כשצריך תרופה – לוקחים; כשאפשר – עדיף לוותר

נורופן שייך לקבוצה גדולה של תרופות הנקראות בשם נוגדי דלקת לא סטרואידים, NSAIDs, אליה משתייכים גם אדוויל, וולטרן, אטופן ועוד. כל התרופות הללו הן בעצם בנות דודות של האספירין, ועושות פעולה דומה: נוגדות דלקות ונוגדות כאבים. השימוש בתרופות אלו יעיל במיוחד במצבים של כאבי מפרקים, כאבי וסת, כאבי מאמץ של ספורטאים, וכאבים לאחר ניתוח; כמו כן, ישנו שימוש נרחב בתרופות אלו כתרופות נוגדות דלקת, ובמחלות לא זיהומיות. לכל אחת מהתרופות הללו יש מינון אחר וחלקן אף דורש מרשם רופא.

התרופות האלה יעילות מאוד, אבל מצד שני נלווה אליהן עושר לא קטן של תופעות לוואי: הן גורמות לצרבת ועשויות לגרום לדימום בקיבה, הן יכולות להוביל לרעילות של הכליות וגם לרעילות של מח העצם, זאת אומרת הפרעה בייצור של סוגים מסוימים של תאי דם. במקרים מסוימים הן עשויות לגרום לתופעות אלרגיות; במקרים נדירים הן גורמות לרעילות בכבד, כמו במקרה של שירלי מרדר. אדם בריא שאינו אלרגי שייטול כדור נורופן אחד בשבוע במשך עשר שנים לא צפוי לבעיות בכבד. תופעות הלוואי מהנורופן נדירות מאוד - אחת למאה אלף מקרים, והן אינן תלויות כמות - כלומר הן יכולות להופיע גם מנטילת כדור אחד בלבד.

תופעות רעילות מהסוג שתקף את מרדר נדירות מאוד, אך הן בלתי ניתנות לצפייה מראש, ואדם לא יכול להיבדק ולדעת שהוא לא יינזק. מכאן, יש כלל אחד פשוט: כשצריך תרופה - לוקחים; כשאפשר לוותר, לא לוקחים. אפשר להוריד את החום עם מקלחת, כאב הראש יכול לחלוף לבד, מנוחה תסייע לכאב הגב ואם לא נאמץ את הרגל גם מתיחת הגיד עוד תחלוף. לפי הערכות הרופאים בישראל, לפחות מחצית מהאנשים שנוטלים משככי כאבים למעשה לא זקוקים לתרופות אלה; נוטלים אותם יותר בגלל הפחד מהכאב, מאשר מהכאב עצמו.

האבא והאמא של התרופות הללו הוא כמובן האספירין; הוא עדיין חי וקיים ועדיין נעשה בו שימוש נרחב נגד דלקת ונגד כאבים. יש לו את כל תופעות הלוואי כמו לתרופות האחרות. בישראל, לרוב משתמשים באספירין במינון נמוך, והוא ניתן בעיקר לחולי לב, לחולים שעברו צנתור או ניתוח מעקפים.

התרופה היעילה ביותר נגד כאבים עד היום הנמצאת בשימוש בישראל כבר כ-50 שנה, היא האופטלגין. בניגוד לאמונות טפלות שונות, שיעור תופעות הלוואי ממנה הוא הנמוך ביותר מבין כל התרופות משככות הכאב. ואולם, לאופטלגין יש 2 בעיות. האחת, כדור האופטלגין שוקל חצי גרם, והמינון הזה אינו מספיק לשיכוך של כאב חזק. למשל במקרה של כאב שיניים, כאב ראש, כאב גב - אדם מבוגר זקוק ל-2-3 כדורים, שאפשר לקחת אותן בבת אחת. רוב האנשים אינם יודעים זאת, לוקחים כדור אחד ואז אומרים "אופטלגין לא עוזר לי", ומחפשים את מזלם במקום אחר, וזה חבל, כי אין תרופה יעילה כמו האופטלגין. הבעיה השנייה היא שיש אנשים שאלרגים לאופטלגין והם יכולים לפתח פריחות בעור וגם כאבי מפרקים ופגיעה בכליות; התופעות הללו נדירות ובנטילת אופטלגין דרך הפה הן אינן מסכנות חיים. הסיכון בנטילת אופטלגין, פרט לאנשים שיודעים על אלרגיה, הוא נמוך מאוד.

לפני כ-40 שנה, הוחלט להוריד את האופטלגין מהמדפים בארה"ב; היו אז שתי תרופות דומות מבחינת ההרכב הכימי - אופטלגין ופרימידון (שתי התרופות היו בשימוש גם בישראל). הפרימידון עשה צרות, והתגלו מקרים של דיכוי מח עצם; בישראל הוחלט לאסור את השימוש בפרימידון, ולהמשיך לאשר שימוש באופטלגין. בארה"ב, לעומת זאת, הוציאו את שתי התרופות משימוש - גם את האופטלגין - בעיקר מסיבות פסיכולוגיות, בשל חשש הציבור מתופעות הלוואי של הפרימידון. ואולם, בישראל, האופטלגין נמצא בשימוש כבר 50 שנה וממלא את תפקידו בצורה נאמנה מאוד.

תרופה נפוצה נוספת לשיכוך כאבים, במיוחד לילדים, היא האקמול. זו תרופה יעילה להורדת חום, אך כנוגד כאבים היא חלשה מאוד ולמעשה מיותר להשתמש בה נגד כאבים: כאב שמגיב לאקמול יחלוף גם בלי תרופה. אקמול רעיל לכבד ומכל התרופות משככות הכאב, מספר החולים שמתאשפזים בגלל רעילות מתרופות, האקמול הוא הנפוץ ביותר. מדי שנה נראים בחדרי המיון כמה עשרות ילדים עקב נזק לכבד מאקמול, גם בבית החולים בו אני עובד הגיעו השנה מספר ילדים במצב זה; לרוב, זהו נזק שיחלוף עם הפסקת התרופה, אבל היו גם מקרים של נזק קשה ובלתי הפיך. הדקסמול לסוגיו שייך גם הוא לקבוצה הזאת של משככים חלשים וגם לו יש את אותן תופעות לוואי.

הקבוצה האחרונה של תרופות נוגדות כאב שצריך להכיר אותה היא משככי הכאבים האופיאטים, שהם בסדר יורד של עוצמה, הרואין, מורפין, פטידין, קודאין ושילובים של תרופות שנפוצות בארץ: אוקסיקודון, פרקוסט. הרואין איננו משמש היום לשיכוך כאב בעיקר בגלל הזליגה שלו בעבר לשוק השחור. מורפין ופטידין נמצאים בשימוש רק בבתי חולים ובפיקוח, התרופות האחרות ניתנות במרשם רופא. יש גם כדורי מורפין שחולי סרטן קונים או מקבלים מרופאים. התרופות האלה יעילות מאוד. יש בהן גם אפקט מרגיע לכאבים כרוניים, אבל יש להן שורה מאוד ארוכה ולא נעימה של תופעות לוואי, ביניהן דיכוי מערכת הנשימה, עצירות קשה, דיכאון ושורה של תופעות נוספות, ולכן שומרים אותן לכאבים מאוד חזקים והן נמצאות למעשה רק בשימוש על ידי רופאים מומחים.


* פרופסור מוטי רביד הוא רופא מומחה לרפואה פנימית ומנהל
ביה"ח מעיני הישועה