ראש בראש: מי צריך בכלל כסף של טייקונים?

צריך להוריד את הכובע בפני סמי עופר ואנשים כמותו שמוכנים לתרום מכספם הפרטי לצרכי הציבור. התרומה הענקית האישית שלו אפשרה לבית החולים "איכילוב" להקים את מכון הלב ולציידו במיטב המכשור הקיים בעולם. אני ער לביקורת הציבורית העולה לנוכח מתן תרומות על ידי אנשים שהינם בעלי שליטה בתאגידים ציבוריים; מביקורת בלתי סבירה זו עוד לא נבנה בית חולים אחד בישראל. הלוואי והיו עשרה סמי עופר ועשרה מכוני לב - גם בפריפריה ולא רק בתל אביב.

אמנם, יש אנשים רבים שתורמים סכומים קטנים בסתר, אבל מניסיוני, בישראל בפרט ובעולם כולו בכלל, המוסדות הגדולים מציעים לתורמים הנצחה. זהו נוהג מקובל: תרומה מלווה בהנצחה. איני רואה בכך כל פסול, ואני מוכן להמליץ על הרבה מוסדות נוספים שמשוועים לתרומות בתמורה להנצחה. מי שטוען שמתן תרומה מאדיר את שם התורם טעוה ומטעה; זוהי צרות עין. הגיע העת שבמקום לבקר ולהרים גבה ירימו על נס את מי שנכון לתרום מכספו האישי למטרות ציבוריות. במקום להלל ולשבח את התורמים מקלסים ומבקרים אותם. בסופו של יום, המסקנה של התורמים תהא: "גם לתת וגם לחטוף ביקורת- עדיף לא לתת". כך יצא שכר הציבור בהפסדו וחבל.

קיימים בתי חולים ומוזיאונים בעולם כולו שיודעים להעריך תרומות ונכונים להנציח את התורמים ללא כל ביקורת ציבורית ונשאלת השאלה: האם צריך לעודד תרומות לבתי חולים בניו יורק, או למוזיאונים בלונדון? זהו האבסורד בהתגלמותו.

ראשית, אני מברך על פתיחת מרכז הלב החדש בבית החולים "איכילוב". כשמערכת הבריאות הציבורית שלנו עוברת דיאטה כל כך רצחנית, צריך לשמוח על כל מתקן ועל כל מכשיר חדש שמתווסף אליה. הבעיה הגדולה היא שהמתקנים והמבנים מתווספים מתרומות פרטיות ולא מתקציב המדינה. כולנו התרגלנו שהמדינה משחררת את עצמה מאחריות לפיתוח מערכות הבריאות.

סוגיה נוספת מתעוררת כתוצאה מהתרומה של סמי עופר להקמת מרכז הלב; צדקה איננה תחליף לצדק. תרומות של בעלי הון זוכות לתהילה ומביאות פופולריות – אבל הן אינן יכולות להוות תחליף למיסוי ראוי ומנגנונים המגנים על המדינה מפני האינטרסים של בעלי הון. אסור להשלים עם מצב שבו תרומות למטרות טובות תתרומנה גם להגנה ציבורית על הטייקונים מפני האינטרסים של הציבור.

בעיה שלישית ואחרונה נוגעת לבולטות התרומות במרחב הציבורי. לא ראוי ולא נכון שמוסדות ציבור ייקראו על שם בעלי הון. לא ראוי ולא נכון ששלטי ענק יבשרו בחוצות העיר למי אנחנו חבים תודה על בריאותנו. היו היה פעם במקומותינו "נדיב ידוע". בעלי ההון של היום אינם מעוניינים עוד במתן בסתר. הם שואפים לגזור קופונים מידיים מכל פעולה שלהם לתועלת הציבור. את הקופונים האלה איננו יכולים לאפשר. בסופו של דבר, אנחנו נשלם עליהם ביוקר.