוט הראשון
4 שנים שהה האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל"מ אילן רמון, במתקן האימנוים של נאס"א ביוסטון, ארה"ב, וקוראי בטאון חיל האוויר זכו לקבל טור אישי בכל גיליון, בו סיפר על האימונים, ההכנות, וההתרגשות לפני הטיסה. "להתראות אחרי הנחיתה", חתם את טורו האחרון, לפני התרסקות מעבורת החלל קולומביה בפברואר 2003.
"אני גאה בו וגאה להיות בנו", אמר בנו של אילן, אסף, כשסיים את קורס הטיס ביוני 2009, בראיון לבטאון, "אבל אני רוצה גם שאנשים יכירו אותי בתור אסף, ולא רק בתור הבן של האסטרונאוט אילן רמון". חודשיים אחר כך, נהרג במהלך טיסת אימונים.