בחלוף חמש שנים, הנה כל מה שאני יכול לומר ל-קרן טנדלר, הטכנאית המוטסת שנהרגה במלחמת לבנון השנייה. אלה הן מילותיי לחלוצה בת ה-26 שהייתה קרן אור בטייסת "מובילי הלילה"; ללוחמת שברגע אחד נורא הבזיק מסוק היסעור שלה עם פגיעת טיל - ונפל מסוחרר מטה אל מרגלות רכס שקיף א-צלחני בלבנון.
סיקור מיוחד - 5 שנים למלחמת לבנון השנייה:
מפקדי המלחמה - איפה הם היום?
חמש שנים למלחמת לבנון השנייה - לאן נעלמו הסטיקרים?
דף הזיכרון שלי נבלע לתוך מאות חיילי צנחנים שהונחתו במסוקי הטייסת שבה שירתת, בלילה של 12 באוגוסט 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. כוח ועוד כוח. חיילי מילואים צעירים וותיקים הרבה יותר נגעו לראשונה זה שנים באדמת לבנון ממנה הם נסוגו בעבר - אדמה שאליה הם לא רצו לחזור לעולם. ריח שדות הטבק עטף אותנו, חומת השדה יצרה עבורנו מחסה ראשון לפני תחילת ההליכה אל היעד, וצעדנו בטור חרישי אל נקודת ההיערכות. התמקמנו, וחיכינו לסופה של סדרת ההנחתות הבלתי-נגמרת.
ישבתי על צלע ההר הקרירה ובדקתי את המקלע פעם אחר פעם בפחד גדול. "רק שלא ייתקע לי שרשיר הקליעים, אם העסק הזה הופך לרציני. רק שלא ייתקע", חשבתי לעצמי. אבל בעודי שוקע יחד עם חבריי בעולם של הרהורי מוכנות לקרב, מישהו במטה חיזבאללה היה כבר הרבה יותר מוכן.
זה נראה כמו מצג זיקוקים, שהפך למסוק בוער שהתרסק על הקרקע. סיננתי קללה חרישית מעומק הלב. בשנייה אחת, העסק הפך רציני עד מאוד. מי בדיוק היה במסוק? שאלתי את עצמי. כמה אנשים נהרגו? מי ירה, ואיפה הוא? על מי אנחנו אמורים לירות, לעזאזל? מלחמה מקוללת.
בלילה הזה, שבו התרסק המסוק שלך, קרן, נשארנו ליד שיח - ורק בבוקר קמנו. אי שם בשעות הצהריים המוקדמות התחלתי לצעוד במורד ההר עם שאר חבריי בדרך אל גופתך. כעבור מעוז חיזבאללה אחד נטוש לגמרי, התגלתה הזוועה.
חלקי גופות מפוחמים היו מפוזרים אז בשטח השחור משחור. חלקם הועמס כבר על אלונקות בדרך לא דרך על ידי כוח אחר - ומשם על גבנו. חבריי ואני נשאנו אותך על כפיים באותו בוקר ארור, אותך ואת ארבעת חברייך לצוות המסוק. ריח הגופות החמצמץ חלחל אל זכרוני ולא נתן לי מנוח חודשים אחר כך.
אל רחובות, עיר הולדתי, חזרתי לפני שבועיים. חזרתי לסגור מעגל כואב. חמש שנים של מפעל הנצחה מפואר לזכרך, שאליו לא הייתי שותף בשום דרך, הגיעו לשיא בבית הכנסת "מרכז אברהם". תלמידים מכל רחבי העיר רקדו מסביב לספר התורה החדש שהוכנס לכבודך לבית הכנסת, ולאחר מכן נשאו דברים לזכרך.
עכשיו אני מגלה שבחייך הקצרים הספקת כל כך הרבה. אהבת לצייר, וידעת להחליק על קרח. טיילת בארץ ובעולם. למדת משפטים וסיימת בהצטיינות את לימודי השנה הראשונה. תכננת להתמחות בדיני תעופה ורצית לגמוע את כל הטוב שבחיים.
צ', מפקד טייסת מובילי לילה, נשא דברים לכבודך וסיפר שהתחלת את דרכך בטייסת בשנת 1999. בשנת 2001 יצאת לקורס טכנאים מוטסים. קורס ארוך, קשה, תובעני ומאתגר. היית הטכנאית המוטסת הראשונה בטייסת היסעורים. אהבת את הטייסת, והטייסת החזירה לך אהבה גדולה. "תמיד התעקשת לעשות את הדברים כמו כולם ובלי הנחות", סיפר צ'. "לא נתת לנו אפילו לחשוב על הקלות וויתורים מעצם היותך אישה".
במלחמת לבנון השנייה זה לא הפתיע אף אחד, קרן, שהיית מראשוני המתייצבים לשירות המילואים, תוך כדי הלימודים. התעקשת ליטול חלק במלחמה כמו כולם, ואם אפשר אז יותר מכולם.
ואז, לקראת סוף המלחמה, השתתפה הטייסת שלך במבצע הטסת כוחות צנחנים לתוך לבנון. המבצע החל ביום שישי, 11 באוגוסט, ונמשך עד ליום המחרת. שלושה אנשים מהטייסת היו שותפים ליומיים של המבצע, ואת היית אחת מהם. כאילו התעקשת לחזור לשטח האויב לשם השלמת המשימה. נפלת יחד עם עוד ארבעה מלוחמי הטייסת ביום שבת, 12 באוגוסט, בסביבות השעה 22:00. טיל פגע במסוק יסעור מספר 053 והכניע אותו בלב שטח האויב. גופתך חולצה יחד עם גופות האחרים והובאה לקבורה בארץ.
שאריות הבשר והעצמות שהיו פזורות שם בשטח לא אמרו לי דבר. הן היו מראה מלחמה אפל, שאליו לא רציתי וגם לא יכולתי לחזור. אזכרות, הלוויות, מפגשי אבלים - מכולם אני נמנע זה שנים, ואמשיך כנראה להימנע ממניעים אגואיסטיים ונבזיים, יש לומר. נפשי לא יכולה עוד לעצב הזה, הסובב, המקיף הבלתי-נגמר. אך בכל זאת אני יודע: לוחם ממשיך לחיות כל עוד יש לו זוכר. והיום, אחרי הרבה שנים, אני בטוח: לך, קרן, יש בזכרוני חיי נצח.
כותרות ממלחמת לבנון השנייה
חמישה אנשי צוות אוויר נהרגו בהתרסקות מסוק בשמי לבנון
מסקנות ממלחמת לבנון ה-2
"צה"ל מודע לכשלים - ולא המתין לוועדת הבדיקה"