לכל מי שהפנה מבטו צפונה לראות אש מתלקחת בלבנון ציפתה אתמול אכזבה. הידיעות על פרוץ מלחמת אזרחים מחודשת בלבנון היו כנראה מוקדמות, וכך גם הידיעות על השתלטותו של ארגון החיזבאללה על המדינה.
אתמול הגישו נציגיו של ארגון החיזבאללה את התפטרותם לממשלתו של סעד אל-דין אל-חרירי. הם ביקשו להביא לנפילת הממשלה ולהקמת ממשלה חדשה שתפעל לביטולו של בית הדין הבינלאומי שהקים האו"ם לדון ברצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי.
החשוב והמעניין הוא שארגון החיזבאללה בחר במהלך פוליטי ולא במהלך כוחני כדי לנסות ולהשיג את מטרותיו. הוא עשה זאת מתוך חולשה, מפחד פן יואשם באחריות להידרדרות המצב במדינה אלי מלחמת אזרחים, כמו גם מתוך החשש כי הפנית נשקו נגד אחיו הלבנונים תפגע בו קשות ותערער את מעמדו ואת יוקרתו בלבנון ומחוצה לה.
מבחינות רבות חיזבאללה הוא המפסיד במשבר הנוכחי בלבנון. הוא מבין כי לא יוכל למנוע את פרסום כתב האישום נגדו בפרשת רצח חרירי. לכל היותר יוכל להביא את ממשלת לבנון להתנער מכתב האישום ולהצהיר בקול ענות חלושה כי היא מנקה את החיזבאללה מאחריות לרצח. אבל בכך לא יהיה כדי לנקות אותו באמת מהרבב ומן הכתם שידבקו בו.
סעד אל-דין אל-חרירי הוכיח עד כה כח עמידה למול החיזבאללה דבר שחיזק אותו משמעותית בתוככי העדה הסונית בלבנון. זו רואה בו עתה את מנהיגה, יורש בלתי מעורער לאביו. את שלו הוא השיג, ויש להניח כי בימים הקרובים יישא וייתן עם החיזבאללה ואפשר שאף יגיע עם הארגון להסכם פשרה שיהיה בו משום כניעה לכאורה לדרישות הארגון. אבל החשוב הוא מבחינתו של חרירי שכתב האישום יפורסם ושהכל בלבנון ומחוצה לה ידעו מי עמד מאחורי רצח אביו.
לא ניתן לעשות דבר נגד חיזבאללה
מלכתחילה היה ברור כי גם אם חיזבאללה יואשם באחריות לרצח לא ניתן יהיה לעשות נגדו דבר. אחרי הכל צה"ל לא הצליח במהלך מלחמת לבנון להכריע את חיזבאללה, ואת שצה"ל לא הצליח לעשות קשה לצפות שיעשו מיליציות לבנוניות החמושות בנשק קל ושכוחן נופל עשרת מונים מכוחו של החיזבאללה.
לכן השאלה הנשאלת בלבנון אינה האם ידבוק חרירי בבית הדין וידרוש את הרשעת ארגון החיזבאללה ואולי אף את הבאתו של חסן נסראללה למשפט. לא זה הדבר העומד כיום על הפרק, וברור שגם חרירי מבין כי כוחו לא עומד לו לשם השגת מטרה שכזו. חרירי מבין כי בסופו של יום לא יהיה מנוס מלקבור את פרשת רצח אביו. כך נוהגים כולם במזרח התיכון, ולא רק חרירי, שכן הישרדות אישית והישרדות העדה היא שם המשחק.
מתוך ארועי הימים האחרונים בביירות עולה בברור כי איש איננו רוצה בביירות הסלמה והכל חוששים ממלחמת אזרחים מחודשת שאת מחירה ישלמו סונים ושיעים מן השורה. חיזבאללה וחרירי משחקים, אפוא, משחק פוליטי שבו השאלה היא מי ימצמץ ראשון. כנראה שיהיה זה חרירי, אבל זאת לאחר שמיצה את הרווחים הפוליטיים האפשריים עבורו ממשבר זה.
ובכל זאת, גם אם המשבר ייפתר בדרך זו או אחרת, בפשרה לבנונית טיפוסית שתשדרג עוד יותר את מעמדו של חיזבאללה במדינה, עובדה אחת נותרת בעינה בעיות היסוד של לבנון ובמיוחד, המתח שבין העדות הסונית והשיעית נותרו בעינם ממתינים למשבר הבא. זה יבוא ביום מן הימים, והשאלה היא האם לפני או אחרי התלקחות אפשרית גם לאורך הגבול הישראלי-לבנוני. כאמור, איש בלבנון אינו רוצה במלחמת אזרחים מחודשת ואיש גם אינו רוצה במלחמה חדשה עם ישראל, אבל במציאות של מדינה לבנונית חלשה ומעורערת, נעדרת ממשלה או צבא אפקטיביים, מדינה שבה החיזבאללה עושה ככל העולה על רוחו, קשה יהיה למנוע את המשבר ואת ההתפרצות או אף ההתלקחות הבאה.