פרשנות: חוסני מובארק מביך את עצמו

הציפייה של אזרחי מצרים לנאום מובארק בשעה 22:00 בלילה הייתה חסרת-תקדים. העולם כולו היה משוכנע שלאחר 17 ימים של הפגנות מחאה, יודיע נשיא מצרים חוסני מובארק סוף-סוף על התפטרותו. ההדלפות והשמועות רק חיזקו את ההערכות, דחיית הנאום חיזקה אף היא אותן, אך אזרחי מצרים התבדו. מובארק, המכהן כנשיא כבר 30 שנה, הודיע כי יעביר את סמכויותיו לסגנו עומאר סלימאן אך לא הודיע על פרישה.

צעד זה של מובארק רק מוסיף לו מבוכה ומחזק את התדמית של מנהיג המנותק מעמו. מי שחשב שבאמצעות פיטורי ממשלה ומינוי ממשלה חדשה תחתיה הוא יצליח לרצות את המוני המפגינים – מוכיח שהוא אינו קשוב לעמו. מי שחשב שבאמצעות מינוי סגן הוא יצליח לפייס את המפגינים – מוכיח שהוא לא מבין את המפגינים. מי שחשב שבאמצעות תיקוני חוקה הוא יצליח לפזר את ההפגנות – מוכיח שהוא אינו ראוי להמשיך להנהיג את מצרים.

במקום למלמל, לגמגם ולבלבל את מומחי המשפט החוקתי במצרים, היה צריך מובארק להודיע בנאומו על כך שהוא מתפטר לאלתר מתפקידו. כל בר-דעת יודע שהודעה כזו הייתה משביעה את רצונם של המפגינים ושולחת אותם באופן מיידי הביתה. מצרים הייתה שבה אט-אט לשגרה, אנשים היו שבים לעבודתם והמדינה הייתה חוזרת לעצמה. רק מובארק, למרבה הפלא, לא הבין זאת.

במקום לפייס את ההמונים, מצליח מובארק בכל פעם מחדש להרגיז עוד יותר אותם. ברור לכולם שהמפגינים לא יסכימו לעזוב את כיכר תחריר ולשוב לבתים עד להשגת יעד אחד ופשוט: הסתלקות של מובארק מתפקידו. המפגינים מבינים את זה, העולם מבין את זה, אפילו ממשלת מצרים מבינה את זה. רק אדם אחד לא מבין את זה: הנשיא חסר-השיניים ומרוט-הנוצות, חוסני מובארק.