מצרים. היום שאחרי מובארק

גם אם ימשיך נשיא מצרים חוסני מובארק לאחוז בקרנות המזבח, הרי שבעיני הציבור המצרי הוא כבר נתפש כנשיא שהודח. גיבור מלחמת אוקטובר 1973, הפך לאחר כשלושים שנות שלטון, לרודן המבקש לדכא באכזריות התקוממות עממית. מאמציו נדונו לכישלון, וכל יום שעובר מבסס את דימויו כעריץ.

אנחנו כבר בעיצומו של שלב מעבר, בין דמדומי שלטון מובארק ובין הופעתה של מפה פוליטית חדשה במצרים. מוסדות השלטון יוותרו על כנם, ולמעט הפיקוד על מנגנוני הביטחון והצבא, בכל יתר מוקדי הכוח תוחלף הצמרת ומצרים תמשיך להיות רפובליקה נשיאותית ופרלמנטארית. זה תהליך שלא יקרה ביום אחד, אך עם השלמתו תנוהל מצרים על ידי כוחות פוליטיים שונים, מאלה שפעלו בה בעשרות השנים האחרונות.

מוסד הנשיאות ימשיך להוות את מוקד השלטון. הסיכוי שעומר סלימאן, סגן הנשיא הטרי, יעמוד בראש הפירמידה, הינו קלוש. לאחר שתתוקן החוקה תערכנה בחירות לנשיאות, ובהן יתמודדו מועמדים אחרים, כשבשלב הזה בולט מעל כולם ד"ר מוחמד אל-בראדעי, שמזה כשנה מריץ את עצמו כמועמד עצמאי. במסגרת זו הוא מקיים דיאלוג עם 'האחים המוסלמים', שייתכן יתמכו במועמדותו, ובימים אלה הוא פועל להשגת תמיכת הצעירים, שהציתו את המחאה. עם זאת, בחודשים שיעברו עד לקיום הבחירות לנשיאות יופיעו מועמדים נוספים.

הפרלמנט הנוכחי, שכמעט כל חבריו נבחרו בבחירות המזויפות שנערכו לפני כחודשיים, יפוזר. הבחירות שיערכו בעקבות זאת תערכנה במציאות פוליטית שונה לחלוטין, מזו שהכירה מצרים בעשורים האחרונים. בסדר הפוליטי "הישן" נשלטה הזירה הפוליטית על ידי מפלגת השלטון, והאופוזיציה הורכבה ממספר מפלגות שלא זכו לתמיכה ציבורית משמעותית, ומתנועת 'האחים המוסלמים'. להוציא את מפלגת השלטון, שעשויה להימחק מהמפה הפוליטית, תאופיין המפה הפוליטית משילוב של מפלגות ותנועות מוכרות, ובראשם 'האחים המוסלמים', והתארגנויות פוליטיות חדשות.

לצד השינוי הדרמטי בזירה הפוליטית, הרי שמדיניותה של מצרים תאופיין בהמשכיות, בעיקר מדיניות הבטחון והחוץ. השותפות האסטרטגית בין מצרים וארצות הברית תמשך, כמו גם השותפות עם ישראל. זו ברית שכבר עמדה במבחנים קשים, ובהם ההתנקשות בנשיא אנואר סאדאת, משבר טאבה, שתי מלחמות לבנון, קריסת תהליך אוסלו ואין ספור עימותים בין ישראל והפלסטינים. זו שותפות שנבנתה על בסיס הצרכים והאינטרסים הלאומיים של מצרים, ולהסתלקותו של מובארק לא תהיה השפעה על מאפיין בסיסי זה.

ובכל זאת, להערכתי, הסתלקות מובארק עשויה להוביל לשינוי בגישתה של מצרים הרשמית לישראל. לצד שמירת המחויבות העקרונית להסכם השלום, הנהגה מצרית נבחרת עשויה לשקף את הביקורת הנוקבת שרווחת בחברה המצרית ביחס לישראל, ובעיקר למדיניותה כלפי הפלסטינים. במצב של עימות חריף עם הפלסטינים, בעיקר ברצועת עזה, ישראל עלולה לעמוד בפני מצב מורכב שלא הכירה בעבר. מצרים תבקש לפתוח דף חדש ביחסיה עם הנהגת חמאס, ובהקשר זה לנהוג באופן שונה ביחס למעבר רפיח. לישראל אין מנוס אלא לבחון בעין מפוכחת את מדיניותה כלפי מצרים בשלב קריטי זה. יש לקוות שבחינה זו תעשה על בסיס קריאה נכוחה של המציאות, ולא על בסיס משאלות לב.

* הכותב הוא יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב