אסד איבד את הידידה היחידה שלו - ישראל

גם אתמול, בשעה שהמוני מפגינים פלסטינים הסתערו אל מותם בניסיון לפרוץ את גדר הגבול עם ישראל במסגרת ציון יום הנכסה, הוסיף נשיא סוריה בשאר אסד לטבוח בבני עמו. ושוב הייתה העיר חמאה בצפון המדינה, אחת ממוקדי המהומות, כאילו לא הספיק הטבח הנוראה שביצע אביו של בשאר, חאפז, בבני עיר זו בראשית שנות ה80'.

אפשר שלבשאר אין יכולת לשלוט יותר באופן אפקטיבי על הגבול עם ישראל, ולפיכך אירועי יום האתמול בגולן מהווים משום ביטוי נוסף לקריסת המשטר הסורי מבית. אבל אפשר מאוד שבשאר החליט באופן ציני, האופייני כל כך למשטרו, לשלוח את המפגינים הפלסטינים אל מותם על גדר הגבול, בתקווה כי האירועים בגולן יקלו על המשטר הסורי להסיט את תשומת הלב של דעת הקהל הערבית והבינלאומית מן הנעשה בתוככי סוריה. אחרי הכל, מוטב להילחם על הכיסא עד הפלסטיני האחרון, מאשר לשלוח את חיילי הצבא הסורי להרוג בבני עמם. ואכן, העובדה כי הטלוויזיה הסורית נערכה לשידור ישיר ומתמשך של האירועים בגבול מלמדת כי ככל הנראה העימות היה מתוכנן ולכל הפחות נעשה בהסכמתו ותחת עינו הפקוחה של המשטר בדמשק.

למרות המבוכה וחוסר הנחת בישראל מתוצאות ההתנגשות עם המפגינים הפלסטינים, הרי שביסודו של דבר, הם שנחלו תבוסה נוספת, המצטרפת בחשבון ההיסטורי לתבוסה במלחמת ששת הימים שאותה ביקשו לציין אתמול. ישראל לעומת זאת השיגה את מטרתה - אף מפגין לא חצה את קווי הגבול ולא הפר את ריבונותה של ישראל בגולן.

ייתכן אמנם שלישראל יגרם נזק תדמיתי, שהרי העולם המגלה אדישות לטבח אלף ומאה סורים בידי בני עמם, עשוי להזדעק לנוכח הרג המפגינים הפלסטינים בידי צה"ל. אבל בשורה התחתונה ישראל הוכיחה את נחישותה להגן על גבולותיה ונחישותה למנוע מגל של שיטפון אנושי למוטט את גדר הגבול ולהציף את הגולן ולאחריו גם את ישראל גופה.

באשר לבשאר אסד, ספק אם שפיכות הדמים בגולן תסייע לו להתמודד עם גל המחאות הגואה בארצו. הזמן אינו משחק לטובתו, ושימוש שפלסטינים כבשר תותחים לא ייסע לו. יתרה מכך, עד היום סברה ישראל כי האינטרס הישראלי מחייב את הישארותו של בשאר בשלטון, זאת בהנחה כי המשך שלטונו הוא הערובה הבטוחה והיעילה ביותר לשמירת השקט לאורך הגבול ברמת הגולן. תעלוליו של בשאר ביום הנכבה וביום הנכסה נותנים בסיס להנחה כי פגיעתו של בשאר רעה, ובמיוחד כשגבו אל הקיר, ולפיכך נפילתו לא תעלה ולא תוריד. וכך מאבד בשאר את אחד הידידים האחרונים שעוד נותרו לו – ישראל, שעד היום העדיפה לשמור על שתיקה נוכח האירועים בסוריה.

הפלסטינים ינסו מן הסתם להוסיף ולהסתער על הגדרות, בגבול סוריה, בגבול הלבנוני וגם ביהודה ושומרון וברצועת עזה. אבל הם עתידים להיווכח כי כבעבר, רק שיחות שלום והסדר מדיני יניעו את ישראל ללכת לקראתם ולא לחץ, איומים ואלימות. אלו יובילו את הפלסטינים לאסונות נוספים שרק ירחיקו את השלום ולא יקרבו אותו.